הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
הדי המונדיאל האחרון שככו זה לא מכבר, אך הערצת המשחק והשחקנים גואה לרמות של כבוד אלים. הפופולריות של המשחק מחלחלת לגילאים הצעירים, ולא פעם אנחנו רואים ילדים בכיתות הנמוכות שלובשים באדיקות חולצה ועליה המספר של השחקן הנערץ עליהם, בעוד כל השיח שלהם סובב סביב המשחק האחרון בו צפו. הבנת המשמעות העמוקה של המשחק תקל עלינו להדריך הורים, מורים וילדים כיצד להתמודד עם התופעה.
מעט היסטוריה
משחק הכדורגל בגרסאות שונות עתיק ומגיע מבבל ומצרים, משם התגלגל בהמשך לרומא וליוון. במאה ה-19 הפך המשחק להיות פופולרי מאוד באנגליה, ובשנת 1863 נוסדה שם גם התאחדות הכדורגל שעיצבה את חוקיו. ב-1904 נוסד פיפ"א, האיגוד העולמי לכדורגל, ובשנת 1930 נערך לראשונה גביע העולם בכדורגל, שמתקיים כל ארבע שנים עד היום. כיום זהו משחק הכדור הפופולרי ביותר בעולם, כנראה בשל היכולת לשחק אותו בכל מקום ללא צורך במתקנים מיוחדים.
מאפייני המשחק מנקודת מבט רוחית
כדורגל הוא משחק אשר הידיים בו מנוטרלות לחלוטין - למעט השוער, אף שחקן לא יכול להשתמש בידיו. בגיל שנה בערך מצליח האדם לראשונה, עם רכישת יכולת העמידה וההליכה, להתנתק מכוחות האדמה ולשחרר את הידיים מכוח המשיכה, תוך מעבר ממצב אופקי, שמאפיין בעלי חיים, למצב אנכי זקוף שמאפיין את האדם. הידיים החופשיות הן נכס של האדם, ובמשחק הכדורגל הוא מוותר עליו.
לידיים יכולת פעולה מאוד מעודנת, כמו בנגינה, עבודת יד וכדומה. כלומר, כוחות הרצון החייתיים-אינסטינקטיביים עברו עידון משמעותי ונשלטים על-ידי האני בצורה הרבה יותר טובה בידיים מאשר ברגליים - שמהוות כוח גס יחסית.
משחקי קבוצה תחרותיים בגיל צעיר מייצרים הלך רוח של "לחדור לטריטוריה של היריב". נוצרת מוטיבציה להבקיע שער, לפגוע ביריב, להפחית בערכו ולעיתים אף לפתח כלפיו שנאה. הסיכון במשחקי קבוצה הוא פיתוח אגואיזם קבוצתי אגרסיבי כלפי האחר
המשמעות החינוכית של חוקי משחק
אצל ילדים יש לחוקי משחק משמעות, רק כאשר הם יכולים לחוות אותם בתוכם כמשהו פנימי. בגילאים של כיתות א'-ג' נובעים חוקי המשחק מסיפור שהמורה מספר והילדים חווים בפנימיותם. בכיתות ד'-ו' החוקים נקבעים על-ידי המורה אך מותאמים למצב הכיתה בזמן המשחק ועוברים התאמה הדרגתית על פי הצרכים של הקבוצה. כך לומדים הילדים כיצד נוצרים חוקים ואיך חיים איתם. התהליך הוא התפתחותי, מותאם לגיל הילדים ונובע מפנימיותם. מפגש בגיל צעיר מדי עם חוקי הכדורגל, שנוסחו על-ידי המבוגרים, גורם לוויתור על התהליך ההדרגתי של הבנת החוקים כפי שתואר, ולהתקשות מוקדמת של הנפש.
