צאו וראו – מדריך לצפייה בכוכבים

הקשר שלי לכוכבים התחיל בעת שלמדתי באמרסון קולג' באנגליה, במקום שנמצא ב"חגורה הירוקה" שמסביב ללונדון. בתור מי שגדל בעיר, הופתעתי לגלות את השמים זרועי הכוכבים, לילה אחר לילה, ויותר מכך, לגלות עד כמה איני יודע כלום אודותיהם.

בזמן שהותי שם, במשך שנתיים, למדתי לזהות את קבוצות הכוכבים ולהתיידד איתם. הם הפכו לי לחברים ודיברו אליי בשפה עונתית. ספר תמונות קוסמי ענק נפרש בפניי ונתן לי את אותו מקור עוצמה שרודולף שטיינר מדבר עליו. לעולם כבר לא הרגשתי לגמרי לבד - תמיד היו איתי החברים שבשמים, ותמיד היו חברים על האדמה שרצו גם כן לשמוע ולהכיר.

זה מוזר, חשבתי, אנחנו לא פותחים אטלס לעתים קרובות ועדיין רובנו יכולים לזהות את מרבית המדינות בעולם. הכוכבים תמיד שם, תמיד מעלינו, מחכים שנלמד אותם, מוכנים לאתגר את הסקרנות שלנו, איך זה שאנו לא מכירים אותם? רציתי, לכן, לספר לכם פה, כיצד תוכלו להתחיל להכיר את כוכבי השמים.

הידעתם שבאזור חשוך לגמרי, ללא זיהום אור, ניתן לראות בממוצע רק כ-4500 כוכבים? במקום חשוך בשולי העיר ניתן לראות כ-500 כוכבים בממוצע, ובמרכז העיר, לא יותר משלושים - אלו הבהירים ביותר, שאורות אינם יכולים להסתיר. זה לא כל כך הרבה.

כוכבים אלו שמעלינו מרכיבים את הקונסטלציות - אותן קבוצות כוכבים שנקבעו על-ידי התרבויות העתיקות לפני אלפי שנים. באופן מעניין ומסתורי, רבות מהקבוצות הללו דומות אצל תרבויות שונות, גם כאלה שהתקיימו במרחק אלפי קילומטרים אלו מאלו.

כוכבים אלו שמעלינו מרכיבים את הקונסטלציות - אותן קבוצות כוכבים שנקבעו על-ידי התרבויות העתיקות לפני אלפי שנים. באופן מעניין ומסתורי, רבות מהקבוצות הללו דומות אצל תרבויות שונות, גם כאלה שהתקיימו במרחק אלפי קילומטרים אלו מאלו. זה מעניין, כי לא תמיד מתבקש לחבר את הכוכבים דווקא ככה. בעולמנו האינדיווידואליסטי, למשל, אם תבקשו מאנשים לנסות ולהחליט על קבוצה, תקבלו מספר אפשרויות עצום. אבל, לפני שאנחנו מרגישים מספיק חופשיים כדי ליצור לנו קבוצות משלנו, אם נרצה להכיר את הקבוצות באמת, נצטרך תחילה לזהותן לפי הצורות הידועות.

יש 88 קבוצות כוכבים בשמים. מתוכן, ניתן לראות מאזורנו על הכדור כ-50, וגם, לא את כולן בבת אחת: רק כ-25 בכל רגע נתון, כי, כמובן, אנו רואים רק חצי מהספירה השמימית בכל פעם ויש תמיד גם מספר קבוצות שנמצאות בכיוון השמש ומוסתרות מאיתנו במשך העונה.

דברו כוכבים בעבר
לבני האדם
האלמם גורל-עולם הוא
תחושת האלם
עשויה להיות לסבל לאדם-
האדמה.

אך בשתיקה האילמת מבשיל
דבר בני-אדם אל כוכבים;
תחושת דבורם
עשויה להפוך לכוחו של
אדם-הרוח.

(ר.שטיינר, נכתב למרי שטיינר, 25 בדצמבר 1922. תרגום: אלישע אבשלום)

 מה קורה בשמים?

