פרק שלישי: סיפור על אהבה וכסף- ביקור בבנק אנתרופוסופי

היום השלישי של מסעי בגרמניה היה הארוך והמרתק ביותר. הוא התחיל עם קפה של בוקר בפרנקפורט, בדירתם של זילקה וינס הייסטרקמפ ‒ עורך המגזין האנתרופוסופי הגרמני Info3 (על הביקור במערכת העיתון כתבתי בפרק הראשון של היומן). משם נסעתי לאוניברסיטה האנתרופוסופית "אלנוס" בבון (על האוניברסיטאות האנתרופוסופיות בגרמניה אכתוב בפרק הבא), וממנה בדהרה, תוך שאני מודה בליבי על המצאת הוויז, חזרה לחבל הרוהר, אל העיר בוכום, שם תוכננה לי בשעה שלוש פגישה בבנק האנתרופוסופי, פגישה שבדיעבד אני יכול להגדיר כשיא הסיור, ושעליה תוכלו לקרוא מיד.

לאחר הפגישה היה לי ערב פנוי, אותו ניצלתי לקניות – מתנות למשפחה ופשיטה על סניף DM) Drogerie Markt), רשת הפארם הגדולה בגרמניה, ששווה להגיד עליה כמה מילים. מייסד החברה ואחד מבעליה, מר גוטץ ורנר, הוא אנתרופוסוף, ואחד המובילים הבולטים של תנועת "הבטחת הכנסה לכל" (ראו מאמרו של בועז הירש בעמוד 32). רשת DM, אותה ניהל במשך 35 שנים, ידועה במבנה הארגוני השטוח שלה, בהשראת מודל המנהיגות האופקית של IMO[1],
וברמת המחויבות החברתית. מצויד בידע הבסיסי הזה נכנסתי בסקרנות אל הסניף שבמרכז הקניות "רוהר פארק", אך כשראיתי את המותגים הבינלאומיים נמכרים בפחות מחצי מחיר מאלה שבישראל, התחלפה הסקרנות בתדהמה. משחת שיניים למבוגרים של Weleda, שבארץ עולה כ-37 ₪, עלתה בסניף 3.85 אירו, כלומר 16 ₪. מצאתי את עצמי משקיע את כספי הפנוי במוצרי צריכה בסיסיים כמו משחות שיניים, קרמים וציוד לגילוח, בעודי מחשב את אחוזי התשואה הצפויים להשקעה החכמה.

ממרכז הקניות פילסתי את דרכי בתנועה הכבדה של הערב אל הזיגנאל אידונה פארק (Signal Iduna), אצטדיונה הביתי של בוׂרוּסְיָה דוֹרְטמוּנד, קבוצת הכדורגל המקומית. שם צפיתי בה מפרקת את נירנברג החלשה בתוצאה 0-7, לעיני קהל משולהב של 80,000 צופים. על החוויה האדירה הזאת לא ארחיב, רק אציין שביקורי באצטדיון הגדול בגרמניה, שכינויו "בית האופרה של הכדורגל הגרמני", ריגש את כל מארחיי ועורר בהם גאווה מקומית גדולה. כי עם כל הכבוד לאנתרופוסופיה, הכדורגל הוא דת גדולה יותר.

שישי, 28.9.18, שעה 15:00, מטה GLS, בוכום

במרכזו של בניין מטה בנק [2]GLS זורם מפל מים שמתחיל בקומה הרביעית ומסתיים בבריכה בקומת הכניסה. המפל, עבודת אמנות של ארכיטקט הבניין לותר ברכט, שנוצרה בשיתוף סטודנטים לאמנות מאוניברסיטת אלנוס, מקרין שלווה ויופי על סביבותיו. בעודי בוהה, משתאה ומוקסם, במים המפכפכים מטה על משטח הגרניט השחרחר, מצטרפת אליי גברת אנטיה טוניס, עובדת מחלקת קשרי החוץ של הבנק. היא תהיה המארחת שלי לאחר הצהריים הזה. אנטיה, שעובדת בבנק 12 שנים, מציעה שנתחיל בסיור בבניין האקולוגי, שמהווה מקור גאווה לעובדים ‒ על הגג מוצבים פאנלים סולריים ושבשבות רוח. בדרך אנחנו חולפים באולם שבו עורך הבנק את מפגשיו הציבוריים – הבנק הוא למעשה קואופרטיב, ואפרט על כך בהמשך. לאחר שעברנו בכל האגפים (לבניין יש גם חלק היסטורי, שנבנה בשנות ה-30 והיה פעם משרדי הנהלת חברת פלדה) אנו מתיישבים בקפיטריה הריקה וממשיכים בשיחה, הפעם למכשיר ההקלטה.

