ניקוי מדפים אביבי באדם עולם-גליונות אדם עולם במחירים מצחיקים. לחצו לפרטים
רגעים מכוננים בהתגשמות האני:  קשר הירח בביוגרפיה של מ.ק. גנדהי
מ.ק. גנדהי, שמן על קנווס. ציירה: רעות בלוך

רגעים מכוננים בהתגשמות האני: קשר הירח בביוגרפיה של מ.ק. גנדהי

עוד לפני שטיינר, מ.ק. גנדהי היה המורה הרוחני המת הגדול שלי. פגשתי בו בחוג ללימודי הודו באוניברסיטה העברית בירושלים, והמפגש הותיר בי רושם כה עז עד שלמדתי הינדי ותרגמתי לעברית את ספרו הראשון, "שלטון עצמי". לאחר מכן הגיע שטיינר, וחיי קיבלו תפנית נוספת. בשנה הראשונה ללימודי חינוך ולדורף בדוד ילין, בקורס ביוגרפיה בהוראתה של טלי סלע, נתבקשנו לכתוב עבודה ביוגרפית על דמות משמעותית עבורנו. בחרתי בגנדהי, וחקירת חייו על פי הידע האנתרופוסופי סימלה עבורי גם את המעבר ממורה אחד לשני.

לכבוד גיליון הביוגרפיות הראשון של אדם עולם החלטתי לעבד את העבודה למאמר, המוגש כעת לקריאתכם. עשר שנים ומאות מאמרים חלפו תחת ידיי מאז, ואני בטוח שהיום הייתי כותב את הדברים בצורה אחרת. אף על פי כן, אני מוצא שהעבודה רלוונטית ומעניינת. אני מקווה שתיהנו מקריאתה.

 המשימה לנתח את קורות חייו של מוהנדס קראמצ'אנד גנדהי (1869 - 1948) על פי הידע הביוגרפי הינה קלה וקשה בעת ובעונה אחת. היא קלה, משום שהפומביות המוחלטת שבה התנהלו רוב חייו מזמנת לחוקר קורותיו שפע של מידע אמין; יתר על כן, הכנות הישירה שבה הוא כתב, גם – ובמיוחד – על אודות חייו שלו, מעניקה לקורא את היכולת לשוטט בחופשיות במרחבי נפשו. אותן פומביות וכנות שהיו מנת חלקו במשך כל חייו נגזרות מתוך אופיו הבסיסי ואמונתו כי סודיות היא חטא; ובנוסף, הן נובעות מתוך הקשר ההדוק בין גורלו האישי לגורלה הלאומי של הודו. אך מתוך אותו יתרון נובע גם הקושי שמתעורר בבואנו לנתח ביוגרפיה של מנהיג גדול.

ככל שבגר, הלך ונשזר גורלו של גנדהי כאינדיבידואל בגורלה של הודו כאומה, עד כדי כך ששוב לא ניתן היה להפריד בין השניים. אף גנדהי עצמו הכיר בכך: בערוב ימיו, כשהודו הייתה על סף קבלת עצמאותה ואדמתה הפכה לשדה קרב רווי דם הינדים ומוסלמים שטבחו  אלה באלה, תלה גנדהי את האשם בחולשה פנימית שלו-עצמו. השאלה "מה אעשה?" הדירה שינה מעיניו. הפתרון היה לקחת על עצמו עול נוסף של סיגופים קשים, מתוך מטרה להשיב את עצמתו הפנימית ובכך להשכין מחדש את השלום בארצו השסועה.

קשר גורל הדוק בין הפרט לכלל, כמו זה הקיים בין גנדהי לאומה ההודית, מעורר שאלה לגבי תוקף הניתוח הביוגרפי שיכול להיעשות לפרט. הרי בהיעדר גבול ברור בין אירועים חיצוניים לפנימיים, בהיעלם ההפרדה שבין מאורע כללי לפרטי, איך אפשר לנתח את הביוגרפיה של האחד מבלי להתייחס לביוגרפיה של האחר? אכן, יצירת חייו של גנדהי הולחנה לא רק על ידו כי אם גם על ידי המאורעות ההיסטוריים של זמנו והדינמיקה של התהליכים הפוליטיים שאותם הוביל או שבהם לקח חלק.

פתרון לבעיה המתוארת לעיל יכול להימצא בצמצום ממדי החקירה, בניסיון לבודד את האירועים שנובעים מתוך פנימיותו של הפרט – ולהתמקד בהם. הידע האסטרולוגי והביוגרפי מלמדים אותנו כי בחיי האדם קיים מחזור שנקרא "קשר הירח": הוא חוזר על עצמו כל 18 שנים ו-7 חודשים, וקשור ליחס שבין מיקום כדור הארץ, השמש והירח (עוד על קשר הירח ראו להלן). בעבודה זו, אבחן את מופעי שלושת קשרי הירח בביוגרפיה של גנדהי. לבחירה זו שני יתרונות: הראשון הוא צמצום היקף החקירה; השני הוא ששני קשרי הירח הראשונים, שמתרחשים במחצית הראשונה של החיים, חלו בתקופה שבה גורלו של גנדהי היה תלוי פחות בגורלה של האומה ההודית ולהפך.

