לזכרך, מרים

מי שהכיר את מרים, לא תהיה לו בעיה לזכור; אם בכלל, אז אולי  לשכוח. היופי הכואב שבחיים עם אדם קרוב, טמון בידיעה שאותו המבט, אותו החיוך, יפגוש אותנו בעתיד – בגוף וחיים אחרים, ויחד עם זאת בהבנה שמשהו חד-פעמי שהווה פה, בחיים שעברו, ייעלם, יעבור, יותמר, וכל שמחה בעתיד תכיל את הגעגוע למה שהיה חד-פעמי ...

רוצים להמשיך לקרוא?

הכניסה למנויים לכתב-העת אדם עולם

התחברו עכשיו הצטרפו