האגרסיביות והאגואיזם זרים לנפש הילד הצעיר וניתן לחשוף אותו אליהם רק אחרי גיל ההתבגרות (15-14), כאשר הוא רוכש מספיק הגנות פנימיות - דרך הבשלת המערכת הריתמית שלו שמהווה משכן לנפש - על מנת שלא ליפול למלכודת זו. עד אז, אם המבוגרים לא יפלשו לעולמו בצורה לא נכונה, הוא ימשיך לשחק עם חבריו בצורה לא אגואיסטית.
מכאן ברור כי קיימת חשיבות רבה שלא לחשוף ילדים למשחקי קבוצה תחרותיים, אלא לתת להם אפשרות לשחק אחד עם השני ולא אחד נגד השני. אנחנו פוגשים כיום הרבה אלימות שמתחילה בחשיפה למדיה ומועצמת על-ידי משחקים שאינם תואמי גיל או מצב התפתחותי.
תנועה וכדורגל
כאמור, משחק הכדורגל מרוכז מאוד ברגליים ונמנע משימוש בידיים. כתוצאה מכך, אם משחקים אותו לפני גיל 12, מתפתחת חד צדדיות תנועתית אשר יכולה לפגוע בהמשך ביצירת תנועה הרמונית שמאזנת את ארבעת הגפיים.
בגיל 12 בערך המערכת הריתמית מגיעה להבשלה מסוימת (את המערכת הריתמית מפתח האדם בין גיל 14-7), כאשר היחס בין קצב הנשימות לבין פעימות הלב מתקרב אט אט לזה של אדם בוגר. בגיל ההתבגרות השלד מתגבש ומתקשה ומתחיל להכתיב את ההתנהגות המכנית של הגוף. זה הגיל בו ניתן להתחיל לאמן את השרירים ולשחק כדורגל. אני ממליץ בשלב ראשון לאפשר ל"ילדי הראש" שעסוקים רק בחשיבה לשחק כדורגל, כדי להתחבר טוב יותר לרגליים, ובהמשך לאפשר גם לשאר הילדים.
ליגות ומקצוענות
מומלץ שלא לעודד ילדים צעירים, לפני גיל ההתבגרות, לשחק בליגות. עדיף שההורים ייקחו את הילדים למשחק חופשי בגינה השכונתית, לטיול או יצאו לרכוב יחד על אופניים.
ספורט תחרותי לפני גיל ההתבגרות גורם לנזק משמעותי לילדים, הן ברמה הנפשית בשל המתח, הנוקשות והאימונים התובעניים הנדרשים, והן ברמה הגופנית כי הוא פוגע בהתפתחות של מערכת הנשימה ומחזור הדם (המערכת הריתמית) ויכול להגביר את הנטייה למחלות בגיל מבוגר.
אחת הבעיות הקשות של ילדים כספורטאים מחוננים היא עודף שעות האימון שהם נדרשים להן, אשר לרוב עוברות את הגבול של האיזון הנכון בין תנועה למנוחה. כתוצאה מכך הגוף הפיזי נפגע, ולא פעם אנחנו פוגשים נזקים במפרקים, גידים, סחוסים ואף נטייה לשברים אצל הילדים. בכל מקרה הכלל צריך להיות לא להיכנס לליגה לפני גיל 15-14 ולשים לב שהאימונים לא מוגזמים ולא גורמים נזק.
ואז הגיע אתמול גמר המונדיאל המונומנטלי בין ארגנטינה לצרפת – אירוע כדורגל מדהים מרתק מלהיב מרגש מעניין ומהנה ברמות חובקות עולם. כולי תקווה שהוכיח ליודעי דבר המפקפקים והמלעיזים עד כמה הכדורגל הוא גדול הרבה מעבר למשחק עצמו ואולי ישים קץ לדה-לגיטימציה שהוא זוכה לה מידי פעם מעל דפי מגזין זה
אגואיזם קבוצתי לא קורה בגלל משחק,
הוא קורה למרות המשחק.