עבודה זו תיפתח בהסבר אסטרונומי של תופעת קשר הירח וביטוייה בחיי האדם על פי הידע האנתרופוסופי. לאחר מכן נדון בנפרד בכל אחד ממופעי קשר הירח: הראשון, בגיל 18 שנים ושבעה חודשים; השני, בגיל 37 וחודשיים; והשלישי, בגיל 56. כל דיון בקשר הירח ילווה בתיאור ובניתוח חייו של גנדהי באותו גיל. בפרק הסיכום נראה כיצד מתיישב הידע התיאורטי עם המציאות.

קשר הירח

קשר ירח (Lunar Node) הוא מושג אסטרונומי בעל חשיבות גדולה באסטרולוגיה ההודית ובמידה פחותה ממנה גם באסטרולוגיה המערבית. מדי 6,793.5 ימים, שהם 18 שנים ו-7 חודשים, נמצאים כדור הארץ, השמש והירח באותו מיקום, אלו ביחס לאלו. כשהאדם מגיע לגיל זה חוזרות שלושת הפלנטות לאותו מנח כמו ברגע לידתו, ואז השמים כמו נפתחים עבורו והוא יכול להיות במגע עם האני הנצחי. משהו מכוונותינו הטרום-מולדות, שבשמן באנו לעולם, הופך לנגיש יותר. ובאותו הזמן משהו מהעתיד מתחיל להיות נוכח: מגיעה תחושה או אולי אפילו ידיעה של הכיוון בחיי האדם.[1]

גודרון בורקהרד ((Gudrun Burkhard[2], בספרה Taking Charge, מתארת את קשר הירח במילים הבאות:

איזו השפעה יש למחזור הירחי על נפש האדם? ניתן לומר כי בכל קשר ירח אנו משילים את עברנו וחווים לידה מחדש באמצעות כוח השמש של האני שלנו [...] במהלך תקופה זו אנו חשים את האישיות הרוחית שלנו, שהיא שמשית בטבעה, במוחשיות רבה יותר במשימות העומדות בפנינו בכדור הארץ. אנו חווים זאת בחלומות, אך גם בשינויים פנימיים וחיצוניים. אלו גם הזמנים שבהם אנשים מציבים לעצמם יעדים חדשים לחלוטין.[3]

קשר הירח הראשון: התעוררות האני בהקשרו החברתי הרחב

לעתים קרובות, קשר הירח הראשון אינו נחווה לעומק על ידי בני האדם. הסיבה לכך היא שבגיל 18 וחצי רוב האנשים מושפעים מאוד משינויים חיצוניים: סיום התיכון, התגייסות לצבא במדינות מסוימות, ויציאה ללימודים גבוהים או לטיול באחרות. ועדיין, כותבת בורקהרד:

כשאנו מגיעים לגיל 18 וחצי, מועד קשר הירח הראשון שלנו, אנו מתקרבים לעצמנו.  אנו מתחילים לחשוב בצורה עצמאית ולעתים קרובות יודעים איזה מקצוע אנו רוצים לרכוש, מה יעודנו צריך להיות.[4]

החזרה על אותו מנח של השמש והירח כביום היוולדנו מאפשרת לנו לחוות בצורה בהירה את שביל הגורל שלנו. נדמה שבאותו מועד השמים נפתחים בעבורנו ואנו יכולים להכיר מתוך פנימיותנו באיזה מקצוע אנו רוצים לעסוק על פני כדור הארץ. ניתן גם לומר כי זוהי לידה שלישית של האני, בספירה של הרצון והפעילות [...] בגיל זה, האני חודר לעומק מערכת העיכול והגפיים ואנשים צעירים חווים את פעילותם שלהם בעולם. זהו השלב בו הם "מקורקעים" בחזקה. לעתים קרובות זהו השלב שבו הם זוכים לתובנה פנימית בנוגע לכישוריהם המקצועיים. אפשר לתאר תקופה זו כ"התעוררות האני בהקשרו החברתי הרחב.[5]

קשר הירח הראשון בחייו של גנדהי: בחירת מקצוע ומאבק ביכורים

אני מקווה שחלקכם ילך בדרכי, ושלאחר חזרתכם מאנגליה תפעלו בחפץ לב למען רפורמות גדולות בהודו

מוהנדס קרמצ'נד גנדהי נולד ב-2 באוקטובר 1869. השלמת קשר הירח הראשון בחייו התרחשה במאי 1888. במהלך תקופה זו – מאפריל ועד נובמבר של אותה שנה – ניהל גנדהי את המאבק המשמעותי הראשון של חייו: מאבק על זכותו לצאת ללמוד משפטים בלונדון. בילדותו חלם גנדהי להיות רופא; אך מרגע שהועלתה האפשרות שיסע ללונדון על מנת ללמוד משפטים, שוב לא נתן לו הרעיון מנוח. לאחר מאבק ממושך, שכלל מלחמה בדעות קדומות, התגברות על פגיעות גופניות, התעלות מעל מחסור כספי והמרת פיהם של מנהיגי הקאסטה שלו, הפליג גנדהי ללונדון, שם הוסמך כעורך-דין.