בשביל להבין קצת על מה אנחנו מסתכלים, כמה עובדות חשובות למתבוננים המתחילים בכוכבים:

• 

  תנועת הכוכבים היומית בתלת מימד. דמיינו את עצמכם בנעליה של הדמות במרכז

  ראשית, כיצד אנו חווים את השמים? אם אין הפרעות על פני השטח, צמחייה או מבנים, יוצר קו האופק עיגול מושלם סביבנו ואנו במרכזו של עיגול זה. מעל עיגול האופק פרושים השמים ככיפה אינסופית, עליה מפוזרים הכוכבים. הם אינם משנים את מיקומם היחסי אחד לשני ונעים ביחד בשל סיבוב כדור הארץ על צירו. המילה האנגלית ליקום, universe, במקורה הלטיני, מגיעה מעובדה זאת: uni = אחד, verse = סיבוב. בגלל שאנו חווים את הכוכבים בשמים כנמצאים על כיפה, חצי ספירה[1], כל קו ישר שנמתח בדמיוננו בשמים יהיה למעשה קו קשתי.

• הכוכבים שמרכיבים את הקבוצות הם כוכבי-שבת, כלומר שמשות שנמצאות במרחק עצום, בלתי נתפס, ממערכת השמש שלנו. למרביתן יש מערכות שמש משל עצמן (שאלת החוצנים באה ועולה...). כל הכוכבים שאנחנו יכולים לראות נמצאים "לא מאוד רחוק" מאיתנו, בגלקסיה שלנו, גלקסיית "שביל החלב" - עיר הכוכבים שלנו, ובה לפחות 100 ביליון שמשות, חלקן גדולות בהרבה מהשמש שלנו, שנחשבת לכוכב ממוצע.
• בהירות הכוכבים ואף צבעם משתנים ומושפעים מעוצמת הקרינה שלהם, מגודלם וממרחקם ממערכת השמש שלנו.
• הגרם השמימי היחיד שניתן לראות בעין בלתי מזוינת (בתנאי חושך מצוינים) שנמצא מחוץ לגלקסיה שלנו הוא הגלקסיה הקרובה, גלקסיית אנדרומדה.
• חוץ מהשמש, הירח והכוכבים שמרכיבים את הקבוצות, ניתן לראות בעין בלתי מזוינת חמישה כוכבי לכת, חולפים על פני קבוצות הזודיאק - גלגל המזלות - בזמנים שונים בשנה. אלה הם, לפי סדר בהירות ממוצע: נוגה, צדק, מאדים, שבתאי ומרקורי. אלו הם החברים במערכת השמש לנו, ה"שכונה" הקרובה אלינו והם אינם מפיצים אור משל עצמם אלא מחזירים את אור השמש. יש שני כוכבי לכת נוספים, אורנוס ונפטון, ועוד מספר כוכבי לכת ננסיים שאיננו יכולים לראות בעין בלתי מזוינת.
• כדור הארץ סובב על צירו ממערב למזרח (חישבו על ארצות הברית נעה לכיווננו). לכן השמים נראים כאילו הם נעים ממזרח למערב. עוד דרך יפה לחשוב על זה, במיוחד בזמן זריחתה ושקיעתה של השמש: דמיינו שבזריחת השמש באופק המזרחי - כדור הארץ כאילו יורד ומשתחווה עם אופקו המזרחי בפני השמש; ובערב, כשהשמש שוקעת במערב - כדור הארץ כאילו מזדקף בגאווה עם אופקו המערבי שעולה (ובאופן מטאפורי, אולי בגלל גאוותו זאת של כדור הארץ יורד החושך)
• סיבוב כדור הארץ על צירו וסביב השמש משנה את שמי הכוכבים שלנו, לאט לאט, במהלך כל לילה. חברים ישנים שוקעים במערב (אחרי שבילו מעלינו כבר כמה חודשים) וחברים חדשים עולים במזרח. כשכדור-הארץ ימשיך במסלולו סביב השמש, גם הוא ממערב למזרח, וישנה את מיקומו מולה, קבוצות חדשות ישובו להתגלות ואחרות ייעלמו מאחורי השמש לתקופה של כחודשיים, עד שישובו לזרוח לפנות בוקר. כך, למעשה, שעת ההופעה של הכוכבים משתנה לאט ולכל עונה יש הכוכבים שלה.

