רצית לעזור לילדי הפליטים בסוריה ולא ידעת איך? הנה ההזדמנות [איגרת 267]

לפני חמישה חודשים הגענו לאי היווני לסבוס. מהאוויר האי מספר סיפור של חיים שקטים המתנהלים במקצב שהגלובליזציה פסחה עליו. מהעננים ומהנוף הכפרי אי אפשר לנחש שהאי הזה הוא אחד השחקנים המרכזיים במה שהקהילה הבינלאומית מתארת כ״משבר הפליטים באירופה״ ושעברו בו למעלה מ-600 אלף פליטים בשנים האחרונות.

הגענו – חברי לתנועת השומר הצעיר ותנועת הנוער הערבית "אג'יאל". בתגובה למשבר ההומניטארי בסוריה החלטנו לעשות את המעשה האנושי ולהושיט יד לאזרחים שחיים כמה מאות, ולעתים עשרות, קילומטרים מאיתנו. אספנו כסף בישראל והקמנו את בית הספר לילדי הפליטים. כיום לומדים בו כ-120 תלמידים מסוריה, עיראק, כווית, אפגניסטאן, איראן וקונגו. משפחותיהם של התלמידים נמצאות בהמתנה לקבלת בקשת מקלט באחת הארצות האירופאיות.

המילה ״פליטים״ אינה משקפת את עוצמת האנשים איתם אנו עובדים. היא הרבה פעמים מילה מקטינה שגורמת לנו לראות באופן שטוח את האנשים, 'עוזרת' לנו לשים בצד את האינדיבידואליות והעומק שהם מביאים למפגש. המורים והמורות שלנו מלמדים בבית הספר בהתנדבות. השיעורים בבית הספר מועברים בערבית, פרסית וצרפתית על ידי מורים שהם פליטים בעצמם. חלקם היו מורים ומורות בארצות המוצא שלהם וחלקם היו אנשי צבא, פועלים, צורפים ועיתונאים שגילו כאן שבין כל הדברים שהם נולדו אליהם - הם גם נולדו לחנך.

מערכת השעות בבית הספר שלנו מורכבת משיעורי שפת אם, שיעורי אנגלית, שיעורי מתמטיקה, שיעורי אומנות, שיעורי תרבות וההתנהגות ושיעורי חברה. חשיבות החינוך בשפת האם היא גדולה. המבנה המשפחתי של משפחת פליטים מתערער מהיסוד. מתוקף מעמדם החוקי ומתוקף החיים במחנה הפליטים התפקידים ההוריים שלהם נשללים מהם. אסור להם לפרנס את משפחותיהם ואין להם מטבח לבשל בו מזון לילדיהם. ההורים ניצבים במשבר זהות שהוא גם לאומי אבל גם הורי. הילדים חיים בעולם מבולבל שבו הם חווים את הוריהם כחסרי אונים. בית הספר נתן לילדים הזדמנות לחוות סמכות מבוגרת מהתרבות שלהם. הילדים פונים למורים כ'מורי' מורתי', מכבדים אותם וחווים שקט בריא במהלך יום הלימודים. דבר זה הוא נדיר מאוד בתחום העבודה ההומניטרית. רובה המוחלט של מערכת החינוך ההומניטארית מופעל ע"י מתנדבים זרים וצעירים שאינם מדברים את שפת הילדים.

מהלך חינוכי אמיתי אפשרי רק אם שורשיו יונקים מהקהילה ואליה בחזרה. מבנה מחנך הוליסטי מחייב קשר מתמיד עם הורים, מורים וילדים. רק קהילה יכולה לתת חינוך הוליסטי. רק גדילה בעולם שעומל על חיבוריו ולא משלים עם ניתוקיו יכולה לחדש את תחושת החוסן האמתי שלו זקוק הילד לאחר הטראומה בה צמח בשנותיו הראשונות. בית הספר הוא בית אמתי למוריו ותלמידיו. הדיאלוג בין מורים מתרבויות שונות שאט אט לומדים את האחר כר אדיר ליצירת אמון ותקווה.

כאמור, את בית הספר מפעילה משלחת יהודית ערבית של מחנכים ומחנכות מתנועת השומר הצעיר ומהחטיבה הערבית בשומר הצעיר - תנועת אג׳יאל. תנועת אג׳יאל היא תנועת נוער שפועלת ברחבי החברה הערבית בישראל. שתי תנועות הנוער פועלות בעשור האחרון בשיתוף פעולה במטרה להצמיח קיום משותף בין שתי החברות. הפעילות מתאפשרת בזכות תמיכת ארגון הסיוע ההומניטרי על שם אייבי נתן.

את תהליך ההקמה וניהול בית הספר אני מוביל מתחילתו. שני דברים אני יכול לזקוף בוודאות לחוויית ההתחנכות שלי בחינוך האנתרופוסופי: החזון העשיר והמלא למה חינוך יכול וצריך להיות, ואת חווית המסוגלות לפעול במציאות ולעצב אותה מתוך חזון ותפיסה מהותית.

הקמת בית הספר התאפשרה בזכות ציבור רחב של אנשים שדרך אתר הדסטארט גייס את הסכום הראשוני להקמת בית הספר. בימים אלו אנחנו אוספים הד סטארט נוסף. מטרת ההדסטארט היא להבטיח את קיומו ארוך הטווח של בית הספר.

 

אני מזמין אתכם להכנס לעמוד התמיכה בהדסטארט, ולתרום כראות עיניכם: https://www.headstart.co.il/projectsupporters.aspx?id=23714