כשהיה גנדהי בלונדון, הוא גולל ביומנו את חוויותיו בתקופה שקדמה לנסיעה:[6]

מה הוביל אותי לנסוע ללונדון? הדבר החל לקראת סוף חודש אפריל [...] בזמן היותי סטודנט בקולג' של בהוונגר, שוחחתי עם ידיד שהציע לי לבקש מלגה מהמדינה עבור לימודים בלונדון [...] הרגשתי שזאת הצעה חסרת סיכוי, אך מאז אותו רגע התעורר בי הרצון לבקר בארץ זו, והתחלתי לחפש את הדרך למלא את רצוני.

ב-13 באפריל עזבתי את בהוונגר לחופשה ברג'קוט (מקום מגורי משפחתו של גנדהי – נ.ש.).[7] לאחר שבועיים של חופשה, אחי ואני נסענו לבקר את ג'ושיג'י, ידיד ויועץ של המשפחה [...] הוא, כהרגלו, שאלני לשלומי ועניתי בפשטות שיש לי סיכוי נמוך לעבור את בחינות סיום השנה הראשונה ושהקורסים קשים מאוד עבורי. בשמעו זאת, הוא ייעץ לאחי לשלחני ללונדון מהר ככל האפשר, על מנת שאוסמך כעורך-דין, וטען שאוכל לקבל מלגה [...] אחי, בתמימותו, הבטיח לו לשלחני ללונדון. כעת הגיע הזמן למאמצים שלי.

מאמציו של גנדהי למען הנסיעה היו רבים. על מנת להשיג מלגה, היה עליו לנסוע לפורבנדאר (מקום מושבו של פקיד הממשל האנגלי ועיר הולדתו של גנדהי, שם משפחתו הייתה ידועה).

בסופו של דבר גנדהי לא השיג את המלגה, אך עובדה זו כבר לא יכולה הייתה להניא אותו מהחלטתו לנסוע ללונדון, ויהי-מה. מכשולים לא מעטים עמדו בדרכו של האיש הצעיר; ראשית היה עליו להשיג את הסכמת בני משפחתו ובמיוחד את הסכמת אמו האהובה (אביו נפטר כשגנדהי היה בן 14). שנית, היה עליו להשיג את הממון הרב הדרוש לנסיעה, ואת זה הוא עשה על-ידי מכירת רהיטיו והלוואות מקרובי משפחה. ולבסוף, ממש לפני הנסיעה, התרחשה תאונה – גנדהי נדרס על ידי עגלת שוורים. לאחר מכן, בהיותו סחרחר, הוא נתקל באבן, נפל ואיבד את הכרתו. לאחר שהתאושש, יצא גנדהי לדרך: "לא הייתה מסילת רכבת בימים ההם, ומדובר במסע בן חמישה ימים בעגלת שוורים. כבר אמרתי שהייתי פחדן. אך ברגע ההוא נמוגה פחדנותי מפאת רצוני לנסוע לאנגליה, שהשתלט עלי כבולמוס."[8] הנסיעה של גנדהי הפכה להיות "עניין" שהעסיק רבים, ואף הגיעה לעיתונות.

הסיבה העיקרית להתנגדות לנסיעה בסביבתו של גנדהי הייתה דתית. אמו הייתה אדוקה בדתה, והיא, כפי שכתב מאוחר יותר באוטוביוגרפיה שלו:

התנגדה וניהלה חקירות משלה. אחד סיפר לה שבחורים צעירים הלכו לאיבוד באנגליה; שני אמר לה שהם החלו לאכול בשר; שלישי סיפר שהם אינם יכולים לחיות שם בלי שיכר. "מה עם כל זה?" היא שאלה אותי. השבתי: "האינך סומכת עלי? אני לא אשקר לך. אני נשבע שלא אגע באף אחד מהדברים הללו. אילו נשקפה לי סכנה, האם ג'ושיג'י היה נותן לי לנסוע?" לבסוף פנתה האם לידיד ויועץ אחר של המשפחה, שאמר: "אני אדאג שהנער ינדור את שלושת הנדרים בטקס, ואז יותר לו לנסוע." הוא ניהל את טקס ההשבעה, ואני נשבעתי לא לגעת ביין, באשה[9] ובבשר. אחרי זה נתנה לי אמי את רשותה [...] בברכת משפחתי יצאתי לבומביי. זו הייתה נסיעתי הראשונה מרג'קוט לבומביי. אחי ליווה אותי. אך עדיין רחוקה הדרך בין הכוונות למטרה. עוד נכונו לי קשיים בבומביי.[10]

ערב נסיעתו לבומביי נערך לכבודו טקס פרידה רב משתתפים בבית הספר התיכון אותו סיים חודשים ספורים קודם לכן. נאומו הפומבי הראשון בחייו של גנדהי בן השמונה-עשרה שנים ותשעת החודשים הורכב ממשפט אחד: "אני מקווה שחלקכם ילך בדרכי, ושלאחר חזרתכם מאנגליה תפעלו בחפץ לב למען רפורמות גדולות בהודו."[11] מרתק לראות כיצד משפט קצר זה מסגיר בצורה מדויקת את שליחותו של גנדהי עלי-אדמות. לאחר מכן, מלווה בפמליה של בני משפחה וחברים, יצא גנדהי לכיוון בומביי.

התלאות שעבר גנדהי בבומביי היו, כלשונו, בלתי ניתנות לתיאור. המכשול העיקרי שם היה התנגדות לנסיעה מצד קסטת הבאניה, קסטת סוחרים שאליה השתייכה משפחתו. באוטוביוגרפיה מספר גנדהי על עימותו עם מנהיג הקסטה באספה כללית שזומנה לצורך העניין:

ראש הקהילה, שהיה קרוב משפחה רחוק שלי והיה ביחסים טובים עם אבי המנוח, פנה אלי כך:
"לדעת הקסטה, הצעתך לנסוע לאנגליה אינה נאותה. דתנו אוסרת על מסעות לניכר. כן שמענו שאי-אפשר לחיות שם מבלי להתפשר על דתנו. מוכרחים לאכול ולשתות עם אירופאים!"
ועל כך עניתי: "איני חושב שנסיעה לאנגליה מנוגדת לדתנו כלל וכלל. אני מתכוון לנסוע לשַם לשֵם המשך לימודים. וכבר הבטחתי לאמי שאמנע משלושת הדברים שמהם אתם חוששים ביותר. אני בטוח שהנדר ישמור עלי."
"אך אנו אומרים לך", השיב ראש הקהילה, "שאין אפשרות לקיים את דתנו שם. יחסיי עם אביך ידועים לך, ועליך להקשיב לעצתי."
"ידועים לי יחסים אלה", אמרתי. "ואתה סמכות בשבילי. אך אין לי ברירה בעניין הזה. איני יכול לשנות את החלטתי לנסוע לאנגליה."
"אך האם תתעלם מהוראת הקסטה?"
"באמת אין לי ברירה. אני חושב שאל לה לקסטה להתערב בעניין."
דברים אלו הכעיסו אותו. הוא גידף אותי. ישבתי ללא נוע. ואז השמיע את פקודתו: "מהיום יש להתייחס לבחור זה כאל מנודה מהקסטה. כל מי שיסייע בידו או ילך להיפרד ממנו על הרציף צפוי לקנס.[12]

מסתבר כי עקשנותו ודבקותו של גנדהי היו חזקים ממילותיו של ראש הקהילה. חרף איומו של האחרון, רבים באו להיפרד ממנו על הרציף ואף העניקו לו מתנות. הפרק ביומן מסתיים במילים הבאות: "לפני סיום, עלי לכתוב כי אילו מישהו אחר היה במצבי, אעז לומר כי הוא לא היה מצליח לראות את אנגליה. הקשיים בהם נאלצתי לעמוד הפכו את אנגליה ליקרה לי ממה שהייתה באמת."[13]

קשר הירח השני – גיל 37: מציאת ייעודנו בכדור הארץ

על פי בורקהרד, קשר הירח השני, אשר מתרחש בסביבות גיל 37, משמעו התבוננות מחודשת במעשינו. בנקודה זו האימפולס הקורא להתחלה חדשה חזק אף מזה שפועל עלינו בקשר הירח הראשון. אנו חשים באימפולס להותיר את העבר מאחורינו ובדחף לאמץ ערכים וסטנדרטים חדשים.[14] אנו ניצבים בפני השאלה: כיצד אנו נעים קדימה אל העתיד? גם כאן אנו משילים משהו מן העבר.

דרך נוספת לתאר קשרי ירח היא לומר שבהם נפתחים שוב שערי השמים ומתאפשר לנו לחוש את כוונותינו הטרום-מולדות. במידה וכל חיינו לא היו אלא הקדמה לנקודה הזו בזמן, כעת אנו מתחילים להרגיש את ייעודנו האמיתי בחזקה רבה יותר, ויש לנו את היכולת להפוך אותו למציאות בעולם. זאת הסיבה לכך שלעתים כה קרובות אנו משנים את מקום עבודתנו בנקודה זו או שאנו מבינים רק אז מה צריכה להיות משימתנו האמתית על כדור הארץ.[15]

גיל 37 בחייו של גנדהי: ברהמצ'ריה, סטיאגרהא ושלטון עצמי

בספר זה ניסיתי להסביר את המונח "שלטון עצמי" לפי הבנתי. מצפוני יעיד כי מעתה והלאה, חיי בגלגול הזה יוקדשו להשגתו.