• מזלות הזודיאק הן שתים-עשרה קבוצות-כוכבים שיוצרות מעין מישור עגול - שנקרא "מישור המלקה", המקיף את מערכת השמש – שגם היא נמצאת פחות או יותר על אותו המישור. אם אנו מסתכלים מכדור-הארץ לעבר השמש, הירח וכוכבי הלכת, נראה ברקע שלהם את אותן קבוצות הכוכבים – אלו הן קבוצות המזלות.

בגלל תנועת כדור הארץ סביב השמש, יוצא שבכל תקופה של השנה השמש מסתירה מאיתנו חלק מקבוצות המזלות. המזל בו נולדתם הוא למעשה הקבוצה שהסתתרה מאחורי השמש בתאריך הולדתכם[2].

המזלות כאילו נעים סביבנו – בקצב התקדמות של מזל אחד בכל חודש, כפי שציין קופרניקוס בראשית הרנסנס. את מזלות החורף נראה בקיץ, ואת מזלות הקיץ נראה בחורף. את מזלות האביב נראה בסתיו ואת מזלות הסתיו באביב. מכאן, שאם אתם רוצים לראות את מזל הזודיאק שלכם בשמים, עדיף לעשות זאת כחצי שנה אחרי היומולדת שלכם, כשכדור הארץ בצד השני של השמש והמזל שלכם מופיע כל הלילה ונמצא ברום השמים בחצות.

עניין של מיקום ועיתוי

מיקומכם על כדור הארץ משפיע אף הוא על מה שתראו בשמים ועל תנועת הכוכבים היומית מעל ראשיכם. דמיינו עצמכם עומדים בקוטב הצפוני שבקצה הגלובוס. אתם עומדים בראש ציר סיבוב כדור הארץ (צסכ"ה אני קורא לו בשיעורי האסטרונומיה). כוכב הצפון מעל ראשכם וכל כיפת השמים מסתובבת סביבו, במקביל לקו האופק. תנועת הכוכבים שם אופקית וניתן לראות רק את חצי השמים הצפוניים. אין כל כך משמעות למזרח ולמערב בנקודה זאת על הגלובוס. אף כוכב לא זורח או שוקע, גם לא השמש או הירח. הם פשוט סובבים סביבכם. בחורף השמש לא עולה ויש חושך תמידי ובקיץ היא לא שוקעת ויש אור תמידי. בסתיו ובאביב יש חודש של שקיעה וחודש של זריחה. השמש לעולם לא תעלה גבוה מ- 23.5 מעלות מעל האופק. מדהים! בקוטב אפשר לומר שאנו חווים יממה (מזריחת השמש ועד לזריחתה שוב) על טווח זמן של שנה!

הזודיאק כרקע לגרמי השמיים (לא בקנה מידה אמיתי). מתוך הספר של H.A. Rey

לעומת זאת, כשאנו נמצאים בקו המשווה, המצב הוא הפוך. צסכ"ה נמתח תחתינו מדרום לצפון. כוכב הצפון נמצא על האופק הצפוני והוא היחיד שאין אנו רואים. הכוכבים עולים ושוקעים במאונך לאופק. השמש עולה אף היא במאונך ובצהריים היא נמצאת גבוה בשמים כל ימות השנה (ובדיוק מעל ראשכם פעמיים בשנה – בימי השוויון של האביב והסתיו). במהלך השנה ניתן לראות את כל קבוצות הכוכבים הקיימות בשמים. נחמד ומעניין! היום והלילה שווים כמעט כל הזמן ואין משמעות אסטרונומית לעונות.

בקו הרוחב שלנו בישראל, °32 בערך, נמצא כוכב הצפון °32 מעל האופק הצפוני. הכוכבים עולים ושוקעים בצורה אלכסונית (בזווית של °58 מעלות דרומה לאופק המזרחי למען הדיוק) ויוצרים בתנועתם קשתות אלכסוניות שנוטות דרומה. ניתן לראות כ-70 אחוז מקבוצות השמים במהלך השנה. הקבוצות הדרומיות שקרובות לקוטב השמימי הדרומי אינן עולות מעל האופק.

