בריאות | בראשית הייתה ההפרדה

המילה זוגיות מדברת בעצם על קוטביות ועל היכולת לחבר הפכים וליצור משהו חדש.

למעשה, מדובר כאן בפעולה מופלאה של הבריאה, אשר מתוך רצון להתפתח יצרה סוג של הפרדה בין חלקי השלם, כדי לאפשר מרחב של חופש בין הקטבים. ההפרדה הזו קיימת בכל הרמות, החל מרמת האטום ועד לאדם השלם.

כפי שמתואר בבראשית פרק א׳, ההפרדה מתחילה כבר ביום הראשון, בין אור לחושך ובהמשך בין מים לשמיים ובין יבשה לים. תהליך ההפרדה שזור לאורך כל סיפור הבריאה עד ליום השישי, שבו גם בממלכת האדם נוצרה הפרדה בין המרכיב הזכרי לנקבי. כאמור, לפנינו תהליך שבו המהות האחדותית של הקיום ויתרה על האחדות כדי לייצר מרחב חופשי. ידע זה היה קיים בתורות עתיקות שונות החל מהרפואה הסינית למשל, המתארת את הקוטביות בין יין ויאנג, ועד למדע הרוח של ימינו.

אדם וחווה, טיפה וקו

חשוב להבין שהאדם, במהותו הרוחית הנצחית, כלומר האני, הוא חסר מין. כאשר הוא מתעטף בגוף בעת ההתגשמות, הגוף הזה יהיה בעל מאפיינים גבריים או נשיים, אולם מדע הרוח מלמד אותנו שהדבר לא כל כך פשוט. למעשה הגוף האתרי, שמעניק חיים לגוף הפיזי, הוא בעל מין הפוך לזה של גוף הפיזי. כלומר, לגבר יהיה גוף אתרי נשי ולאישה יהיה גוף אתרי גברי. 

תכונות מסוימות אצל האישה פועלות יותר כלפי חוץ ואילו אחרות – יותר כלפי פנים," אומר שטיינר, "לאישה יש תכונות גבריות בתוך עצמה ולגבר תכונות נשיות. למשל, גבר הופך ללוחם באמצעות האומץ החיצוני של הטבע הגופני שלו, לאישה יש אומץ פנימי, אומץ של הקרבה ומסירות. האיש מביא את פעילותו היצירתית לידי ביטוי בחיים החיצוניים. האישה עובדת עם קליטה מסורה אל העולם.1 

באותה הרצאה אנחנו מוצאים כי: נוכל לגשת לזה בצורה הטובה ביותר אם ניקח בחשבון את הקוטביות של החיים והצורה. הקוטביות הזו מתבטאת גם בטבע. אנו יכולים לראות חיים בלבלוב הניצנים בעץ ובו בזמן את מה שבונה בו צורות קשות, מאט את הצמיחה והופך אותו לגזע המוצק. החיים והצורה חייבים לעבוד יחד בכל מה שחי, ואם נתבונן בטבעם של המינים מנקודת מבט זו נוכל לומר: מה שמתאים לעקרון החיים הוא הזכר, ואילו מה שמביא לחיים צורה מתבטא בנקבה.

כאשר מתבוננים בטבע, המרכיב הנקבי יבוא לידי ביטוי בצורה העגולה, בעוד המיקוד הוא כלפי פנים; והמרכיב הגברי יבוא לידי ביטוי בצורת קו הפונה החוצה. אנחנו מוצאים את המוטיבים של קו ועיגול גם בתורת הצמצום בכתבי האר"י עץ החיים א׳, שם מתואר תהליך הבריאה כיצירת חלל עגול (המרכיב הנשי) העוטף נקודה שמחוברת בקו אל המרכיבים הגבוהים של הקיום.

