במאמרו בגיליון זה מסביר ניצן שפילמן איך עובד עיקרון ה"מוּת והתהווה" בעולם, ובהתאם לכך בחקלאות הביודינמית. הוא מתאר איך בהכנת הפרפרטים, התוספים הביודינמיים, יוצר החקלאי מערבולת ואז, רגע לפני שהיא מתרגלת לעצמה, הוא שובר בבת אחת את התנועה ויוצר כאוס, שלאחריו הוא מניע את הפרפרט לכיוון השני כדי ליצור מערבולת נגדית – אותה הוא שוב קוטע לכדי כאוס, ושוב.
רגעי הכאוס האלה – מסביר שטיינר – הם המצע להיווצרות חיים. הם הרגעים שבהם הקוסמוס כולו יכול להטביע את חותמו על הדבר המתהווה, יהיה זה זרע או רעיון, או במקרה שלנו מגזין חקלאות ביודינמית, שבמהלך העבודה עליו חוו רבות ורבים מאתנו סוגים שונים של כאוס במישורי חיינו הפרטיים והציבוריים.
גיליון חקלאות ביודינמית ראשון מגיח מרחם העולם, אחרי שהקוסמוס הטביע עליו את חותמו. ועתה הוא – בתורו – מוכן להטביע חותם, אם לא על הקוסמוס, ודאי שעל כל מי שלבו פתוח לקריאה (תרתי משמע).