קשה לתפוס מיידית את כל מה שאמרתי פה לעיל. יש לחוות את התופעות בחוויה ישירה ולאורך זמן, בשביל להתחיל להבין אותן באמת. התחושה הפנימית שנוצרת מהכרת השמים היא משהו נפלא ומיוחד. חוויתי זאת בעצמי וגם אצל קבוצות הנוער והמבוגרים אותם הנחיתי. השמים הופכים להיות חלק מוכר בחיינו. אנו יוצאים החוצה בלילה, אפילו בטיול עם הכלב, או בחזרה מהעבודה ומזהים את החברים שמעלינו. "הנה האריה עולה במזרח. הנה אוריון הצייד וכלבו ברום השמים בדרום, הנה ראש השור בדרום-מערב עם הירח הגורע לאיטו..." פתאום הופכים השמים מגיבוב חסר משמעות של נקודות אור למערכת מסודרת ומוכרת ואנו יכולים באמת להרגיש בבית על כדור הארץ.

לשם כך כדאי לצאת לתצפית כוכבים מדי פעם, להצטייד במפות טובות (ראו למטה) ולהכיר לאט לאט את קבוצות הכוכבים. ברגע שמזהים אותם, נחרת הדבר בלבנו וקל לחזור ולזהות אותם בהמשך, במיוחד אם יודעים לאן להסתכל ומתי.

המילה האנגלית ליקום, universe, במקורה הלטיני, מגיעה מעובדה זאת: uni = אחד, verse = סיבוב

יוצאים לתצפית כוכבים

בשביל לזהות את קבוצות הכוכבים עלינו להצטייד במפות כוכבים מתאימות. קיימות היום גם שלל אפליקציות לסמארטפון שנותנות לנו את המידע, אך עליי להזהירכם שאורו של המסך מקשה על העיניים להתרגל לחושך ואיורי הקבוצות אינם מאפשרים למצוא בקלות את הכוכבים המדוברים. זה עדיין אפשרי, אך טיפה יותר קשה.

למזלי הרב נתקלתי בספרו המעולה של H.A. REY: The Stars: A new way to see them, שיצא בשנות החמישים וחזר לדפוס בשנים האחרונות. בתעוזה, תושייה ודמיון רב חיבר ריי את כוכבי הקבוצות השונות בדרך כזאת שהם ייראו גראפית כמו שם הקבוצה המתארת אותם. זה עובד על החלק העיקרי והחשוב של קבוצות הכוכבים אולם באחוז מסוים לא ניתן לעשות זאת (לדוגמא, קבוצת ה"כלב הקטן" מורכבת משני כוכבים חזקים ובודדים – קשה ליצור מזה תמונה של כלב קטן). בעזרת המפות של ריי יכול כל הדיוט, תוך לילה אחד, לזהות את כל הקבוצות שמופיעות, אחת אחת. (התבוננו באיור מספר 2 לדוגמא, המתאר את קבוצות החורף, ונסו לזהות את הצורות. הוספתי פתקים עם שמות הקבוצות העיקריות בעברית). ספרו של ריי, שגם נותן הסברים ברורים ופשוטים של תופעות השמים ושופע איורים בהירים וקלים להבנה, ניתן להזמנה באמזון במחיר שווה לכל נפש.

כשאתם יוצאים אל הלילה לתצפית כוכבים, ודאו שהירח נמצא בשלב בו מופעו אינו מפריע – זמן מולד הירח יהיה הטוב ביותר, אולם גם שבוע לפני ושבוע אחרי יספקו לכם לפחות חצי לילה ללא ירח.

