סדרות הריון וטיפוח עור התינוק עכשיו במבצע ברשתות הפארם והטבע
לחבק את מגדל השן

לחבק את מגדל השן

האם האנתרופוסופיה והממסד האקדמי יכולים לדור בכפיפה אחת? האם ייתכנו שיתופי פעולה ביניהם? ומדוע עד כה מתעלמת האקדמיה מן הידע האנתרופוסופי כמעט לחלוטין? שיחה עם יוסט שירן, הפרופסור הראשון בעולם לחינוך וולדורף

בבוקר קריר ובהיר של נובמבר אני פוגש בקפה של בית "קמה" בהרדוף את פרופסור יוסט שירן (Jost Schieren) מאוניברסיטת אלאנוס (Alanus) בגרמניה. ריהוט העץ הבהיר מתעתע ונותן את ההרגשה שאנחנו נמצאים במרכז אירופה, ולא במקום הנושק לרצועת המדבר האפריקאית. שירן, אדם בשנות החמישים לחייו, נמרץ וקורקטי, ועם זאת מאיר פנים.

חשוב היה לי לפגוש את פרופסור שירן כדי להתמודד עם שאלה שטורדת את מנוחתי מאז פגשתי את האנתרופוסופיה, וקשורה להכשרה האקדמית שלי. הרבה שנים ביליתי באקדמיה – בתואר הראשון בירושלים, בשני בבר אילן, ובלימודים לתעודת הוראה בסמינר הקיבוצים. לימודי חינוך, מדע המדינה, פילוסופיה וסוציולוגיה, חברה וכלכלה – תחומים שונים ומגוונים שבכולם עוסקת האנתרופוסופיה, בהגות ובמעשה. אך בשיח האקדמי שהייתי מעורה בו היטב בשני העשורים האחרונים, נעדרה האנתרופוסופיה כמעט לחלוטין. לא הצלחתי להבין מדוע מתעלמת האקדמיה מן החכמה הגלומה באנתרופוסופיה. האם הם לא מכירים? לא מתעניינים? לא מוכנים להעמיק? או שמא הם חשים מאוימים?

פרופ' יוסט שירן

נדמה שפרופסור שירן הוא האדם הראוי ביותר לשאול אותו את השאלות הללו. מדובר בעוף מוזר בעולם האקדמי – מצד אחד חוקר מוערך בתחום החינוך, ומן הצד האחר – שקוע כל כולו בעשייה האנתרופוסופית, ועורך הרבעון "אנתרופוסופיה" המופץ לחברי הקהילה  בגרמניה.

לשאלתי מדוע זה המצב, עונה שירן כי "זה המצב בכל העולם. אני האדם הראשון בעולם שזכה לכהן כפרופסור מן המניין בתחום האנתרופוסופיה באוניברסיטה מוכרת – היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.

"האנתרופוסופיה אינה מהווה חלק מהחיים האקדמיים מבוססי המחקר, ויש לכך שתי סיבות. הראשונה – ההתפתחות המדעית כיום נעשית ממקום מטריאליסטי מאוד; הגישה כלפי חקר מדעי הטבע מגיעה מהמקום הזה, ולעומת זאת, אין כל מבט רוחי על אותם מדעים. והשנייה – התפתחות האנתרופוסופיה במאה השנים האחרונות גרמה לרבים מתומכיה להתנגד לקבלת ידע חיצוני, ולהתמקד בידע הפנימי שנצבר בתוכה".

אשמח אם תוכל להרחיב

"בהרצאותיו היה שטיינר מדגיש שהאנתרופוסופיה היא לא רק דרך חינוכית, אמונית או מדיטטיבית, אלא שזוהי דרך להשיג ידע על אודות פעילות האדם והעולם. לכן הוא קרא לעבודה זו בשם מדע. מדע רוחי.

"מה שהאנתרופוסופים בדורות האחרונים עשו (וזוהי איננה ביקורת!) היה פיתוח של יישומים אנתרופוסופיים בחיי היומיום – בחינוך, ברפואה, בחקלאות, וכדומה. הם הפכו לחלק מהחיים החברתיים בכל העולם, והתוצרים שהביאו התקבלו היטב. יחד עם זאת, "העולם" מעולם לא העמיק בתיאוריה שעומדת מאחורי הדברים, ומעולם לא קיבל אותה. והמפתח לכך, להבנתי, הוא רק דרך פיתוח של דיאלוג עמוק בין האנתרופוסופיה לבין העולם האקדמי".

בשנים הראשונות היו עמיתים מתוך האנתרופוסופיה שראו בי בוגד או אופורטוניסט. כזה ש"מוכר" את הוולדורף בעבור כסף. הם טענו שהוולדורף איננו חלק מ"מדעי החינוך", אלא הוא "אמנות חינוכית". אני סבור שאין כל סתירה בין הדברים

ואיך יוצרים דיאלוג כזה?

"ברור שעל העולם האקדמי להיפתח גם לרעיונות הללו. אבל אין זה ריאלי לומר לאקדמיה "היפתחי!". זה לא עובד. בתפיסה המטריאליסטית ששולטת באקדמיה בדורות האחרונים אין לאנתרופוסופיה מקום. האקדמיה לא מסוגלת לקבל מערכת אמונות שלמה. עם זאת, פועלים בה רבים שפתוחים לקבל גישות חדשות. מי שרואה באנתרופוסופיה אמונה בלבד, עמוקה ככל שתהיה, לא יוכל להיות חלק מהעולם האקדמי".

אם כן, מהם הצעדים המעשיים שניתן לעשות כדי לבנות את הדיאלוג עם האקדמיה?

"בחודש שעבר פרסמתי יחד עם שותפים ספר בן יותר מ-1,000 עמודים[1], שבו דנו בדיוק בשאלה הזו. עברנו על התחומים החינוכיים השונים, אחד אחד: תיאוריות פדגוגיות, פסיכולוגיה חינוכית, דידקטיקה וכדומה – וניסינו להבין כיצד ה"עולם" מבין כל תחום, לעומת איך האנתרופוסופיה וחינוך וולדורף רואים אותם. אחד הדברים המשמעותיים הקשורים להוצאת הספר לאור היה שהוא יצא בהוצאת ספרים "קונבנציונלית" של ספרים פדגוגיים, ולא בהוצאה אנתרופוסופית. זה מצביע על קשר שהולך ומתהדק בין הגישות".

תוכל לתמצת עבורי ספר של 1,000 עמודים בכמה משפטים?

"למעשה, הספר משקף את גישת ההשתלבות שלנו בעולם האקדמי, והיא מבוססת על שלושה עקרונות:

הראשון – יצירת שפה משותפת, ומציאת מונחים מובנים עבור האנתרופוסופיה והאקדמיה.

השני – המשגה אומנותית של הדברים עליהם דיבר שטיינר בצורה רוחית, כך שיוכלו להתקבל בקרב ציבור שאינו אנתרופוסופי.

השלישי – קשירת הדברים שנעשים בחינוך וולדורף לגישות שכבר קיימות כיום בחינוך: למשל, לזרמים האלטרנטיביים, לגישתו הפילוסופית של מרטין בובר וכד'. אנחנו מצביעים על הדמיון, אך גם עומדים על ההבדלים".

שירן הוא אדם לבבי. הכריזמה שלו מורגשת לאורך המפגש כולו, ונדמה לי שלו הייתי צריך להתחיל את לימודי ההוראה שלי כיום – היה זה אדם שהייתי שמח ללמוד ממנו ולצדו. עניין אותי לדעת מה בביוגרפיה שלו הוביל אותו למקומו הנוכחי.

"בעבר חקרתי את הפנומנולוגיה[2] של גתה, במסגרת עיסוקי באנתרופוסופיה ובחינוך וולדורף. לפני כ-15 שנה הוזמנתי להקים באוניברסיטת Alanus את התכנית להכשרת מורים. כך הפכתי לפרופסור הראשון לחינוך וולדורף באוניברסיטה מוכרת בעולם. זוהי משימתי בשנים הללו: להביא את הוולדוף לתוך האקדמיה".

הייתה ביקורת כלפיך?

"בשנים הראשונות היו עמיתים מתוך האנתרופוסופיה שראו בי בוגד או אופורטוניסט. כזה ש"מוכר" את הוולדורף בעבור כסף. הם טענו שהוולדורף איננו חלק מ"מדעי החינוך", אלא הוא "אמנות החינוך". אני סבור שאין כל סתירה בין הדברים. אני מרגיש שמקורם של הטיעונים הללו הוא בפחד. האנשים שהעלו בפניי את הטענות הללו לא הגיעו מן האקדמיה, והמחקר האקדמי אינו חלק מה-DNA שלהם. הם פועלים בהכשרות מורים שאין בהם דוקטורים ופרופסורים, והם עושים עבודה נהדרת. יחד עם זאת, במקרים רבים הם לא מצליחים להתחבר למציאות העכשווית בעולם.

אנשים כאלה מחזיקים בעמדה דוגמטית: הם אומרים 'אנחנו רוצים להגן על האנתרופוסופיה מפני העולם, ולכן איננו רוצים להיות במגע עם האקדמיה'. אהרימן פועל שם".

האנתרופוסופיה זקוקה כיום לאקדמיה כדי "לנהוג" בציוויליזציה שלנו. היא זקוקה ל"חותמת" האקדמית החיצונית, למשל, כדי לשווק מוצרים רפואיים אנתרופוסופיים, או כדי שהורים ישמחו לשלוח את ילדיהם למערכת חינוך שהמורים בה עברו הכשרה ראויה

אז מה בעצם מיוחד בהכשרת המורים ב-Alanus?

"ב-Alanus אנחנו מקיימים תכנית הכשרת מורים רגילה בת ארבע שנים. זוהי תכנית שעשירה בתכנים אנתרופוסופיים, אך אינה מיועדת בהכרח למי שמעוניין לשמש כמורה וולדורף. לכן התלמידים אינם צריכים להחליט מראש אם הם רוצים להיות מורי וולדורף. בשנה הראשונה הם מגיעים לשנת מבוא כללית, ובה הם טועמים מן הגישות השונות. רק אחר-כך הם צריכים להחליט באיזה מסלול לבחור, והוולדורף הוא אחד המסלולים המוצעים להם. זה דבר מאד ייחודי אצלנו".

ומהן הסכנות שאתה רואה בשילוב הזה?

"במפגש עצמו אינני רואה שום סכנות. אני רואה רק את הצורך במודעות לאורך כל תהליכי העבודה. זאת עבודה קשה וארוכה, אבל בהחלט אפשר לעשות אותה מבלי לאבד את המהות האנתרופוסופית. אני מרגיש שאני פועל באוניברסיטה שיש בה פתיחות רבה לרעיונות, ואצלנו יכולים האנשים לקבל הבנה טובה יותר לגבי מהות הטבע והאדם".

ועדיין – מטרידה אותי מאד השאלה – איך זה שהחוגים לפילוסופיה, שאמורים להיות סקרניים כלפי כל רעיון, נמנעים מהעיסוק באנתרופוסופיה כתורה פילוסופית?

"זה מחזיר אותנו לשאלת החומריות – המטריאליזם. באקדמיה של ימינו גם השאלות הפילוסופיות הן שאלות מטריאליסטיות, והמדע כולו מוכן לקבל הסברים על אודות פעילותו של העולם רק מתוך הבנת החומר. הגישות הרווחות כיום הן הרדוקציוניזם[3], הנומינליזם[4] והקונסטרוקטיביזם[5]. לתפיסות הללו אין דבר וחצי דבר עם הגותו של שטיינר.

"האנושות דחתה את האידאליזם, את הפנומנולוגיה ואת הפילוסופיה האנליטית[6]. המיינסטרים הפילוסופי כיום עוסק רק בנומינליזם. על זה אין לי השפעה. הדברים עשויים להשתנות בעשורים הקרובים. בגרמניה מתעוררת כיום תנועה של ניאו-ריאליזם, הם דנים ברעיונות האידאליסטים שמניעים את העיסוק הפילוסופי. "שטיינר היה אסנציאליסט[7], ולכן האקדמיה אינה עוסקת כיום בהגותו".

באקדמיה של ימינו גם השאלות הפילוסופיות הן שאלות מטריאליסטיות, והמדע כולו מוכן לקבל הסברים על אודות פעילותו של העולם רק מתוך הבנת החומר... שטיינר היה אסנציאליסט, ולכן האקדמיה אינה עוסקת כיום בהגותו

יש דברים שלא תביא אתך לעולם האקדמי?

"ברור לגמרי! שטיינר היה רואה רוחי. זהו ידע אזוטרי שהאקדמיה איננה מסוגלת לקבל ולעכל. אם אביא את הרעיונות הללו לאקדמיה היא תדחה אותי ואת הרעיונות האלה. לכן לא אביא אותם לשם. יחד עם זאת, האנתרופוסופיה זקוקה כיום לאקדמיה כדי "לנהוג" בציוויליזציה שלנו. היא זקוקה ל"חותמת" האקדמית החיצונית, למשל כדי לשווק מוצרים רפואיים אנתרופוסופיים, או כדי שהורים ישמחו לשלוח את ילדיהם למערכת חינוך שהמורים בה עברו הכשרה ראויה. אני רוצה להגיע למצב שבו כאשר אני מגיע לרשויות במדינה שלי, ומציג את עצמי כמחנך וולדורף – הם ידעו על מה אני מדבר, ויסייעו לי להתפתח".