נתחיל בהתחלה. איך נוסד הבנק?

הרעיון של הבנק נולד בבית ספר ולדורף בוכום, שהוקם בשנת 1961. בבית הספר היו כמה הורים שניהלו חברה משפטית, ואחת מהם עסקה במסים. הם נפגשו באופן קבוע וקראו את שטיינר, התמקדו בנושאי חוק, כלכלה וחברה. הם רצו לעשות משהו עם הידע שצברו, והחלו לאסוף כספים עבור יוזמות אנתרופוסופיות חדשות. לאחד מהם היה מפעל למתכת, הוא הכיר כמה אנשים אמידים, וביחד הם הקימו ארגון צדקה שפועל כקרן שמתרימה אנתרופוסופים עם כסף פנוי, ותפסו את עצמם כ"סוכנות לנתינה". בשלב הזה הם העמיקו בלימודים של הקורס הכלכלי של שטיינר (כלכלה עולמית, ראו מאמרי בגיליון זה בעמוד 12), שם הוא מדבר על שלושה סוגים או איכויות של כסף: כסף קנייה, כסף הלוואה וכסף מתנה. הם עסקו בעיקר בכסף מתנה, ואחוז מסוים ממנו גם נתנו כהלוואה. משנת 1961 עד 1970, כל הפעילות הייתה במסגרת הקרן, ובשנות השבעים הם הבינו שהם צריכים להפוך לבנק.

מה גרם להבנה הזאת?

היו לכך שתי סיבות, פנימית וחיצונית. מבחינה פנימית הם הבינו שלשם הם רוצים להתפתח. כלומר, לתת יותר הלוואות. כל הבנקים שהתקיימו סביבם לא חלקו איתם את עולם הערכים, אז הם רצו להקים בנק משל עצמם. והייתה גם סיבה חיצונית: הרשות המוניטרית הממשלתית עקבה אחרי פעילותם ואמרה להם שבגלל ההלוואות שהם כבר נותנים ממילא, הם צריכים להקים בנק. אז הם הקימו בנק. בשנות השבעים זה עוד היה קל. כך קם ה-GLS, הבנק החברתי הראשון בעולם. הוא הוקם מתוך אימפולס של צדקה ונתינה, וזה ה-DNA שלו עד היום. הקרן המקורית, שקרויה GLS Treuhand (מילה המקבילה ל-Trust, אמון) ממשיכה לפעול עד היום לצד הבנק. הקרן היא ל"כסף מתנה", והבנק ל"כסף הלוואה".

השנים הראשונות של הבנק הוקדשו ללמידה של עבודת הבנק לאור הרעיונות של שטיינר בתחום הכלכלי. ניסו לחשב מהו המחיר האמיתי של כל פעולה בנקאית, עד רמת העט שבו חותמים על ההלוואה. ניסו להבין מה יוצר בנק בטוח מבחינה כלכלית, ואיך עובדים עם בנק כסוכן לשינוי חברתי. עד אז כולם חשבו על בנקים כעל מוסד עשיר שמטרתו מקסום רווחים. המטרה שלנו היא לאפשר את התפתחותו התקינה של העולם באמצעות כסף. זה שינוי אדיר בפרספקטיבה.

נקודת המוצא שלכם אחרת לגמרי מבנקים סטנדרטיים.

כן. נוסדנו כארגון צדקה שמטרתו לשפר את העולם באמצעות כסף. מצד אחד, אנחנו עובדים כבנק לכל דבר: אפשר לפתוח חשבון, לקבל הלוואה, ולהשקיע דרכנו כסף. מצד שני, את כל הדברים האלו אנחנו עושים בצורה אחרת. למשל השקעות ‒ אנחנו בודקים טוב-טוב, ואז בודקים שוב, את החברות והמיזמים שבהם אנו משקיעים. אלו חייבות להיות חברות טובות שפועלות למען שינוי חיובי בעולם. למשל, אנרגיה ירוקה, מזון אורגני וביודינמי, קואופרטיבים של דיור, בתי ספר וכו'. הלקוחות שלנו יודעים בדיוק באילו חברות הכסף שלהם מושקע, וכמה ממנו מושקע שם. מצד שני, נדל"ן נמצא אצלנו מחוץ לתחום.

כי שטיינר התנגד להשקעות בנדל"ן?

אנחנו אוהבים את ההבנה של שטיינר שאדמה היא משאב משותף שלא צריך להיות בבעלות פרטית. בנק צריך לממן צרכים בסיסיים של קהילה כמו דיור, הדרך הטובה לאפשר דיור היא קואופרטיבים של דיור, ובזה אנחנו בהחלט תומכים. חלק גדול מאוד מההלוואות שלנו הולכות לקואופרטיבים של בנייה. אנחנו גם מממנים חקלאות אורגנית. אנחנו תומכים בקנייה קואופרטיבית של שטחים חקלאיים למטרת עיבוד אורגני וביודינמי. החקלאים יכולים להתחלף אבל השטח תמיד יישאר חקלאי. אמנם הקואופרטיב הוא הבעלים של הקרקע, אבל אנחנו תופסים את הקרקע כבעלים של עצמה.

אז אי אפשר לקבל אצלכם משכנתא לרכישת דירה.

אנחנו לא נותנים משכנתאות פרטיות. אנחנו נותנים כסף משכנתאי למוסדות, אבל לא מהמרים על נדל"ן.

זה בטח עזר לכם במשבר הכלכלי של שנת 2008, שנוצר בגלל משכנתאות. מארק פינזר, מייסד "קרן רודולף שטיינר" (RSF, קרן השקעות אנתרופוסופית בארה"ב) סיפר לי[3] שהמשבר הזה עזר להם לגדול. האם גם אצלכם זה הורגש כך?

המשבר הכלכלי של 2008 היה נורא להרבה אנשים שאיבדו את כספם. אבל המהלומה הזאת עוררה אנשים להתחיל לשאול מה זה בנקאות, ומה הבנק שלהם עושה עם הכסף שלהם. התחילו להתעניין בנו, כי שרדנו את המשבר בלי שום בעיה. היו עלינו הרבה כתבות בעיתונות ובטלוויזיה הגרמנית, ואנשים ביקשו לעבור אלינו. בגרמניה, אנשים מצטרפים לבנק של ההורים שלהם ונשארים שם כל החיים. קשה לעבור, הרבה בירוקרטיה וניירת. אחרי המשבר, הגדילה שלנו הייתה באחוז דו-ספרתי, למשך כמה שנים, וזה מאוד נדיר לבנק. כשהצטרפתי, בשנת 2006, היינו פחות ממאה עובדים וכולם הכירו את כולם. היום יש לנו כ-500 עובדים.

העובדים בבנק הם אנתרופוסופים?

היום רוב העובדים אינם אנתרופוסופים, כמו שרוב הלקוחות אינם אנתרופוסופים. אין בגרמניה הרבה אנשים שהם גם אנתרופוסופים וגם יודעים לעבוד בבנק. הרבה מהעובדים, כמו הלקוחות, מגיעים לכאן כי הם חולקים את עולם הערכים שלנו. אוהבים את מה שהבנק מייצג ורוצים להצטרף אליו. אני, למשל, גיאוגרפית בהשכלתי והגעתי לבנק ממפלגת הירוקים. הבנק אינו מציג את עצמו כבנק אנתרופוסופי, אלא כבנק אלטרנטיבי, בנק אֵתי, שפועל בהשראת האנתרופוסופיה. אנחנו מממנים הרבה מהאלטרנטיבות הירוקות בגרמניה, וזה נותן לנו הרבה כוח והשפעה.

איך אתם מחליטים במה להשקיע?

יש לנו מחלקת מחקר שבודקת באילו חברות כדאי להשקיע, ויש עוד ועדה, בלתי תלויה, שבודקת שוב, וכל זה כדי לוודא שאנחנו משקיעים בחברות הירוקות והחברתיות ביותר. כמובן שאנחנו מפרסמים בדיוק באילו חברות אנו משקיעים, ולמה לדעתנו הן טובות. כדי לממן את כל הפעילות הזאת אנחנו גובים מלקוחותינו עמלה מיוחדת של חמישה אירו לחודש. אפשר לומר שזאת "עמלה חברתית" שלקוחותינו משלמים.

ומה התשואה של ההשקעה?

התשואה די זהה לבנקים אחרים. כשאתה דואג לערכים כמו רווחת העובדים והעולם, הרווח לא יכול להיות מרקיע שחקים. היום באירופה הריבית מאוד נמוכה, אז עדיין אנחנו מציעים מסלולים אטרקטיביים. יש לנו עוד חברת השקעות, שמשקיעה במיזמים צעירים יותר, שם הסיכון גדול יותר, אבל גם התשואה על ההשקעה גבוהה יותר. בכל מקרה המשקיע יודע היכן כספו הושקע, והוא בטוח שהוא משמש למען מטרה טובה. זה שונה לחלוטין מהשקעה בבנקים אחרים, שם אתה לא יודע למה משמש הכסף שלך.

אתם משקיעים בחברות בכל העולם?

אנחנו משקיעים בעיקר בגרמניה וגם בשאר אירופה, כי כאן יכולת הפיקוח שלנו גבוהה יותר ויש פחות סיכון. יש גם קרן של מימון זעיר (micro financing), שנותנת הלוואות קטנות ליזמים בעולם המתפתח.

ולמרות כל הסייגים בהשקעות, אני מבין שהבנק רווחי.

בוודאי. הנה, תראה את הנתונים של השנה שעברה.

בשלב הזה אנטיה מוציאה דף ומראה לי את הנתונים העיקריים של הבנק. בשנת 2017 עמד מחזור הבנק על חמישה מיליארד אירו, שיפור של 10% מהשנה הקודמת. סכום ההפקדות היה 4.1 מיליארד (+5.9%) וסכום ההלוואות היה שלושה מיליארד (+23.8%). ההון העצמי של הבנק עומד על 432 מיליון (+20.9% ומספר בעלי המניות, כלומר לקוחות, הוא 48 אלף (+4.5%).

היחס בין ההון העצמי לסכום ההלוואות הזכיר לי שלמרות כל הכוונות הטובות, אתם עדיין חלק מכלכלת החוב העולמית. גם אתם מייצרים כסף מהאוויר הדק, כשאתם מעניקים הלוואה.

כן. אלה הכללים של הבנקאות העולמית, ואין לנו ברירה אלא להשתתף בה, אם אנחנו רוצים להשיג את מטרותינו. יחד עם זאת, אנחנו משתמשים בהלוואות כדי לעודד צמיחה ועשייה. 80% מהכסף שלנו ניתן כהלוואות לעסקים, לעומת כ-10% בבנקים אחרים. חשוב גם לומר שהיחסים שלנו עם העסקים והארגונים אינם מסתכמים במתן הכסף. אנחנו ממשיכים אחר כך בליווי ובייעוץ. אנחנו ממש מתעניינים בלווים שלנו, ורואים בהם חלק מהבנק.

מי מחזיק בבעלות על הבנק?

הבנק הוא קואופרטיב. כל מי שפותח חשבון מוזמן לקנות מניה ב-500 אירו, ולהפוך לאחד הבעלים. המניה מעניקה דיבידנד של כ-2% בשנה, ובעל המניה מוזמן להשתתף באסיפה השנתית ולקחת חלק בקבלת ההחלטות בבנק. לכל חבר קואופרטיב יש קול אחד. ככה אי אפשר להשתלט על הבנק.

איך אפשר לתת לחברים, שלא פעילים ביום יום, להחליט החלטות אסטרטגיות הנוגעות לעתיד הבנק? הם אינם בנקאים מקצועיים. 

הפורום נפגש ליומיים בשנה, ומנהל דיונים מעניינים. יש סדנאות, הרצאות, ונשאלות הרבה שאלות. מגיעים מעל אלף איש. חבר המנהלים של הבנק מציג את כיווני ההתפתחות האפשריים, וממליץ את המלצותיו. החברים מצביעים על ההצעות, וכמעט תמיד הן מתקבלות.

בסוף השנה, מה אתם עושים עם הכסף שהרווחתם? נותנים בונוסים למנהלים?

לא, אין לנו מערכת בונוסים. אנחנו מאמינים שאנשים לא צריכים כסף כמניע, אלא ש"הלב שלך יהיה במקום הנכון". אנחנו רוצים לעזור לאנשים לעשות בחירות טובות לעצמם ולעולם. המוטיבציה שלנו כבנקאים היא להפוך את העולם למקום טוב יותר, ולא לצבור עוד כסף בחשבון הבנק.

אבל נגיד שעשית עבודה נהדרת לאורך זמן, לא היית רוצה לקבל על זה בונוס נחמד שיאפשר לך לקחת את המשפחה לחופשה בתאילנד?

יש לי את המשכורת החודשית שלי, והיא טובה ומספיקה גם לחופשה משפחתית בתאילנד, אם זה רצוני. אף אחד מאיתנו אינו עשיר באופן קיצוני אבל אנחנו חיים היטב מהמשכורת שלנו. אם עשינו פרויקט נפלא, נוכל בפגישה השנתית לדבר על זה בפני החברים, או לפרסם על זה מאמר במגזין של הבנק. זה גורם לנו אושר. בונוס כספי לא בהכרח יעשה זאת.

מה הפער בין המשכורת הנמוכה ביותר בבנק, לגבוהה ביותר?

המשכורת הגבוהה ביותר, של חבר/ת דירקטוריון, היא פי שבע מהמשכורת הנמוכה ביותר, של המנקה.

האם יש עלייה בשכר בהתאם להתקדמות בתפקידים?

השכר שלנו מורכב משני סכומים. האחד סכום בסיסי וקבוע שכל עובד זכאי לו, השני, תוספת שמשתנה בהתאם לתפקיד, ובהתאם לסניף בגלל עלויות המחיה. בפרנקפורט, למשל, השכירות גבוהה מאוד, אז העובדים שם, על אותו תפקיד, מקבלים בין 200 ל-300 אירו בחודש יותר מבבוכום, שבה השכירות נמוכה. המשכורת עולה גם אם נולד לך ילד.

כלומר, אתם מנסים לפעול ברוח האידיאל השטיינריסטי שמעודד להפריד בין הכנסה לעבודה.

אנחנו הולכים דרך מסוימת לכיוון הזה, אבל לא עד הסוף, כי זה לא היה מצליח. דבר משמעותי נוסף שקורה בהקשר הזה הוא שמשכורות משולמות בתחילת החודש, ולא בסופו. הרעיון שעומד מאחורי זה הוא שהעובד צריך את הכסף עכשיו, בשביל להיות מסוגל לעבוד.

זה מדהים, פשוט 180 מעלות הפוך מהחשיבה שאנחנו רגילים בה. אתמול, ביקרתי במערכת info3 ושוחחתי עם ינס הייסטרקמפ ועם רמון ברול, מייסד העיתון. הם סיפרו לי שהייתה תקופה שבה העובדים נפגשו פעם בשנה והחליטו ‒ בהתאם לצרכים האישיים וליכולת העיתון לשלם ‒ כמה כל אחד יקבל. השיטה הזאת עבדה תקופה מסוימת, אבל כשהמצב הכלכלי של העיתון הורע, השיטה התפרקה כי כל אחד ניסה למשוך כמה שיותר לכיוונו.

גם כאן, בימים הראשונים של GLS, היו אנשים ששמו את כל הכסף בקופה משותפת וביחד החליטו כמה כל אחד יכול למשוך. אחרי כמה שנים הם הפסיקו כי זה היה קשה מדי. לדעתי האנושות עדיין לא בשלה לרעיון הזה. אז מצד אחד יש אצלנו אספקטים אנתרופוסופיים שמשפיעים על האופן שבו אנחנו מתגמלים את העובדים שלנו, ומצד שני, יש גם קפיטליזם פשוט.

אני משער שלא הייתם יכולים לעשות את זה אחרת. האנתרופוסופיה נותנת לכם את הייחוד, אך אם הייתם הולכים עם הרעיונות של שטיינר עד הסוף אולי לא הייתם מצליחים להתקיים כבנק.

מה שעושה אותנו מיוחדים זה הערכים האנתרופוסופיים והאלטרנטיביים, הירוקים שלנו. הבנק הוא אחד הכוחות שדוחפים קדימה את התרבות האלטרנטיבית בגרמניה ובעולם. אנשים מתחברים לעולם הערכים שלנו, ורוצים להיות חלק ממנו. בזמן האחרון התחלנו גם לנקוט עמדה בסוגיות פוליטיות, והבענו ארבע דרישות מהמערכת הפוליטית בגרמניה.  מעולם בנק בגרמניה לא נקט עמדה פוליטית, אך הרגשנו שהגענו לנקודה שבה לא יעזור אם נעשה "עוד מאותו דבר", ושאם אנחנו רוצים ליצור שינוי משמעותי, עלינו להתחיל לשנות את כל המערכת.

מהן הדרישות?

הראשונה היא הבטחת הכנסה בסיסית לכל, השנייה הגדלת המיסוי על הון והקטנת המיסוי על עבודה, השלישית מס על קוטלי עשבים וחרקים, והרביעית מס על פליטת פחמן דו חמצני.

אלו דרישות שכל אחד יכול להזדהות איתן. אין בהן שום דבר אזוטרי.

אין בהן אזוטריה, אבל הן מושתתות על תפיסת עולם רוחנית. תומאס יוברג, מנהל הבנק, השתמש לאחרונה בשורה משיר שפורסם במגזין הגתאנום. השיר דיבר על שלוש האיכויות של הכסף, והשורה הייתה "כסף הוא אהבה", כשהכוונה לכסף מהסוג השלישי, כסף מתנה. הוא הקריא את הקטע הזה בכנס חשוב, וכמעט כל העיתונים בגרמניה ציטטו אותו. אף פעם לא שמעו בגרמניה מנהל בנק שאומר שכסף הוא אהבה. זה גרם לאנשים לשנות את התפיסה שלהם, וזו בהחלט אחת המטרות שלנו – לגרום לאנשים לחשוב מחדש על כסף, ועל למה הוא טוב. הרי אם מעמיקים בשאלות האלה, מגיעים לאיכויות הגבוהות של הכסף, שהרי הוא מייצג אמון, חשיבה, יוזמה ומערכות יחסים.

 

בתמונה למעלה: מטה בנק GLS בעיר בוכום

[1] IMO הוא ארגון לייעוץ ארגוני שמקורו בהולנד. גישת המנהיגות האופקית אותה הוא מקדם שמה דגש על מערכות יחסים בתוך הארגון ומטפחת את המנהיגות בכל עובדיו. IMO הוא ארגון בינלאומי ויש לו גם סניף בישראל.

[2] GLS הוא קיצור של Gemeinschaftsbank für Leihen und Schenken, ובעברית "בנק קהילתי להלוואה ותרומה".

[3] ראיון עם מרק פינזר התפרסם בגיליון 4 של אדם עולם, דצמבר 2008. מנויי אדם עולם יכולים לקרוא אותו באתר המגזין.