תצפית ראשונה כדאי לערוך באזור חשוך ללא זיהום אור. המדבר בישראל נותן אפשרות מצוינת לכך אך גם מספר מקומות בצפון הארץ מאפשרים תצפית טובה. באזור המרכז קשה למצוא מקום ממש חשוך אך באזורים כפריים בשרון ובשפלה ניתן לעתים להסתדר. ברגע שהכרתם את השמים בתצפית טובה ראשונה ולמדתם בהתלהבות מהולה בסיפוק את המפה, ניתן יהיה למצוא בקלות את הקבוצות גם מגג גבוה או אזור של פארק חשוך בעיר. אין צורך בציוד מלבד כיסא ים או מזרון ופנס כמובן, אותו אני ממליץ לצבוע בטוש אדום מחיק, כך שאורו לא יסנוור.

קבוצות הכוכבים של שמי החורף יופיעו ב:
נובמבר - 2:00 בלילה
דצמבר - 24:00 בלילה
ינואר - 22:00 בלילה
פברואר - 20:00 בלילה
האיור מתוך הספר: The Stars: A New Way To
See Them מאת H.A. Rey

כוכב אחד

בשביל להתחיל להתמצא בשמי הכוכבים אנו זקוקים לבסיס בטוח ויציב. הבסיס הזה הוא כוכב הצפון, אותו כוכב מפורסם וידוע שאינו זורח ואינו שוקע ונשאר תמיד במקומו. זכרו, בישראל הוא יהיה בזווית °32 מעל האופק הצפוני. בניגוד למחשבה המקובלת, כוכב הצפון אינו כוכב בהיר וחזק. למעשה, די קשה לראות אותו במקום מוצף אור. אך את הקבוצה שעוזרת לנו למצוא אותו קל למדי לזהות – זוהי ה"עגלה הגדולה", הקבוצה המפורסמת ביותר בשמים (למעשה היא רק חלק בולט מקבוצה גדולה יותר המכילה אותה – הדובה הגדולה. מצאו אותה במפה של ריי).

איור מספר 3 (לקוח מתוך מחברת תקופה של תלמיד כיתה ז') יעזור לכם למצוא אותה ובעזרתה את כוכב הצפון.

לצערנו, בעונת הסתיו יורדת העגלה מתחת לאופק הצפוני ועולה מעליו רק באמצע הלילה. במקרה זה ניתן להשתמש בקבוצה צפונית חזקה וידועה נוספת בשם "קסיופיאה" שצורתה כאות W.

ברגע שמצאתם את כוכב הצפון, את העגלה הגדולה והקטנה (כוכב הצפון הוא הכוכב האחרון בידית שלה – היא נראית יותר כמו פינג'אן מרובע) או את קסיופיאה, חפשו את הקבוצות הקרובות אליהם וכך המשיכו הלאה לשאר הקבוצות. השמים הם כמו ספר תמונות ענק. אט אט תוכלו לזהות את כל הקבוצות, גם את היותר חלשות ועמומות.

כשאתם מסתכלים צפונה, החזיקו את המפה כשהמילה "NORTH" בתחתית הדף. כשאתם מסתכלים מזרחה, החזיקו את המפה כשהמילה "EAST" נמצאת בתחתית הדף וכן הלאה לגבי שאר הכיוונים. הסיבה שאני מזכיר זאת היא כי מפת השמים הפוכה ממפות ארציות. כפי שמודגם באיור הבא:

תצפית כוכבים היא זמן טוב למפגש חברים, סביב המדורה, בזמן חופש או בסוף שבוע פנוי. כשאנו מרימים את עינינו לשמים עולות מיד השאלות הגדולות. החיבור שלנו להוד השמימי מביא, מעבר לפליאה ולרוגע, גם את הקשר לנשגב, למסתורי וללא מובן. בתצפיות עם הנוער עולות פעמים רבות שאלות על אלוהים, על היקום ועל מקומנו בו. בדרך כלל אלו הם לילות בלתי נשכחים. אז צאו אל הלילה ותיהנו. מצאו מקור עוצמה לאדם הרוח שהנכם.

[1]     ספירה ביוונית (σφαῖρα) – כיפת השמים.

[2]     אני מוכרח להזכיר את "נקיפת ציר כדור-הארץ" שמשנה באופן איטי את תאריכי המזלות, אך לא ניכנס לכך כעת.