באמצע שנת 1906 התרחש בדרום אפריקה "מרד" הזולו, שלפי תאורו של גנדהי לא היה יותר מציד-אדם שהנהיגו המתיישבים האירופאים בילידי דרום אפריקה. גנדהי, שהיה אז מנהיגה הבלתי מעורער של הקהילה ההודית בדרום אפריקה ואזרח של הממלכה הבריטית, ראה זאת מחובתו לסייע ולקחת חלק במאמץ המלחמתי. לפיכך פנה גנדהי למושל והביע את נכונותו להקים יחידת מתנדבים הודית לפינוי פצועים. הצעתו התקבלה וגנדהי עזב את עיסוקיו כעורך דין, העביר את משפחתו לחוות "פניקס", חווה קואופרטיבית שהקים בפאתי יוהנסבורג, והתפנה להקים ולהוביל חיל חובשים-מתנדבים. עיקר עבודתו של הכוח היה בנשיאת פצועים על גבי אלונקות והענקת טיפול לבני הזולו. החודשים במרחבים השוממים של אזורי הקרבות העניקו לגנדהי מרחב נפשי להתבוננות מעמיקה. באותם ימים הגיע גנדהי לאחד משיאי התפתחותו הנפשית והרוחנית; הבשילו בו התנאים לנדור את נדר הברהמצ'ריה – פרישות מינית – נדר שהוא חלק מהתרבות הדתית ההינדית.

בפרק "חיפושי הלב" מתוך האוטוביוגרפיה שלו, כותב גנדהי על התקופה ההיא:

דברים רבים עוררו את מחשבותיי [...] כשצעדנו עם הפצועים או בלעדיהם דרך השממות חמורות הסבר הללו, שקעתי לעתים קרובות במחשבה עמוקה.
הרהרתי בברהמצ'ריה ובמשמעויותיה, ואמונתי הכתה שורש עמוק. דנתי על כך עם שותפיי (ביניהם הרמן קלנבאך, הארכיטקט היהודי וחברו הקרוב של גנדהי). אז לא ידעתי כמה הפרישות המינית הכרחית לשם הכרת העצמי, אך התחוור לי כי השואף לשרת את האנושות בכל נשמתו, לא יוכל לעשות זאת בלעדיה. הבנתי כי עלי להקדיש יותר ויותר זמן לשירות מהסוג שעסקתי בו, ושלא אהיה ראוי למשימה זו כל עוד אהיה עסוק בהנאות של חיי משפחה, בהולדת ילדים וגידולם[16] [...]
בחשבי כך, קצרה סבלנותי לנדור את הנדר הסופי. התקווה לנדר מלאה אותי מין שמחה עילאית. גם הדמיון שיחק חופשי ופתח לנגד עיניי מרחבים חסרי גבול של שירות.
בעיצומה של עבודה מנטאלית ופיסית מאומצת הגיע לידי דיווח שדיכוי ה"מרד" עומד בפני סיומו, ושבקרוב נשוחרר משירות [...] בהגיעי לפניקס נשבעתי בפניהם להקפיד על פרישות מינית כל חיי. עלי להתוודות שאז לא קלטתי את החשיבות והעצמה של המשימה שנטלתי על עצמי.[17]

לנדר הברהמצ'ריה היו תוצאות מידיות. ניתן לומר כי האנרגיה המינית שנאצרה בגנדהי תועלה לכיוון פעילותו הפוליטית, וזמן קצר לאחר נדירתו נולדה תנועת ה"סטיאגרהא".

סטיאגרהא ("אחיזה באמת") הוא שם לשיטה פוליטית הנובעת מתוך האידיאה שהגה גנדהי – התנגדות בלתי-אלימה תוך אחיזה חסרת פשרות באמת – ובשיטה זו הוא דבק מרגע זה והלאה, בדרום אפריקה ובהודו. נדר הברהמצ'ריה והולדת הסטיאגרהא הביאו את גנדהי, בשנה ה-37 לחייו, לפתחה של תקופה בה הוא סיים לגבש את השקפת עולמו והפך למנהיג יוצא הדופן שהיה.

ניתן לומר על שיטת הסטיאגרהא שהיא המתנה הייחודית של גנדהי לאנושות. את עמדותיו המגובשות ביחס לאדם ולעולם הוא פרסם בגיל 40, בספר קטן ורב עוצמה בשם שלטון עצמי.[18] חוקרי גנדהי טוענים כי כל פעילותו הפוליטית בשנים שלאחר מכן לא הייתה אלא ניסיון להוציא לפועל את המשנה המתוארת  בדפיו של ספר זה, אשר מסתיים במשפט הבא: "בספר זה ניסיתי להסביר את המונח "שלטון עצמי" לפי הבנתי. מצפוני יעיד כי מעתה והלאה, חיי בגלגול הזה יוקדשו להשגתו."

קשר הירח השלישי – גיל 56: חשבון נפש אל מול העולם

השלמת קשר הירח השלישי, אשר מתרחשת בסמוך לגיל 55 ושלושה רבעים, מציבה אותנו אל מול השאלות: כיצד הטבענו את חותמנו כאני אינדיבידואלי בעולם? אילו משימות חדשות הקשורות לאנושות ברצוננו להתחיל? מה מצוי בכוחותינו - אם כוחותינו הגופניים אולי כבר לא כשהיו?

