מיכאל ורפאל – אמני השיחה

מיכאל ורפאל – אמני השיחה

רפאל ומיכאל מביאים לידי ביטוי את הקטבים של שינה וערות כפעימה בתוך המפגש האנושי. רפאל הוא בקוטב השינה ומיכאל בקוטב הערות, לא ניתן להבין את מיכאל ללא רפאל. הם מהווים יחדיו בו-זמנית את השלם הטמון במפגש האנושי

מה היא שיחה במובנה העמוק? שיחה היא למעשה מה שמאפשר למפגש האנושי להתרחש. בהביטנו אל עולם הטבע ניתן לראות דוגמאות רבות לשיחה. אחת הדוגמאות היפות בעולם הטבע היא השיחה שיוצרים ביניהם הפרפר והפרח. שיחה שהיא למעשה, במובן מסוים, מפגש של שני קצוות של הישות האחת. מפגש זה מצביע על סוד, "הסוד הגלוי לכל" כדברי גתה, העשוי ללמד אותנו משהו אודות הרובד הסמוי של המפגש האנושי.

פרפר, פרפר, פרח חי
"פרפר, פרפר, פרח חי" כך הצביע חיים נחמן ביאליק על הקשר הלירי המיוחד בין פרפר לפרח, קשר עמוק שניתן אף לגבות בעובדה שפרפרים מסוימים נמצאים רק במקום בו פרחים מזן ספציפי גדלים.
פרח, כמו פרפר כבול לאדמה, "משתוקק" אל עבר הפרפר. מטבעו הוא פונה אל עולם החושים המצוי בממלכת החי: צבע, ריח, וטעם מופנים אל עבר השמים. בזמן פריחתו, מתעורר משהו בהווייתו שעד כה היתה כישנה, וניתן לחוש כיצד הפרח מבקש להיכנס אל תודעת החלום המאפיינת את עולמם של בעלי החיים. אפשר לומר במובן מסוים, כי בפרח הצמח מתחיל "לחלום" או להתעורר משנתו העמוקה. התעוררות זו כמובן עדיין נעשית בספירת הצמח, ומצביעה על מה שאולי הצמח מבקש להיות בעתיד.
צורת הפרח גם היא מעניינת. עלי כותרת יוצרים באופן פיזי מעין חלל פנימי שהוא המאפיין הייחודי דווקא של עולם בעלי החיים. אלה ניחנים בנפש, על יסוד המבנה החושי שלהם. חלל פנימי משמעו תמיד הבסיס לחיי הנפש, עולם שנסוב על עצמו. אל חיים פנימיים אלו פונה הפרח בעלי כותרתו היוצרים חלל. הפרח ישן בהווייתו, הוא פסיבי ביחס לפרפר המביא קוטב ער ואקטיבי. את עלי כותרתו של הפרח אפשר לתאר באופן אמנותי כגפיים האנושיות באמצעותן אנו כבני אדם יוצרים מחוות. הפרח הפסיבי יוצר מחווה עבור הפרפר האקטיבי. עלי כותרתו היוצרים חלל פנימי, יוצרים מחווה של גביע המבקש להכיל דבר מה. אם נניע בדמיוננו את עלי הכותרת של הפרח נקבל מחוות היקפיות, עגולות, ומכילות המבקשות לאסוף את העולם פנימה אל ליבו, אל מרכז ישותו של הפרח. שם, בלב הפרח, יתרחש המפגש עם ישות הפרפר הקורן אליו במחוות מעופו הישרה מן השמים. ושתי הישויות המופלאות האלה - הפרפר והפרח - שלכאורה נראות כנפרדות זו מזו, יגשימו את ישותם העצמית המלאה במפגש שביניהם.