מה שאתה אומר קשור גם למחקרים אנתרופוסופיים?

"בהחלט. לשטיינר הייתה ראייה רוחית, ואני וממשיכים אחרים של דרכו מנסים להבין את העולם במגוון דרכים, שחלקן אינן חלק מהמחקר האקדמי האמפירי. אם אנסה את השיטות הללו באקדמיה – אדחה, ולכן זהו קו אדום וברור עבורי. מחקרים שכאלה מקומם בגתאנום, למשל. אפשר גם לחקור אותם יחד עם חברים, במסגרות פרטיות. שם זה קביל ונכון".

ומה מן האנתרופוסופיה ה"קשה" תביא בכל-זאת לעולם האקדמי, מעבר למתודות ההוראה, למשל?

"אני מביא את רעיון הרה-אינקרנציה – ההתגשמות החוזרת על פני האדמה. אין לכך שום הוכחה מדעית, ולכן אביא את זה להכשרת המורים כתיאוריה, כהיפותזה, כרעיון. יחד עם התלמידים אשאל מה תיאוריית הרה-אינקרנציה נותנת לנו בהקשר של חינוכו של אדם צעיר. אנחנו טוענים שכל אני הוא מהות בפני עצמה, ולא אישיות המורכבת ומושפעת משלל רכיבים חיצוניים, ולכן אנחנו מכוונים את חינוך וולדורף לעבודה מול כל אני ייחודי. ההתגשמות החוזרת היא המושג היחיד שנותן לנו אפשרות לעבוד עם האני האנושי האינדיבידואלי. יותר מזה אני לא אומר לתלמידיי. זה כבר יהיה גדול מדי על האוניברסיטה".

יש דבר שאתה גאה בו במיוחד?

"אנחנו כיום האוניברסיטה היחידה בגרמניה שמעניקה תואר דוקטור (PhD) באנתרופוסופיה ובחינוך וולדורף. זהו צעד משמעותי בכניסה של הרעיונות האנתרופוסופיים לשיח האקדמי הכללי. אני גם גאה מאד בספר שהוצאנו. מבחינתי זה התוצר היפה ביותר שהבאתי לעולם במסגרת האקדמיה".


[1]  הספר יצא לאור בגרמנית באוקטובר 2016, תחת הכותרת Handbuch Waldorfpädagogik und Erziehungswissenschaft: Standortbestimmung und Entwicklungsperspektiven

[2] שיטת מחקר המבוססת על התבוננות ישירה בתופעות.

[3] גישה פילוסופית הגורסת כי טבעם של דברים מורכבים יכול תמיד להצטמצם לרעיונות בסיסיים או פשוטים יותר.

[4] אסכולה בפילוסופיה הטוענת כי רק פריטים קיימים במציאות, אבל אידאות מכלילות אינן אלא פיקציה לשונית ומושגית, ולא מציאות.

[5] אסכולה בפילוסופיה של המתמטיקה הגורסת שכדי להוכיח את קיומו של אובייקט, יש צורך לבנות אותו באופן מפורש. גישה זו עומדת בניגוד לתפיסה המקובלת במתמטיקה המודרנית, שלפיה אפשר להסיק שהעצם קיים, גם מתוך כך שהנחת אי⁻קיומו מביאה לסתירה.

[6] זרם של הפילוסופיה שהתפתח החל מסוף המאה ה⁻19 ותחילת המאה ה⁻20 ועיסוקו היה בעיקר בניתוח של השפה ובניתוח משמעותם של מושגים ומילים, והיחסים הלוגיים ביניהם. הפילוסופיה האנליטית בראשיתה תפסה כתנאי בל יעבור לדיון פילוסופי שללא האפשרות לבטא, באופן חד משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כשייך לפילוסופיה.

[7] מהותנות. עמדה פילוסופית בתחום האונטולוגיה – הממשות של הדברים - הגורסת כי לכל דבר בעולם יש מהות. המהות, במובן של הדיון האונטולוגי, היא אוסף אותן התכונות ההופכות את הדבר למה שהוא, בניגוד לתכונות אחרות, שהן מקריות.

 

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*