ד"ר מוטי לוי קיצוני לגבי כל נושא שהוא נדרש לדבר עליו הוא הבן גביר של האנתרופוסופיה בארץ. לא מחובר למציאות ולא לדמיון. נוקט בשיטות הפחדה מדכאות ומיושנות. מספיק לתת לו במה.
תגובה קיצונית ותוקפנית. מעציב ומפחיד.
שלום זיו,שמי דודו
קראתי את התגובה שלך ואני אשמח לשמוע ממך הרחבה והתייחסות קונקרטית לדברים שכתבת,ולשוחח על הנושא הזה,או על דברים אחרים נוספים שקשורים.
אם ברצונך לשוחח,אני מניח שאפשר לפנות למערכת אדם עולם ולחבר בינינו. אפשרות נוספת דרך הפייסבוק שם שמי dudu Ben hur. ברכות
מוטי לוי משחק לידיהם של אלו המתייחסים אל האנתרופוסופיה ככת/דת. לאור הפריטנציה שלו להנחות אנשי חינוך הוא דומה יותר לאבי מעוז מאשר לבן גביר וקורא בעצם לטיפולי המרה לילדי ישראל והעולם כולו. כשם שמעוז מסתמך על משנתו של הרב טאו והתורה כך לוי מסתמך על כתבי רודולף שטיינר ופרשנותו להם, עמוס בתיאוריות לא ידועות למדע ולרפואה ('הזדקפות רוחית') וחסרות היתכנות במציאות החילונית מערבית של ימינו. אמנם את הכדור בועטים ברגליים אך כל הגוף משתתף בפעולה בהרמוניה מובנית.
למרות הפופולריות כדורגל הוא לא הכרח ובודאי שבגילאים צעירים מתחת ל- 7-6 מומלץ שהילדים ישתתפו בחוגי ספורט פחות תחרותיים כמו תנועה, ריתמיקה והתעמלות כללית בהם יוכלו לרכוש מיומנויות תנועה, לחזק את השרירים ולשפר את הקואורדינציה. גם בהקשר זה כדורגל הוא אפשרות לגיטימית והעליהום על הכדורגל כמשחק שלילי הוא פשוט מקומם.
יתכן וארחיב בהמשך ובינתיים קבלו קריאה קטנה ופשוטה בגובה העיניים https://orisport.co.il/%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7-%D7%94%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/
נכון, ד"ר מוטי לוי עוסק ברפואה אנתרופוסופית, ומסתמך על שטיינר ו100 שנים של התבוננות מחנכי- ולדורף בילדים. לשם כך הוא נקרא לכאן – לתת מבט אנתרופוסופי על משחק בכדורגל. אז מה לך לבוא בטענות שמדע ורפואה קונבנציונליים עדיין לא מסכימים עימו אודות כדורגל? מחקרי מוח מהעשור האחרון דווקא מאד מאשרים את התובנות העדינות של שטיינר מלפני יותר ממאה שנים!
ודרך אגב, זו לא המציאות שהיא חילונית-מערבית כמו שכתבת, אלא בני אדם יכולים להיות חילוניים. חוקרים של זמננו מדברים רבות אודות פוסט-מודרניזם, שהוא גם פוסט-מטריאליזם ופוסט-חילוניות. משמעו של דבר הוא שאנשים כבר אינם מסתפקים בהסברים הנשענים על האמונות המגבילות הישנות של המאה הקודמת. יותר ויותר אנשים נפתחים לרוח ומחפשים הסברים ותובנות מעולמות הרוחניים של המזרח והמערב. אני קורא למה שאנו מתנסים בו כיום "מהפיכת הפנימיות".
בתקווה שכולנו נמשיך לצעוד קדימה באתגרים הפנימיים שלנו.