גיל 56 בחייו של גנדהי: שיאו של חשבון נפש פומבי

אני יכול לומר מבלי להשתחצן ובענווה הראויה, כי המסר והשיטות שלי הם, באמת, הכרחיים לעולם כולו. הידיעה כי אלה מקבלים תגובות נפלאות בלבבותיהם של מספר בני אדם גדול וגדל בהתמדה מעניקה לי קורת רוח אמיתית[19]

קשר הירח השלישי בחייו של גנדהי חל במחצית שנת 1925. באותן שנים היה גנדהי במהלכו של תהליך ארוך של סיכום וחשבון נפש לגבי חייו ופועלו. חשבון הנפש קיבל ביטוי פומבי בצורת שני ספרים בעלי אופי אוטוביוגרפי – האחד, סיכום של מערכת הסטיאגרהא בת שמונה השנים בדרום אפריקה, תחת השם סטיאגרהא בדרום אפריקה[20]; השני, האוטוביוגרפיה: סיפור ניסויי עם האמת[21]. שני הספרים נכתבו בין סוף 1923 לתחילת 1929[22], ופרסומם, בשלבים, החל במחצית 1925 והסתיים בשנת 1929[23]. הכתיבה התאפשרה בין היתר בזכות העובדה שבין פברואר 1922 לפברואר 1924 שהה גנדהי במאסר, בעוון הובלת מחאת אי שיתוף פעולה עם השלטון הבריטי בהודו. לכך נוסיף את העובדה המעניינת, ששנת 1926 הייתה עבור גנדהי "שנת שבתון" מפעילות ציבורית, אותה הוא נטל במטרה לנוח, לערוך חשבון נפש  ולשהות באשרם שלו.

מניעיו של גנדהי לכתיבת הספרים היו פנימיים, אך כבר לא היו יכולים להיות אישיים בלבד; הם נכתבו משום שהוא ראה חשיבות לאומית בפרסומם. כתיבת ההיסטוריה המפורטת של מאבק הסטיאגרהא בדרום אפריקה באה לאור מאבקי הסטיאגרהא שהתנהלו באותן שנים בהודו, בהשראתו ולעתים בהנהגתו של גנדהי; פרסום תולדות המאבק המכונן של שיטת הסטיאגרהא היה אפוא בעל חשיבות אופרטיבית. בהקדמה לספר כותב גנדהי: "אין לי זמן או נטייה לכתוב פירוט היסטורי רגיל. מטרתי היחידה בכתיבת ספר זה היא שהוא יהיה שימושי במאבקנו הנוכחי."[24] גם פרסום האוטוביוגרפיה נבע ממניעים דומים. המשותף לסיפורים שאותם בחר גנדהי לפרסם במסגרתה הוא חשיבותם לקורא. בהקדמה לסיפור ניסויי עם האמת הוא כותב: "אין בכוונתי לכתוב אוטוביוגרפיה אמיתית. אני רק רוצה לגולל את סיפור ניסויי הרבים עם האמת, ומאחר שחיי אינם אלא תולדות ניסוים אלה, נכון שהסיפור ילבש צורת אוטוביוגרפיה [...] אני מאמין, שתיאור מאוחד של כל הניסויים הללו לא יהיה חסר תועלת לקורא"[25] בחלק אחר של ההקדמה הוא ממשיך: "אל הניסויים המתוארים יש להתייחס כאל הדגמות שלאורן יכול כל אחד להמשיך בניסוייו, על פי נטיותיו וכישוריו."[26]

את ההקדמה לאוטוביוגרפיה מנצל גנדהי כדי לדבר על תכלית חייו, כפי שהיא מובנת בעיניו בגיל 56: "כל רצוני – כל מה ששאפתי וערגתי לו במהלך שלושים השנים האחרונות – הוא להכיר את העצמי, לראות את האל פנים אל פנים, להגיע למוקשה [שחרור ממעגל הלידה והמוות; גאולה – נ.ש.]. אני חי ונע וכל הווייתי מכוונת למטרה זו."[27]

משרת נאמן של הרוח 

[28]"My Life is My Message"

 במאמר זה ניסיתי לעקוב אחר ההתגלויות של שלושה קשרי ירח בביוגרפיה של גנדהי.[29] תוצאות המחקר מראות התאמה יפה בין התיאוריה לבין המציאות.

השלמת קשר הירח הראשון בחיי אדם מציינת זמן שבו הוא מתחיל לחשוב ולפעול בצורה עצמאית. משהו מכוונותינו הטרום מולדות מתגלה, ולעתים קרובות נדע מהו המקצוע שברצוננו לרכוש ומהו ייעודנו בחיים.