ערות ושינה במפגש האנושי
כיצד אנו כבני אדם פוגשים זה את זה? מה קורה כשאנו משוחחים זה עם זה? מה קורה שאנו מצליחים לפגוש איש את רעהו במובן העמוק של המילה? בכדי להקשיב לאדם באמת, עלינו לבנות כמו הפרח, מעין גביע נפשי. גביע זה יכול להיווצר רק במידה שאנו מפנים חלל פנימי אשר יכול להכיל את האדם האחר. כיצד יכול להיווצר חלל זה?
על ידי כך שפשוטו כמשמעו "נפנה מקום" בתוכנו. או במלים אחרות "נפנה את עצמינו", נפנה את עצמיותנו במובן המצומצם של המילה, נפנה את מחשבותינו את הדעות שלנו, את הביקורת שלנו וכ'ו. פינוי מקום בנפש פרושו, במובן מסוים להירדם, ללכת לישון, או למעשה להירדם אל האחר. להקשיב משמע להפוך להיות היקפיים מבחינה תודעתית. מדובר כאן כמו אצל הפרח בסוג של פסיביות הנדרשת לשם הקשבה. אך אצל האדם ניתן להגדירה כ"פסיביות אקטיבית" או כ"שינה אקטיבית" המאפשרת לי לאסוף את האדם האחר אלי. מנקודת מבט אחרת ניתן לראות זאת כהתרחבות של ישותי בדיוק כמו שקורה לאדם בזמן השינה. התרחבות המסוגלת להכיל את האדם האחר. רק שהפעם עלינו להתאמץ, עלינו להיות אקטיביים כדי להשיג שינה זו המכילה את האחר. לו הינו נשארים רק בקוטב זה של השיחה אזי הייתה הסכנה שבהרדמות, שפרושה איבוד עצמיותנו. אך עתה, לאחר שנבנה גביע ההקשבה המכיל וישן תודעתית, מגיח מהשמיים ההכרתיים ישות הפרפר. כלומר אנו מתעוררים, מתעוררים לעצמינו. אז נוכל להביא את עצמנו אל האחר בצורה ערה כאשר הוא בתורו ילך ויירדם. הינו ינסה להקשיב ינסה להכיל. התעוררות מעין זו תהיה בעלת איכות אחרת מהמצב של הערות הרגילה, שכן ערות זו תתאפיין בכך שהיא מופרת בהכלת האחר. כלומר היא ערות תודעתית שמביאה כבר משהוא חדש שלא היה ברשותנו קודם. מצב זה ניתן לתאר כהתעוררות מתוך הפנמה. כך מתוך הפעימה של ערות ושינה, יכול להתפתח באופן חי המפגש עם האדם האחר. פעימה שניתן באופן ארכיטיפי לאפיינה כשינה תודעתית שפרושה הכלה על ידי התרחבות אל היקף ישותי הכוללת את האחר, ו"התעוררות מותמרת"
ברמה גבוהה יותר חזרה מתוך ההיקף אל מרכז ישותי העצמית מתוך הכלת האחר.