כמידי טורניר כדורגל בסדר גודל עולמי יוצא שד ההתנגדות לכדורגל מטעם באי כוחה של האנתרופוסופיה בדמות מאמרים כנגד משחק הכדור הפופולרי. למקרא כתב הפלסתר האחרון בסדרה של מר לוי התוקף את עולם הכדורגל לא חשבתי כלל להגיב. אלא שמדובר בדוגמתיות דוקטרינית עמוסה בדעות קדומות המייצגת לא רק את הכותב אלא גם את חבר מרעיו אנשי מועצת החכמים של קהילת וולדורף ונגועה בחוסר יושר אינטלקטואלי. סקירת חסרונות הכדורגל (ויש כאלו) לעומת מניית יתרונותיו אינה עומדת בשום פרופורציה ומסגירה מוגבלות פתטית משהו. חס וחלילה שתיפגע נפשם של ילדי ישראל הזכים והטהורים.
ובכל אופן למען הפתאים ודוגלי קלישאת האופיום להמונים והרוחניות בשקל, אכתוב כמה מילים שחלקן מיועדות לבוגרים ומתייחסות גם למאמרים קודמים בנושא (במיוחד "הראש כנבוט" גליון 39, 2016). כמגיב, אין לי כוונה לפרוס פה משנה סדורה הפוכה ואעשה זאת בקווים כלליים.
דרך הכדורגל ניתן ללמוד, להעשיר ולהקיף עולם ומלואו, לאתגר ולשבח מיומנויות אישיות וחברתיות הן במשחק פעיל והן בהתעניינות גם אם לעיתים על דרך השלילה. הנה, בשלוף, רשימת חלקית של תחומים משויכים ורלוונטיים לפי סדר אקראי: כח רצון, התמדה, יוזמה, מנהיגות, נחישות, סדר אחריות ומחויבות, משמעת וקבלת מרות, יחסי אנוש והתנהגות, אינדיבידואליות, עבודת צוות ושיתוף פעולה, חברות, הזדהות ושייכות, גאוגרפיה ובינלאומיות, היסטוריה ואנתרופולוגיה, אנגלית ושפות, מתמטיקה וגיאומטריה, פיסיקה ודינמיקה, כלכלה ניהול ומסחר, חינוך, פילוסופיה (הכדור כמייצג עולם), פסיכולוגיה כבוד ומנעד עולם הרגשות, פוליטיקה, תרבות – כתיבה, אמנות ועיצוב, אדריכלות, טכנולוגיה, גוף אנטומיה ופיזיולוגיה, אתלטיות ותנועה (+שליטה) עם כדור ובמגרש, טקטיקה ואסטרטגיה, תחרותיות והישגיות, הנאה, תזונה, רפואה ופיזיותרפיה, מדיה על כל מרכיביה, דרמה במינון גבוה, וכו', וכו', וכו', החיים עצמם. היריעה כה רחבה וכה חובקת שבחרתי להסתפק כרגע באמירה כללית. כמובן שהכל תלוי גיל אבל לאור השלילה הגורפת בקרב מומחי האנתרופוסופיה ראוי להתייחס לפנים הרבות של המשחק. יקח הקורא כל נושא ונושא בפני עצמו ויגלה את עומק והיקף החומר.
(קחו למשל לכתבה המדברת על תנועת הכדור בהקשר ללימודי פיסיקה:
http://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/physics/%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%9C?utm_source=inb_outbrain&utm_medium=inbound&utm_campaign=articles_21-6)
אני חושש שמקור ההתנגדות לכדורגל הינו פחד, פחד מהול ביהירות. פחד מאבדן חזקה ואשליית הגמוניה על הבנת האדם, פחד מאבדן שליטה על צאן מרעית, פחד מקבלת סטירה מהמציאות. שהרי ביטול תורה מביא לידי עבודה זרה, וכו', וכו', אלא ש… חז"לינו לפחות ידעו גם על קיומן של "גזירות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן" שהפך לכלל חשוב בתורה. ומכאן, יחי ההבדל בין אידיאולוגיה למציאות.