אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
כשהייתי תלמיד תיכון, לפני כעשרים שנה, זכור לי שהחלו לדבר בסביבתי על כך שבקרוב יסתיים העידן הטכנולוגי — ובמקומו ייכנס העידן האזוטרי. גדלתי בבית חילוני רגיל, אך בסביבה שבה דתיים וחילוניים חיו יחדיו, בחברות ושיתוף. בעקבות השיחות הרבות איתם על אמונה ורוח התחלתי להביט במדפי הספרים בנושא ”העידן החדש“, שהלכו ורבו בחנויות, ולהבחין בעניין ההולך וגובר בתלמוד ובקבלה. הייתה אפוא תחושה שעידן זה אמנם חייב לבוא, אך במידה רבה, הוא כבר הגיע.
”תרבות מיכאל“ היא תרבות של תקופת שינוי. בתי הספר הרוחניים שקדמו לנו — ציירי המערות הפרה־היסטוריים, מצרים העתיקה, דתות המזרח הרחוק והדתות המונותאיסטיות — לימדו כולם את האדם כיצד לעורר את מודעותו. כולם היו טובים ונחוצים לשעתם, אומר שטיינר, אך בתקופה המודרנית אין שיטות אלו מתאימות יותר לאדם, בין אם בגלל מבנהו הנוכחי ובין אם בגלל מבנה האטמוספירה הנוכחית.
האדם ישן במידה מסוימת בכל שעות היממה — כך קובעים כל הזרמים. בלילה ישנים חושיו וחשיבתו, וביום ישנים אברי הרגישה והרצון שלו. אם בעבר תקשרו המורים הרוחיים עם האדם בלילה, בזמן שנתו הפיזית, או שהאדם התחבר לעולם הרוח דרך תרגול מיוחד של נשימה, הרי היום, עם כניסת אימפולס כריסטוס־מיכאל, יכול וצריך האדם להגיע אל המרחב העל־חושי ולפתח את אבריו הרוחיים במהלך תקופת היום, במאמצים ותרגילים בעלי אופי חדש.
המאבק בלוציפר ואהרימן
השינוי הזה נובע בעיקרו מתהליך שחולל מיכאל לפני רדתו לאדמה. שטיינר מתאר באופן מורכב, ולא כאן המקום להביא את כל הפרטים, שבמאבקו עם יישויות שהתנגדו לו, החליט מיכאל להורידן אל האדמה, וכך החדיר את האינטיליגנציה אל תוך האדמה ואת האלמנט הלוציפרי בראש האדם. בנוסף לכך, חדרו גם יישויות אהרימניות, דרך גוף ורצון האדם. אל ראש האדם חדר אף תהליך המוות, שמאפשר במקביל גם כניסת כוחות רוחיים.
בתקופתנו נוצר אפוא מצב שכוחות לוצפריים נכנסו ממעלה אל ראש האדם, ואילו יישויות אהרימניות חדרו מלמטה אל הגוף ואל רצון האדם (שכזכור נמצא בשינה עמוקה במהלך היום, מה שמהווה קרקע פורייה לכניסת הרוח). לתוך סיטואציה זו, שבה לוציפר מנסה לחטוף אליו את כוחות החשיבה ואילו אהרימן מנסה להתגנב אל תוך רצוננו החלש, ואפילו לעשות דרכו מעלה אל עבר כוח חשיבתנו הנחלש, הכניס מיכאל את אימפולס כריסטוס אל תוך מרכז הרגישה של האדם — הלב. ממקום זה יכול אותו אימפולס לפעול למנוע את ניסיונותיו של אהרימן לחטוף את החלקים במחשבותינו, שמוסטות מייעדן האמיתי על ידי לוציפר.
בפסל ”נציג האנושות“ שיצר שטיינר ניתן לראות כיצד לוציפר מביא לתודעה וחשיבה עמומה, ואהרימן מנסה לנצל מצב זה ולהשתלט עליה תוך עמעום כושר המחשבה והרצון, ולקחת כל פיסה אשר אינה חדורה באימפולס כריסטוס או אשר אינה הודפת את אהרימן באמצעותו, כאשר אימפולס מיכאל־כריסטוס זה מיוצג על יד דמות האדם. ניתן לראות כי הפסל מייצג נאמנה גם את תקופתנו אנו, תרבות שבהדרכה לא נכונה, יכולה להביא להחלשת הראש והחשיבה מצד אחד, ועמעום הרצון מצד שני. בתקופתנו המיוחדת טמון פוטנציאל רוחי גדול.