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל, אלא הכול היה ממולא מן האור הפשוט ההוא. [...] והנה אז צמצם את עצמו אין־סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני. ואז המשיך מהאור אין־סוף קו אחד ישר ובמקום החלל הוא האציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם. [2]

קוטביות בגוף

בהסתכלות גתאנית או פנומנולוגית ניתן להבחין אצל האדם בשלוש מערכות: המערכת העצבית-חושית, ממוקמת

בעיקר בראש עם שלוחות לכל הגוף דרך העצבים הפריפריים. מאפיינים אותה כוחות צורה חזקים מאוד הקובעים גבולות ברורים ביותר, חוסר תנועה, נטייה לסדר ולתהליכים מובנים. ניתן לומר כי מנקודת מבט מסוימת מערכת זו מראה נטייה למרכיב העגול הנשי ולכוחות הצורה כפי שצוין קודם. כאשר השפעת הכוחות העצביים-חושיים הופכת להיות דומיננטית מדי, הגוף ינוע לכיוון של מחלות נוקשות שמונעות תנועה כמו מחלות מפרקים מסוימות, התקשות של כלי הדם שמובילה ליתר לחץ דם ותהליכי טרשת. המערכת המטבולית-תנועתית, הממוקמת מתחת לסרעפת בחלל הבטן ובגפיים בעיקר בשרירים, ושולחת שלוחות לכל הגוף דרך הדם.

אם אנו מסתכלים ברמת השלד אנחנו רואים באזור הבטן חלל ללא גבולות וללא צורה גרמית. עיקר הפעילות המתרחשת באזור זה היא פעילות של עיכול, הזנה ובנייה. למערכת זו כוחות חיים חזקים הבאים לידי ביטוי בין השאר ביכולת התחדשות מרשימה. דומיננטיות יתר של מערכת זו תגרום למצבי דלקת מרובים. הגפיים מדמים תמונה של קו ולכן נראה כאן את כוחות החיים ואת המרכיב הקווי של הפעולה על העולם החיצון המאפיינים את המרכיב הזכרי באדם. המערכת הריתמית ממוקמת בבית החזה ומקשרת בין הקטבים העליון והתחתון, מתווכת בין פנים וחוץ מטה ומעלה. זוהי המערכת האמונה על אלמנט הפיצוי והאיזון בין הכוחות המטבוליים לכוחות העצביים. פעילותה של מערכת זו והיכולת שלה לשמור על איזון דינמי מבטיחות את המצב הבריא של האדם.

נשימה זוגית

התכונות שלנו יכולות להיות בעלות גוון נשי או גברי, וכאשר הן פוגשות את הקוטב ההפוך להן נוצר קונפליקט. כלומר, החיים ייצרו כל הזמן קונפליקטים בתוך המרחב הבין־זוגי.

הפתרון כבר קיים אצלנו במערכת הריתמית והוא מציע דבר פשוט: לייצר איזון דינמי על ידי תהליך נשימה ריתמי במרחב הזה, כך שיהיה בו מקום לביטוי לשני בני הזוג – מעֵין ריקוד הלוך ושוב מאפשר כל פעם לאחד מבני הזוג לבוא לידי ביטוי בצורה ריתמית. כי כאמור, כאשר מתקיימת דומיננטיות חד־צדדית באדם נוצרת מחלה, ואילו בעולם האנושי נוצרים קונפליקטים ופגיעה בחופש.

הצורך לחיות בזוגיות מאפשר לנו לעלות לגבהים רוחיים באמצעות היכולת לנשום בין שני הקטבים.

זו מטלה לא פשוטה, הדורשת אימון, שימת לב תמידית וחישת האחר בצורה מיטבית.

החתירה המשותפת למטרה רוחנית יכולה להקל מאוד על תהליך זה.

 

1 Man and Woman in Light of Spiritual Science, 18th March 1908, Munich .GA 56. 

יצא לאור בעברית בתרגום מרים פטרי, בהוצאת חירות.

2 עץ חיים א', הרב חיים ויטאל, מפי האר"י.