מיכאל ורפאל, אדריכלי המפגש האנושי
בהקשר של הדברים שהובאו, מעניין במיוחד להתבונן כיצד מיוצגים בתולדות האמנות דמויותיהם של מלאכי העליון מיכאל ורפאל. המלאך רפאל, שרבים מתיאוריו בתולדות האמנות לקוחים מהסיפור של טוביה והמלאך (סיפור ריפוי מהספרים החיצוניים של התנ"ך) מתואר כדמות מלווה ומכילה העוטפת את דמות הילד. לעיתים קרובות יאחז בידו קופסא, קופסא שניתן להבינה כתרופה. את המחווה העוטפת, המלווה והמכילה של רפאל ניתן להבין כמחווה של ריפוי. ריפוי זה נובע מעצם לקיחת העולם פנימה, הפנמת העולם. וכשמו כן הוא, רפאל המלאך נושא את סוד הריפוי, למעשה את שמו ניתן גם להבין כרופא האל. רפאל הוא למעשה במובן מסוים נושא את קוטב השינה במפגש האנושי. הוא מבטא את הצד של ההרדמות לתוך האחר והפנמתו בפעילותנו הנפשית. את רפאל ניתן במובן זה, לקשור לעונת האביב. בה למעשה אנו עדים לעמעום אור התודעה הערה כביטוי למרכז ישותנו הער מצד אחד, ומצד שני את ההתמסרות לאור החושי בעולם, הנמצא בהיקף ישותנו והפנמתו. פעילות זו של לקיחת העולם פנימה באמצעות החושים, ניתן לראות כמחווה בתוך הנפש האנושית, הבאה לידי ביטוי בנפש התחושה.
לעומת זאת, את תיאוריו של מיכאל המלאך בתולדות האמנות נפגוש בצורה אחרת לגמרי. מיכאל מוצג לעיתים קרובות בתמונה המתארת את מלחמתו של מיכאל בדרקון. הקומפוזיציה של הציורים המתארים תמונה זו תחזור על עצמה, כציר אלכסוני בתנועת החנית או החרב מאחורה למעלה וקדימה למטה לתוך הדרקון. תנועה זו מעידה על פעילות נפשית אחרת משל קודמו. החרב או החנית שאוחז מיכאל מצביע קודם כל על אקטיביות, על נוכחות ערה. החנית או החרב, הינה תמונה של אור התודעה באדם, של חרב החשיבה. התודעה הינה הקוטב הער בישותנו, שבו גם אנו ערים לישותנו העצמית, הינו להווייתנו כמרכז. ערות זאת מתאפיינת יותר מכל במילה "אני". מילה זו גם מהדהדת במובן מסוים כתשובה לשמו של מיכאל, שאת שמו גם ניתן להבין כשאלה? מיכאל – מי הוא זה אשר כמו האל הינו? חרב התודעה המופנה כלפי הדרקון השוכן למטה קדימה, הינה אור החשיבה המופנה כלפי טבע הרצון החשוך הן בתוך ישותנו והן לתוך הניסיון של החשיבה להאיר את העולם, ובפרט הניסיון להאיר את טבע עולם החומר החשוך באור התודעה, הינו להאיר את החוקיות השוכנת בו, להתעורר אליה.
את מחוות הנפש של פעילות זו ניתן לקשור עם פעילות הנפש המכונה נפש התודעה. בהקשר של עונות השנה ניתן להבין את התמונה של מיכאל כקשורה עם עונת הסתיו. אחד המאפיינים של עונה זו מבחינת הפעילות הנפשית של האדם הינו התעוררות תודעתית. בסתיו עם עמעום עולם החושים ושקיעתה היחסית של השמש החיצונית הבאה לידי ביטוי בהתקצרות הימים ובצמצום האור החושי, ניתן אז לדבר כתנועה מקבילה על זריחת אור התודעה באדם ועל התעוררות התודעה. כך, בתולדות האמנות, רפאל ומיכאל  מביאים לידי ביטוי את הקטבים של שינה וערות כפעימה בתוך המפגש האנושי. רפאל בקוטב השינה המכיל, בו אנו מוצאים את עצמינו בהיקף ומפנימים את העולם לתוך ישותנו, ומיכאל בקוטב הערות בו אנו ערים למרכז ישותנו. כפעילות נפשית לא ניתן להבין את מיכאל ללא רפאל. הם מהווים יחדיו בו זמנית את השלם הטמון במפגש האנושי כפי שממחישים לנו הפרפר והפרח.


אם אין ברצוננו להישאר בדימוי סטטי של תמונות, עלינו להשתמש בתמונות אלו מתולדות האמנות, כתמרורים לפעילות פנימית. ובכך לעבור מהמישור האמיגנטיבי הנושא אופי תמונתי, אל המישור האינספירטיבי בחשיבה המקבל אופי תנועתי, של מהות צלילית. כלומר, להתחיל להפעים את שתי התמונות זו בזו, בעת ובעונה אחת. עלינו כמו לרכב על כנפי המלאכים בתנועות נגדיות. בתמונת מיכאל אנו ערים ונועצים את חרב החשיבה, אז ביכולתנו להתרחב באמצעות כנפיי האור של מיכאל. היינו לשאוף לחשוב את האדם האחר בהקשרו הרחב ביותר, בהקשרו העולמי, להתרחב מתוך ערות תודעתית מתוך החשיבה האקטיבית אל עבר אין סופיות ההוויה, ומכאן דרך השאיפה להבנת האחר במרקם העולמי, לקבל גם את הדחף וההבנה לפעולה שמקורה מושתת בשלם. ובתמונת רפאל עלינו להירדם, להתמסר למחווה של לקיחת האחר פנימה אל מרכז ישותינו, ואז שוב להתרחב יחד עם האדם האחר באמצעות כנפי הלב של רפאל, התרחבות מתוך הלב שוב אל היקף העולם, שם אוכל להתאחד לרגע עם האדם האחר, ולפגשו שוב מולי מתוך אחדות זו. כך ניתן לראות את מיכאל ורפאל בתולדות האמנות כפעימת הלב, השלמה של האדם, בה שוכן הסוד של המפגש האנושי.

לקריאה מורחבת על התכנים במדור זה ניתן לקרוא בספרים:
"הזרם הקריסטלי" מאת גאורג גלצר, תרגום: צבי מדר, הוצאת ניצת השחר.
"לשון האש" מאת גאורג גלצר, תרגום: צבי מדר, יראה אור בהוצאת ניצת השחר.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך