חכו רגע

בשנת 2013, בתקופת כהונתו של הרב שי פירון כשר החינוך, קיבל ארגון חינוך ולדורף בישראל פנייה לשקול כניסה מסודרת של בתי הספר ולדורף למעמד רשמי וממלכתי. עד אז היו בתי ספר ולדורף רבים במעמד של "מוכר שאינו רשמי", מעמד שמקנה יותר חופש פדגוגי אך גם פחות תקצוב ממשלתי. הסיכום העקרוני היה שיינתן לבתי ספר ולדורף חופש פדגוגי ליישום מלא של עקרונות חינוך ולדורף, אבל יהיה עליהם לעמוד בכל החוקים והתקנות שבהם עומד כל מוסד רשמי אחר, סיכום שעלינו היה מקובל.

השיחות עם נציגי משרד החינוך נעשו עם הרבה רצון טוב. הם היו פתוחים לעקרונות חינוך ולדורף וקיבלו את רובם הגדול. אלא שעל דבר אחד נחלקו הדעות: גיל העלייה לכיתה א'.

מתוך הגישה ההתפתחותית האנתרופוסופית, נדחה גיל הכניסה לכיתה א' לגיל שש וחצי בבתי ספר ולדורף בכל העולם. הווה אומר, ילדים יתקבלו לבית הספר רק אם נולדו מחודש אפריל של השנה הרלוונטית והלאה, זאת לעומת החוק במשרד החינוך הישראלי שבמסגרתו ילד עולה לכיתה א' אם נולד עד דצמבר של אותה שנה, כלומר, הוא יכול לעלות בגיל חמש. מדובר אם כן בהבדל של שמונה חודשים.

בנושא זה לא היו נציגי משרד החינוך נכונים לדיון כלשהו ואנו נאלצנו לקבל על עצמנו את החוקים והתקנות של משרד החינוך. משמעות הדבר היא, שגם בבתי ספר ולדורף יעלו הילדים מהגנים לכיתה א' בגיל מוקדם משש וחצי. בפועל, ברשויות רבות (במיוחד בשירות הפסיכולוגי) יש הבנה לנושא, ורוב ילדי חינוך ולדורף בישראל עולים בכל זאת מבוגרים יותר מהכתוב בחוק היבש.

באיזה גיל עלית לכיתה א'?

מזה כמעט עשור אני מלמד ומשוחח בקורסים שונים עם נשים וגברים צעירים שבאים להכשיר את עצמם להיות מורים. בקורסים עסקנו בין השאר גם בשאלות ביוגרפיות. והנה שמתי לב שרבים מהסטודנטים (שרובן, אגב, סטודנטיות) בקורסים אלו, מעלים ומעלות חוויות קשות מאוד, טעונות, משפילות, לעתים ממש מדכאות מילדותם בבית הספר. התברר לי שרבות מהן בחרו להיות מורות כדי לתקן עבור ילדים אחרים את מה שהן עצמן חוו בבית הספר.

בשלב מסוים התחלתי לשאול אותן באיזה גיל הן עלו לכיתה א', והתשובות הדהימו אותי (ואותן) שוב ושוב. כמעט כולן החלו את לימודיהן בגיל צעיר. זה לא מחקר מדעי וסטטיסטי, אלא התרשמות אישית שלי ממספר רב של סטודנטיות לאורך כמה שנים.

שוברים את מיתוס הקפיצה

ומה אומר המחקר המדעי על סוגיה זו?

בשנת 1921 בחר פסיכולוג מאוניברסיטת סטנפורד, ד"ר לואיס טרמן, 1528 ילדים מוכשרים בגילאי 11-10 מבתי ספר בקליפורניה לשם מחקר אורך. טרמן ראיין את הילדים, את מוריהם ואת הוריהם ואסף עליהם כמות עצומה של נתונים. הוא עקב אחרי הילדים וביקש מהם לענות על שאלונים כל חמש או עשר שנים. לאחר מותו של טרמן בשנת 1956 המשיך צוות החוקרים בעבודתו. בשנות ה-90 קבצו שני חוקרים, פרידמן ומרטין (Friedman & Martin), את הנתונים מהמחקר של טרמן, עיבדו אותם בתהליכים סטטיסטים והוציאו לאור מחקר אורך של יותר משמונים שנה, בספר בשם פרויקט אריכות החיים (The Longevity Project. Hudson Street Press, 2011).

את פרידמן ומרטין עניינה שאלת אריכות הימים של אותם אנשים, יחד עם נושאים קשורים כמו: איכות החיים, בריאות וגורמים לאושר ולתחושת משמעות בקרב הנחקרים. המחקר הנו אחד ממחקרי האורך הממושכים והמעניינים בתולדות הפסיכולוגיה והוא מביא תוצאות מסקרנות ולעתים מפתיעות על הסיבות לאריכות ימים, בריאות, אושר ועוד.

אותנו מעניין ממצא שהתגלה כמעט באקראי והוא הקשר בין אריכות ימים ובריאות לבין גיל העלייה לבית הספר:

״מצאנו שהנחקרים של טרמן שעלו בגיל מוקדם לבית הספר נאבקו במהלך חייהם באתגרים ובבעיות רבות. עד כמה שהדבר ישמע מוזר, מצאנו שגיל העלייה לבית הספר מעצב את המשך החיים ואת אורכם. ילדים שעלו בגיל חמש לכיתה א' היו בסיכון גבוה יותר למוות מוקדם, ואלו שעלו מעל גיל שש חיו יותר שנים [...] משהו כביכול לא קשור לבריאות כגיל העלייה לכיתה א' משפיע על הסיכויים לחיות עד גיל מאוחר [...] הגענו למסקנה, שאין להעלות לכיתה א' בגיל מוקדם בכדי לאפשר כביכול ׳קפיצה׳ עבור הילדים. ההתחלה המוקדמת, המאפשרת כביכול יתרון על פני שאר הילדים, היא מיתוס, המוביל לדרך ללא מוצא״ (מתוך פרויקט אריכות החיים).

מרתק לראות שישנם מחקרים רבים, מתחומים מגוונים ושונים לגמרי זה  מזה, המראים יתרון ברור לתלמידים הבוגרים בשנתון. מפאת קוצר היריעה אציין את התוצאות של אחדים מהם:

יתרון לילדים הבוגרים יותר במבחנים, הישגים וידע בבית הספר, ולעומת זאת, לילדים שעלו בגיל מוקדם לבית הספר (הצעירים בשנתון) יש סיכוי רב יותר ללקות בבעיות למידה, קשיי קשב וריכוז והם זקוקים ליותר עזרה פרטנית;

נמצאו יכולות מנהיגות, כישורים חברתיים, ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה יותר אצל הילדים הבוגרים יותר בשנתון;

בכל ענפי הספורט מצאו החוקרים יתרון לילדים הגדולים בשנתון. בין שחקני שח מקצועיים נמצאה שכיחות גבוהה בהרבה שלהם וכך גם לגבי פוליטיקאים בקונגרס האמריקאי – סנטורים ובעלי משרות בכירות בממשל. ישנם מחקרים שאפילו מראים סיכוי למשכורות גבוהות יותר כאנשים בוגרים.

שאלת הבשלוּת

השאלה המתבקשת היא, האם בכל מקרה תיווצר תמונה זו של הובלת הילדים הבוגרים על פני הצעירים, ללא כל קשר לגיל עצמו? שהרי ההקבצה של תלמידים בקבוצות (גן, כיתה, קבוצת ספורט) וההכרח ליצור באופן מלאכותי נקודת חיתוך גילאית (שנתון), יוצרת מלכתחילה, וללא קשר לגיל עצמו, יתרון לילדים הבוגרים. או אז אין כל משמעות לשאלות של בשלות ויש לראות כיצד לעודד ולקדם דווקא את הצעירים בקבוצה.

אפשרות אחרת היא שגיל העלייה לבית הספר קשור לבשלות פיזיולוגית, נפשית או קוגניטיבית, ולכן ילדים העולים מתחת לגיל מסוים נידונים להגיע למסגרות הלימודיות לא בשלים. מכאן נובעים התמודדויות ואתגרים רבים, שמשפיעים לרעה על התקדמותם והתפתחותם של חלק מהילדים. במילים אחרות, השאלה היא, האם מדובר על אפקט גיל יחסי או על שאלה של בשלות?

במחקר החינוכי יש על שאלה זו חילוקי דעות בין החוקרים. גישת חינוך ולדורף ברורה:

הורים – שִקלו בכובד ראש את גיל העלייה לכיתה א' (גם בבתי ספר ולדורף). אם ילדכם אינו בשל, יכולות להיות לכך השלכות כבדות משקל על התפתחותו.