גיל 18 שנים ו-7 חודשים היה הגיל שבו החליט גנדהי שברצונו לנסוע ללונדון ולהיות עורך דין. עריכת דין הוא המקצוע שבאמצעותו החל גנדהי את דרכו הציבורית. בזכותו הוא נשלח לדרום אפריקה, שם פגש את התנאים המתאימים להתפתח כמנהיג פוליטי ורוחני. נסיעתו של גנדהי ללונדון קשורה גם למאבקו הראשון בחייו רצופי המאבקים. במאבק זה התגלו תכונות שאפיינו אותו בהמשך: נחישות, עקשנות והתמדה, אומץ להמרות את מצוות השליט, שימוש בנדרים כמקור לעוצמה, הקרבה עצמית, תחושה של שליחות, אחיזה באמת, ולבסוף: הצלחה לעמוד במשימה למרות כל הקשיים.

השלמת קשר הירח השני בחיי אדם מציינת זמן של התבוננות מחודשת במעשיו. לעתים קרובות זהו זמן של התחלה חדשה. יעודנו האמיתי מורגש בצורה חזקה יותר ואנו מחזיקים את הכוח לממשו בעולם.

גיל 37 היה מכריע בחייו של גנדהי. נדר הפרישות המינית שלקח על עצמו בגיל זה אכן סימל התחלה חדשה בחייו הפוליטיים-רוחניים. אותו נדר הוליד את תנועת ה"סטיאגרהא" –תרומתו הייחודית של גנדהי לאנושות – שליוותה אותו עד מותו. עקרון ה"סטיאגרהא" הוא אשר הוליד את תפישתו הייחודית של גנדהי לגבי המושג "שלטון עצמי", תפישה שממנה נגזרה דרכו הפוליטית של גנדהי בהודו. נמצאנו למדים כי בתקופת השלמת קשר הירח השני בחייו, הבשילו בקרבו האידיאות אשר הבדילו אותו מכל מנהיג פוליטי אחר בהיסטוריה. בסיומה של תקופה זו היה גנדהי למהטמה שכולנו מכירים.[30]

השלמת קשר הירח השלישי בחיי אדם מציינת תקופה של חשבון נפש אל מול העולם. אנו שואלים את עצמנו כיצד הטבענו את חותמנו כאינדיבידואלים, ומה עוד ביכולתנו לתרום לעולם.

גיל 56 בחייו של גנדהי היה זמן שבו הוא הרפה מפעילות ציבורית וישב לכתוב את סיפור ניסיונותיו עם האמת. בשנה שלפני כן הוא סיים לכתוב את ההיסטוריה של מאבק הסטיאגרהא בדרום אפריקה. באותם ימים, כבר לא ניתן היה להפריד בין חייו הציבוריים והפרטיים של גנדהי. תהליך חשבון הנפש שהתבטא בכתיבת האוטוביוגרפיה, נערך מעל דפי השבועונים שהיו בעריכתו, והתבצע בין היתר משום שגנדהי ראה אותו כבעל חשיבות לאומית. בסיפור ניסיונותיו עם האמת, כלומר, בסיפור חייו, רצה גנדהי להאיר את דרכם של מחפשי אמת נוספים, בהודו ובעולם כולו.

אם נצמצם את כל הידע הביוגרפי למשפט אחד, תהא זאת הטענה כי מהותו של כל אדם באה לידי ביטוי בקורות חייו על פני האדמה. באופן דומה, טבע גנדהי את המשפט המפורסם: "חיי הם המסר שלי" (ראו הערה 28). ההתבוננות הממוקדת שביצענו במופעי קשר הירח בחייו מגלה הלימה מופלאה בין הידע הביוגרפי התאורטי לבין קורות חייו המתועדים. גילוי זה מחזק עוד יותר את התחושה שגנדהי היה משרתה הנאמן של הרוח על פני האדמה.


העבודה נכתבה בשנת 2007 והוגשה לטלי סלע במסגרת הקורס "תמונת האדם שבבסיס החינוך האנתרופוסופי" (ביוגרפיה, שנה א') בסמינר למורים בדוד ילין.

ביבליוגרפיה

יוחנן גרינשפון, על כוח ואי-אלימות – חייו ומשנתו של מהטמא גנדהי. הוצאת האוניברסיטה המשודרת, ת"א, 2005.

מ.ק. גנדהי, אוטוביוגרפיה או סיפור נסויי עם האמת. תרגם: ינץ לוי, אחרית דבר מאת ד"ר יוחנן גרינשפון. הוצאת אסיה, ת"א, 2005.

מ.ק. גנדהי, שלטון עצמי. תרגם: נועם שרון, הוצאת אדם עולם, לפיד, 2016.

Burkhard Gudrun, Taking Charge – Your Life Patterns and Their Meaning. Floris Books, 2002.

Louis Fisher (ed.), The Essential Gandhi. With a preface by Eknath Easwaran. Vintage Books, N.Y., 2002.

M.K. Gandhi, Satyagraha in South Africa, Navajivan publishing house, Ahmedabad, 2001.

אינטרנט

את אסופת כתביו המלאה של גנדהי ניתן למצוא בכתובת:

http://www.gandhiserve.org/cwmg/cwmg.html

www.wikipedia.com                                                                 מידע אסטרונומי באתר

[1]              מתוך הרצאתה של טלי סלע בקורס ביוגרפיה שנה א', מכללת דוד ילין.

