אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
תגובה למאמר: אנו מכריזים בזאת / אורי בן דוד
אורי מבטיח תרומה צנועה למהלך התחדשות רב מערכתית בישראל. הוא מציע מודל של מדינת כל קהילותיה. אני מסכים עמו בכל לב. הפרטה טוטאלית של המנגנון המתפורר והמפוֺרר שבראשו עומד כרגע המונח "בלפור", הוא פנייה הגיונית לכיוון של ריפוי המערכות החברתיות מהתרעלה בה הן לוקות. כל האמור להלן, אינו אלא בגדר מחשבות, שעלו בי תוך קריאה. אולי כוונת הדברים של אורי הייתה אחרת מהבנָתי.
אשר לזיקה הביוגרפית: "האתוס הציוני", הוא ישות רבת פנים. לא רק מי שנולד בקיבוץ עין דור נושא בלבו את התחושה, שנולד בלב לבו של האתוס הזה, בליבת היצירה התרבותית והלאומית הציונית. גם אני, נדמה לי, נולדתי שם, בליבה הזאת, בירושלים. מדירת הוריי יכולתי לצפות במשכן הכנסת ובמוזיאון ישראל. גם סוג של ליבה. גם קוּטְרה עג'מי, הכובסת הכורדית, אישה שלא ידעה קרוא וכתוב ובפיה עברית שבורה, כשעלתה לארץ ברגל, נשאה אתוס ציוני בדנ"א שלה. אתוס שאנחנו, הָאֶתּוֹסָאִים ילידי שנות החמישים בעין דור וברחביה, לא הכרנו.
עשרות שנים נקפו לפני שכאב הדיכוי התרבותי של אלה שמוצאם מארצות דוברות ערבית ותרבותם העשירה הוכרו על ידי האחרים – מעצבי ההתעוררות הלאומית היהודית. זו, כך אורי, "התהוותה בצלמה ובדמותה של התרבות האירופית". ובישראל כמחצית האוכלוסייה היהודית אינה אירופית. האם קיים דו שיח תרבותי בין שני חלקי האוכלוסייה? גם בקרב אנתרופוסופים ניתן למצוא כאלה, שסבורים שתורתו של שטיינר היא, לא רק להם עצמם, תחליף אולטימטיבי לכל דרכי-הרוח האחרות.
בהתייחסי למודל הקארמה של שטיינר, אני נוכח שיותר נפשות מתגשמות במקומות אחרים, לא בקהילות אנתרופוסופיות. קשה לי להניח, שכולן טועות ורק אני וקומץ אחרים בחרנו בגיאוגרפיה הקארמית היחידה הנכונה. השאלה תקפה גם בנושא השיח הרב-תרבותי בישראל. הקבלה המלאה של הזולת ושל תרבותו: האם היא אפשרית בלי לצמצם את מקומה של התרבות "שלי" ולפנות מקום לַאחר?
אורי מציע שיח רב-תרבותי עם אזרחי ישראל הערבים. לדעתי שיח כזה אפשרי רק בתנאי שלשותפים בו יש נכונות לרכוש ידע, לפחות בסיסי, בשפה זה של זה. תרבות היא גם, אולי בעיקר, שפה. הערבים הישראלים מכירים אותנו ואת שפתנו הרבה יותר טוב מאשר אנחנו אותם ואת שפתם. ואגב, גם להם יש אתוס. בין הירדן והים חיים כשנים עשר מיליון בני אדם תחת שלטון ישראלי. חלקם משוללי אזרחות והם נתונים תחת הפרדה אתנית קיצונית. מיותר לציין שגם להם יש אתוס. מה על שיח רב תרבותי עמם?
אגב בלפור, בהצהרה כתוב: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל [...] בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל." הזכות לבית הלאומי היהודי נראית "בעין יפה". זכויות ה"אחר", לעומתה, הן תנאי!
ועוד שאלות באשר למדינת כל קהילותיה: איך מוגדרת קהילה? מי מגדיר אותה? היא עצמה או שמא היא מוגדרת מבחוץ? האם חבר המורים בבית ספר ולדורף הוא קהילה אנתרופוסופית? כמה נפשות מתוכו מגדירות את עצמן כאנתרופוסופיות? "הקהילה האנתרופוסופית טבעון", למשל, האם מספר המתפקדים לה זהה למספר המזוהים עמה על ידי אלה שאינם חלק ממנה?
תקוותי, שקונפדרציית הקהילות עליה אורי מדבר תהיה ישימה ושהיא לא רק "מלכות שמיים". כחובב מוזיקה, בניגוד למוזיקאי מקצועי, כשאני מביט בפרטיטורה, אינני יכול לשמוע את הנגינה כשאינה מבוצעת, ולו על ידי תזמורת של חובבים.
