פורים או כיפורים? על הקשר המעניין בין החגים ההפוכים לכאורה [איגרת 195]

בספר הזהר כתוב: "יום כיפורים הוא יום כֵפורים". ומסתבר שבאמת יש קווי דמיון ביום שני החגים, שלכאורה הפוכים בתכלית

חג פורים חל בסיומו של החורף, ונחוג עם תכנים של התחפשות, צחוק, שתיה לשכרה ותהלוכות של מסיכות ובובות ענק. בהתבוננות השוואתית עולה לנגד עינינו תמונה של חג פגני אשר את מאפייניו אנו מוצאים בכל העמים, החל מארצות קתוליות ועד שבטים אפריקאים. באמונות הקמאיות, זוהי שעת המשבר של סוף החורף, הטומן בחובו את הפחד שמא יתגברו הכוחות הדמוניים וימנעו את התגברות האור והחום על החושך והקור; לכן, מגרשים את השדים המזיקים באמצעות הקמת רעש ושריפת בובות קש. אבל מדוע ההתחפשות, שינוי הפרצוף והסתרת הפנים? ואיך משתלב פה הסיפור היהודי?

ספר הזהר מנסה לתת פיתרון מעניין לשאלה. שם כתוב: "יום כיפורים הוא יום כֵפורים" (יום כמו פורים). מהכתוב, ניתן ללמוד על קשר רעיוני בין פורים לכיפורים. הכיצד?

יום הכיפורים חל בסתיו, הימים חשוכים יותר והחורף בפתח. לאחר הסעודה המפסקת נכנס האדם לצום, תענית והתכנסות פנימית. הוא אוסף את פירות מעשיו מהשנה שחלפה ותוהה על מהות גורלו. במודעות מלאה הוא אמור לפגוש את עצמו, חטאיו והשדים השולטים בנפשו. הוא מבקש טיהור, סליחה וכפרה. והנה, מגיע החורף לקיצו ושם אנו פוגשים את פורים, הדומה לו בשם (ומהדהד את המשמעות: המילה פור, שמקורה באכדית, פירושה גורל). גם בפורים יש סוג של טיהור וכפרה, אך בניגוד ליום הכיפורים שבו החיטוט הפנימי נעשה במודעות מלאה, המודעות המצויה בפורים היא "גילוי הסתר" (מגילת אסתר). אם עשינו עבודה פנימית, בסוף החורף אנו הרבה יותר חכמים לגבי עצמנו; אנו מזהים בתוכנו את היצרים האפלים יחד עם השדים השולטים על חיינו. עלינו להתמודד עימם, לחבק אותם ורק כך נוכל להשתחרר מהן. וזאת אנו עושים באמצעות תחפושות ומסיכות. הכוח שאנו שואבים מהתחפושת הוא בדרך הסובלימציה והקתרזיס. מהחייאת היצרים האפלים והכנעתם. מהאישור להיות משהו אחר. זו הסיבה שבמסכות יש תמיד משהו מפחיד ואלים.

בתמונה: פסטיבל המסכות בוונציה

בתמונה: פסטיבל המסכות בוונציה

נקודת דמיון נוספת בין פורים לכפורים היא שבשניהם יש יום תענית וצום. אך בעוד שביום הכיפורים התענית היא במהותו של היום, בפורים הצום חל לפני החג – יום של השתקעות וזיכרון לעבודה הפנימית שכבר נעשתה בימות החורף הארוכים. יום לאחר מכן, מתחיל קרנבל התחפושות והשמחה. תהלוכת "עד-לא-ידע" –  עד לא יֵדע אדם את גופו. הקתרזיס מוציא את הנפש מהגוף. לאלו אשר אינם יכולים להגיע לשחרור עצמי באופן טבעי, מאפשרת ההלכה ביום זה לשתות לשכרה. כלומר, לאבד את המודעות השכלית באמצעות היין.

מורות בבית ספר שיבולים (נס ציונה) מחופשות לסלט ולדורף. התמונה באדיבות עינב מסיקה (סלרי)

מורות בבית ספר שיבולים (נס ציונה) מחופשות לסלט ולדורף. התמונה באדיבות עינב מסיקה (סלרי)

מגילת אסתר מתארת אווירת קרנבל אף שלא מוזכרות בה תחפושות ומסיכות. המגילה כולה היא קומדיה בדומה לקומדיה דל-ארטה – פארסה על התקופה. כמו ההיפוך מיום הכיפורים לפורים – מפְנים לחוץ, כך גם במגילה יש היפוך תפקידים: אסתר החלשה הופכת למלכה, מרדכי עולה לגדולה, השר הרם המן ניתלה, והמלך אחשוורוש, הדמות החזקה כביכול, מוכחת כמלך חלש מאוד. והמגילה עצמה – היא דומה מאוד במהותה לתפקיד הליצן בכל חצרות המלכים; הליצן החושף לקהל בהומור ותנועות מבדחות את חולשות המלך. הוא מגלם את תפקיד הלא מודע של המלך, ומגלה לנוכחים את ההפך – הצד המנוגד לתדמית המלך החזק. לכן, בפורים אנו מצווים להשתמש בצחוק והומור כי בעזרתם אפשר להעלות שוב את הצללים האפלים ממעמקי הנפש. כל מה שאינו נבחן בהתמודדות עם היפוכו, אינו מקבל את מימדיו המלאים.

בתמונות הבאות: מגוון תחפושות מחגיגות פורים היום בבתי ספר ולדורף ברחבי הארץ.
תודה לכרמית שחם, עידית שטיינברג, מירה קבילו, טלי יודלמן-שאורי, איריס שמר ומאירה מדינה-יונג מקבוצת "הורי חינוך ולדורף בישראל" שעזרו בליקוט התמונות.

              

          

               

 

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*