[2]                             רופאה ומטפלת ילידת ברזיל (1929). ממפתחות הייעוץ הביוגראפי והאנתרופוסופיה בברזיל.

[3]              עמודים 148-147. כל הציטוטים בעבודה שמקורם הוא בשפה האנגלית תורגמו על ידי המחבר.

[4]              Taking charge, 148

[5]              Taking charge ,48

[6]              יומן לונדון נמצא באסופת כתביו באינטרנט, בכרך הראשון. הציטוטים הבאים הם מעמודים 2 עד 9.

http://www.gandhiserve.org/cwmg/VOL001.PDF

 

[7]                             כל ההערות בסוגריים הן של מחבר המאמר.

[8]              מתוך האוטוביוגרפיה סיפור ניסויי עם האמת, עמוד 60.

[9]                             באתו זמן גנדהי היה כבר נשוי ואב לילד. אשתו ובנו נשארו בהודו. כוונת הנדר הייתה שגנדהי לא ינאף.

[10]             אוטוביוגרפיה, עמודים 62-61.

[11]             מתוך אסופת כתביו המלאה, cwmg, vol 1, p.1.

[12]             אוטוביוגרפיה, עמוד 63.

[13]             יומן לונדון, אסופת כתביו המלאה, כרך 1, עמוד 9.

[14]             Taking charge, 89

[15]             Taking charge, 148

[16]             בשלב הזה גנדהי היה נשוי ואב לארבעה בנים. גנדהי לא נועץ באשתו ורק עדכן אותה בנדר שלקח. לדבריו, היא לא התנגדה.

[17]             עמוד 295

[18]             ראה אור בעברית בהוצאת אדם עולם, 2016.

[19]             מצוטט מהשבועון הודו הצעירה, פורסם ב-17 לספטמבר 1925. הציטוט נמצא בספר The Essential Gandhi.

[20]                            ראה אור בעברית בהוצאת בבל, 2014.

[21]                            ראה אור בעברית בהוצאת אסיה, 2005. לספר תרגום קודם בשם נפתולי עם האמת.

[22]             כדי להיות נאמנים לאמת, חשוב לציין כי גנדהי החל להרהר בכתיבת אוטוביוגרפיה כבר בתחילת שנות החמישים לחייו, לאחר שנתבקש על ידי ידידים לעשות כן. הוא אף החל במלאכה, אך בשל אירועים פוליטיים בבומביי נאלץ להקפיא את עבודתו.

[23]             30 הפרקים הראשונים של סטיאגרהא בדרום אפריקה נכתבו בין סוף נובמבר 1923 לפברואר 1924. באותו זמן שהה גנדהי במאסר. הקדמת הספר נכתבה בשניים באפריל 1924, לאחר שחרורו. ימים ספורים לאחר מכן, בד בבד עם השלמת הספר, חלקיו הכתובים החלו להתפרסם כמדור בהמשכים בשני עיתוניו של גנדהי: Navajivan בשפה הגוג'רטית [שפת אמו של גנדהי], ו-Young India בשפה האנגלית. הגרסה הגוג'רטית יצאה לאור בצורת ספר, בשני חלקים, במהלך 1924-5. הגרסה האנגלית פורסמה כספר בשנת 1928.

כתיבת האוטוביוגרפיה החלה ב-26 לנובמבר 1925 [גיל 56] והסתיימה ב-3 לפברואר 1929. גנדהי כתב פרק אחד בשבוע, אשר פורסם מיד בשבועון Navajivan. במהדורת הספר, פורסמה האוטוביוגרפיה בשני חלקים, הראשון בשנת 1927 והשני בשנת 1929.

[24]             Satyagraha in South Africa, הקדמה, עמוד 14-5.

[25]             אוטוביוגרפיה, הקדמה, עמוד 18.

[26]             שם, עמוד 21.

[27]             שם, עמוד 19.

[28]             משפט זה, שהפך לציטוט המוכר ביותר של גנדהי, נכתב במקור בשפה הבנגלית, על דף נייר, בשבעה בספטמבר 1947.

[29]             חשוב לציין שגנדהי השלים מחזור ירחי רביעי, בגיל 76 וחצי. מחזור זה לא קיבל התייחסות במחקר זה מפאת העדר מידע על האופן שבו מתייחסת האנתרופוסופיה למחזור הרביעי. כמובן שאפשר וראוי להרחיב את המחקר ולהכליל בו גם את התגלות קשר הירח הרביעי בחייו של גנדהי ובכלל.

[30]             מהטמה הוא תואר כבוד שפירושו "בעל הנפש הגדולה". הכינוי ניתן לגנדהי מפי המשורר רבידרנט טאגור.

69.00 50.00 כולל מע"מהוסף לסל

להזמנת הספר שלטון עצמי / מ.ק. גנדהי לחצו 'הוסף לסל' והמשיכו לעגלת הקניות
(להזמנה יצורפו דמי משלוח)

ניקוי מדפים אביבי באדם עולם-גליונות אדם עולם במחירים מצחיקים. לחצו לפרטים

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*