לדברי שטיינר, הזמן הנוכחי (אם ניקח את מאה השנים האחרונות כתקופה אחת) הינו תחילתו של עידן חדש, שבו אנו מוכנים לקראת עבודה עם אותו אימפולס מיכאלי. בתקופה זו יש חשיפה רבת עוצמה לחומריות, אך גם סיכוי להתפתחויות רוחיות רבות עצמה.
לפי שטיינר, העולם הנראה לעין הפיזית חדור כולו ברוחיות, בעולם על־חושי אשר ניתן לחוותו אם נצליח לפתח את האברים הנדרשים לכך. מאחר והרגישה והרצון אינם ערים אצלנו במהלך היום — הרגישה היא במצב חלימה והרצון בשינה, עלינו לפעול בדרכים שונות בכדי להעלותן למצב של עירות. לצורך זאת עלינו להתאים עצמנו לתקופתנו ולהיכנס גם אנו אל מצב של ”שינוי“, ובעזרת כלים מדיטטיביים לחזק את הרצון, להבהיר את החשיבה ולפתח עוצמות רגש עזות יותר. כלים אלו של מדע הרוח יאפשרו לנו לראות את הרוחי בכל רגע ורגע אותו אנו חווים, ויפסיקו אט אט את צורת החיים של ”מעבר מיום ליום“ — זאת על ידי פעולתן על אותם חלקים שאינם ערים.
לצאת לקראת מיכאל
מיכאל העביר את אימפולס־כריסטוס כמעין אות חשמלי המעיר את הלב, אך מכאן והלאה עלינו לקחת אימפולס זה ולהחיותו בקרבינו, כדי לחזק את הכשרים הנחוצים להתעוררות הרגש והרצון, וכך להגשימו. מאמץ רוחי זה יאפשר קליטת רשמים פנימה אל תוך האברים הרוחיים המתפתחים, ותאפשר ראייה של עולם הרוח בכל דבר. עם הזמן יתפתח הלך נפש חדש אשר יראה את הרוחי בכל עצם ובכל אדם, וזאת מתוך פעולה הדדית של גוף נפש ורוח.
מיכאל ירד לאדמה על מנת להעניק לנו אפשרות זו. הוא לא יכפה עצמו עלינו, גם אם אנו מתעניינים באנתרופוסופיה בצורה זו או אחרת. אפשרות זו תתממש רק אם נצא אנו לקראת מיכאל ונתאמץ ונפעל לפוגשו, ונאפשר לו לחדור לתוכנו במלוא עוצמתו.
אולי דווקא בתקופה משוגעת זו שבה אנו חיים, בין קידמה טכנולוגית מצד אחד וברבריות אכזרית מצד שני, עלינו לעשות מאמץ נכון; על מנת לחסוך שיעור כואב נוסף דרך מידת הדין, ולקדם את אבולוציית האדמה דרך מידת החסד של העולם הרוחי. מאמץ זה חייב, כמו פיתוח כל כושר שהוא בגופינו, עבודה מתמידה ומחזורית לפיתוח אותם איברים רוחיים והערת החלקים הרדומים כפי שנמסרה לנו בפרוטרוט על ידי שטיינר בספריו: ”עלינו לשוב ולהתרומם אל תפיסת הנצח המהותי של הנפש. ניתן לכנות זאת בשם תרבות מיכאל. אם נשוטט בעולם בתודעה, שבכל מבט שמפנים אנו כלפי חוץ, בכל צליל ששומעים אנו זורם משהו רוחי, משהו מטבע הנפש זורם לתוכנו ובו זמנית מאפשרים אנו לאלמנט הנפש שלנו לזרום החוצה לתוך העולם — כי אז רכשנו את התודעה שלה זקוקה האנושות לעתיד.“*
* רודולף שטיינר, 30.11.1919 דורנאך - ”תרבות היוגה הקדומה ורצון היוגה החדש; תרבות מיכאל בעתיד“.
