הווה

תחת שמיכה רכה

 

נושיט זרועותינו לפנים (כפות הידיים מופנות לקרקע)

עליהן נפרוס בדמיוננו שמיכה דקה

שנרקמה מפרחי אביב סגולים,

שמיכה קלה, אוורירית ורכה.

נניף את השמיכה גבוה למעלה ונמהר להיכנס תחתיה,

נחוש את מגעה הרך בעת הנחיתה,

תחילה על ראשנו, משם אל כתפינו ובמורד הזרועות.

נצטנף תחת השמיכה, ננשום פנימה את הרכות,

את ריח הפריחה.

ניקח עוד נשימה מרככת ועוד נשימה.

עם כל נשימה נתכנס עוד ועוד פנימה,

עם כל נשימה נרחיב את השהות בתוך הגוף,

נהיה עדים לתחושות הגוף שלנו ברגע הזה –

 

הווה.