שדות קש לנצח

הימים מתארכים ומתחממים. בגינה עולים ירקות החורף לפריחה, ובשדה מגביהים עשבי הבר, פורחים ומתמלאים במבקרים – אביב הגיע!

האביב מוכר לנו כעונה בשנה, אך במקורה, משמעות המילה "אביב" היא שלב בהבשלת הדגנים, שבו הופך הגבעול "אבובי" וחלול. וכל זה קורה, כמובן, עכשיו.

מכיוון שהדגנים היו מאז ומתמיד נפוצים ושימושיים, לכל שלב התפתחותי שלהם ניתנו בעבר שמות:

עשב  –  התפתחות הנצר הירוק (או מה שאנחנו אוהבים
לכנות "דשא"), בתחילת החורף.

אביב –  גבעול חלול, מופיע בסוף החורף – תחילת האביב.

דגן    –  גבעול וגרעינים יבשים, מפסח ועד שבועות.

דגנים הם שכנים נהדרים בגינת הירק, בהיותם צמחי "זבל ירוק", שמעשיר את הקרקע במינרלים ובחנקן. בשלב הצעיר שלהם (עד גובה של 20 ס"מ) אפשר לטחון אותם במטחנת עשב חיטה, לשתות, וליהנות משפע היתרונות הבריאותיים.

בשלב הבוגר, לקראת חג השבועות, הם יופיעו במלוא הדר השיבולת שלהם – זקופים ושופעים זרעים יבשים ומזינים.

ואילו עכשיו, בשלב ה"אביב", זהו הזמן לנצל את המבנה האבובי שלהם ולהכין מהם קשיות לשתייה. קשיות מדגנים הן טבעיות, מתכלות ולא מזהמות את הסביבה – בניגוד לקשיות פלסטיק, שאינן מתכלות, אינן ניתנות למִחזוּר, ובגלל המבנה שלהן, רבות מהן מוצאות את דרכן לים ולחופים, שם הן גורמות נזק בלתי הפיך לבעלי החיים ולמערכת האקולוגית.