אנתרופוסופיה ומיסטיקה – הקדמת המתרגם

אחת מתרומותיו החשובות של רודולף שטיינר לשיח האנתרופוסופי ובעיקר בימינו, היא האבחנה בין תחום הרוח לבין תחום הנפש. לעתים קרובות מדי מתבלבלים המתלמדים בין חוויות עמוקות, מסעירות ואף מטלטלות שעברו בחייהם, ועדיין הן בתחום הנפשי והסובייקטיבי המוקרן, כדברי שטיינר במאמר שלפנינו "מבפנים", לבין חוויות הבאות — האומנם? "מבחוץ", מעולם הרוח, מן התחום שאיננו סובייקטיבי.

כשלימדתי כמה שנים במסלול ולדורף בסמינר דוד ילין בירושלים, היה לי חשוב להקפיד ולדייק באבחנה הזאת שבין הנפשי לרוחני, דווקא במוסד המכשיר את בוגריו — בקרוב הגננות והמורים של ילדינו ונכדינו — לראות נכון את הקשר בין הרוחני שבאדם לבין הרוחני שבעולם.

את שנת הלימוד הרביעית של מסיימי ההכשרה הקדשנו ל"רוחניות", והרי זו תמצית האנתרופוסופיה. המשתתפות והמשתתפים התבקשו להביא חוויה, שיר, קטע ספרות או מוזיקה, ציור — כל מה שעולה על דעתם כ"רוחני", ולתאר מה בדיוק רוחני בדבר הזה, ביצירה. כשנחשפנו כך למגוון עשיר של חוויות, תהינו והתלבטנו מה באמת "רוחני" ומה "נפשי" (עם וגם בלי מירכאות) בחוויות — לא רק מבחינת התחושה הפרטית של המשתתפות והמשתתפים אלא ביצירה עצמה. ברוב המכריע של המקרים התאפיין המפגש בין החווה לנחווה באופן מובהק בנפשיות, ולא ברוחניות, ובכלל זה שקיעות מרהיבות על פסגות ההימלאיה, יוהנס פסיון של באך, שיר דתי מובהק של המשוררת זלדה, ואפילו "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו" הנפלא של דליה רביקוביץ.

המאמר הקצר של שטיינר המובא כאן, מתקשר עם קודמו האם האנתרופוסופיה היא פנטסטית? ועם אנתרופוסופיה ואידיאליזם לכלל שלם. תרגמתי את המאמר מגרמנית לכנס אנתרופוסופי שהתקיים בבית זית בשנות השמונים. המאמר נראה לי רלוונטי וחשוב אז כמו היום לאור — ולדמדומי — הטשטוש הפוסט, הפוסט-פוסט מודרני וה"ניו-אייג'י" המציף את הערגה לרוחניות, למיסטיקה ולמסתורין למינהו. וכך, המשתוקקים אל המְעֵבר מרווים את צימאונם ואת רעבונם לעתים קרובות מדי במזון קלוקל, מהיר ומזויף. שטיינר היה ער מאין כמוהו להבדל בין מה שמוקרן מבפנים ומושלך על החוץ — הרוחני — לבין מה שמגיע מהחוץ, האובייקטיבי, אל האדם המתנסה. בדבריו כאן הצטייר לי שטיינר כמי שהיושרה האזוטרית מרכזית בתורתו.

 

שמעון לוי

 

>>> למאמר אנתרופוסופיה ומיסטיקה