חינוך לחירות?

חינוך לחירות?

חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ
וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם
חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל
וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ

שִׂים לֵב
לפִעְיִמַת המְַּטֻטֶּלתֶ
בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם

וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ
יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם
יֵשׁוּת עוֹלָם אָדָם
- רודולף שטיינר

עוד שנת לימודים מתחילה במתווה מאתגר. כואב לחשוב על ילדינו יושבים שעות ארוכות
במקום בו הם נאלצים לעטות על פניהם בד שמקשה עליהם לנשום ולא מאפשר להם לראות
את הבעות הפנים, אלה של אלה ושל המורה. עד לאחרונה עוד תכננו לערוך להם בדיקות
מהירות מדי כמה ימים, בדיקות שעלולות לשדר לילדים רכים את המסר הבלתי נמנע: "אתם
מהווים איום. אתם פצצה מתקתקת". נכון לרגע זה הנחיה זאת ירדה מהפרק, אולם האם
מישהו מאתנו יתפלא אם תצוץ חזרה ותהפוך לנורמה?
מזה כשנה וחצי לומדים ילדינו לדכא צחוק פרוע, לא להתחבק, להסתיר פנים מאחורי מסכה...
האם חינוך ולדורף, שהמוטו העליון שלו הוא חינוך לחירות, יכול לשתף פעולה עם שגרת יום
דכאנית כזו? אבל האם יש לנו ברירה, כאשר אלה תקנות משרד החינוך וכך עושים כולם?
ובכן, אולי זאת הזדמנות לבדוק מחדש את היתרונות והחסרונות שמעניקה המטרייה
הממלכתית בכל התחומים, וגם, ובהחלט, בתחום החינוך. נכון, נוח להתחמם לאורה הבטוח
והמרגיע של סמכות חיצונית, בייחוד בעתים של בלבול ופחד, אבל סמכות פנימית, נוכחות
אני, שעליה מדבר שטיינר, היא לא רק הדבר הזה שאנחנו מגייסות ומגייסים כדי לחנך
אחרים, אלא בראש ובראשונה את עצמנו, כדי להוסיף להתבגר ולקחת אחריות. וכך, בעיתוי
מושלם לתחילת שנת הלימודים – תהא אשר תהא – יוצא גיליון חינוך ובו הזדמנות להישיר
מבט אל חינוך ולדורף ולהגיד "הננו".
תודות רבות לגלעד גולדשמידט על תמיכתו ביצירת הגיליון, תודות לכל הכותבות והכותבים
שתרמו מזמנם, מהידע שלהם ומאומץ לבם להגיד את דבריהם.
אנחנו, יותר מתמיד, האנשים להם חיכינו.

שנה טובה,
סימונה

בשער: ציור לוח של יוסי סופר. כתה ה', תקופת מיתולוגיה יוונית, בית הספר יחיאל, טל שחר.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך