מסר כואב לקהילת חינוך ולדורף – מאלה שנשארו בחוץ [איגרת 68]

בחודשים האחרונים אננו עוסקים הרבה במעמדו של חינוך ולדורף בישראל וביחסים שלו עם מרכיביה של החברה הישרלית - ממשלה, רשויות מקומיות, אזרחים. האיגרת של השבוע שעבר עוררה הדים רבים וקיבלנו מספר תגובות. מתוכן, בחרנו לפרסם באופן חריג תגובה אחת שנגעה לליבנו ומבטאת את כאבם של הורים רבים שבחרו בחינוך ולדורף אך לא התקבלו אליו מפאת חוסר מקום. 

כמערכת האיגרת חשוב לנו להדגיש שהפעם מדובר בדעה אישית והקריאה המובעת כאן, אשר עשויה להתפרש גם כביקורת, היא על דעתה של הכותבת (שאת זהותה שמרנו חסויה). אנו יודעים שהמצב הוא יותר מורכב יותר מהמתואר במכתב, ושבתי ספר ולדורף אינם דוחים תלמידים מתוך בחירה אלא מתוך אילוץ. ועדיין, חשוב היה לנו לאפשר לכותבת לבטא את דבריה בתפוצה רחבה, כיוון שאסור לנו לשכוח אף פעם את כל אותם אנשים שרוצים את חינוך ולדורף אך הוא אינו נגיש להם. 

שמי רונה, תושבת ישוב בגודל בינוני בישראל.

קצת באיחור, מתברר, אני מנסה מזה חצי שנה לרשום את בני לכיתה א' אנתרופוסופית באזור.

ניסינו את מזלנו בארבעה בתי ספר ולדורף שונים.

היום קיבלנו את מכתב הדחייה האחרון בסדרה. לא מפאת חוסר התאמה - מפאת חוסר מקום.

אנו לא נמצאים בשום עדיפות להתקבל לבית ספר: עילי לא למד בגן ולדורף, אין לו אחים גדולים, וגם אנו עצמנו איננו עובדים בבית ספר אנתרופוסופי.

אין לנו שום יתרון פרט לרצוננו הכן והעיקש.

מלמידה ובירור מעמיקים, אנו יודעים שהיינו רוצים לתת לבננו חינוך ולדורף כמתנה לחיים. הוא לומד כעת בבית ספר רגיל, מסתדר היטב לימודית, חברתית, אולם הנזקים הרגשיים-התפתחותיים ניכרים בו בכל יום מחדש. חינוך ביתי איננו יכולים להרשות לעצמנו.

מקריאה באיגרת ומשיחה עם בתי הספר ברדיוס של שעה בכל כיוון - הבנו שאין מקום לילדים חדשים בכיתות א' ו-ב'. אין מקום.

אנו מבינים את הקושי. מבינים את הצורך של בתי הספר הרכים הללו להגן על עצמם ועל הלומדים בהם, לשמר רמה נכונה של לימודים, חוויה, קשרים אנושיים, ולאזן את עומס העבודה. עם זאת אנו שומעים על רשימות המתנה בנות עשרות פונים.

עשרות פונים דהיינו עשרות ילדים שיכולים היו לקבל חינוך ולדורף ולא יקבלו. יכולים היו להתפתח לאנשים משני עולם, לבריאים יותר ויציבים יותר, ליוצרים ועמלים - ולא יוכלו. לא באופן הזה. מהתבוננות בבני שלי, לבי אינו יכול לשאת זאת. ליבי מתכווץ למחשבה.

אנו מתחילים כיום בהקמתו של בית ספר ולדורף ציבורי בעירנו, אולם מדובר במספר שנות עבודה.

מה בינתיים? מי ישמור על ילדינו? מי יסייע? מי יכיל? האם בכיתה ה' עדיין יהיה בכלל רלוונטי להפנות את הבן שלנו לוולדורף?

אולי ייאוש. אולי זו אינה המילה הנכונה - אבל בהחלט זעקה לעזרה. קריאה פרטית שלנו כהורים לילד. ילד אמיתי וחי ומתפתח ומרגיש. קריאה לטובת כל יושבי רשימות ההמתנה - שאיננו מכירים - גם הם ילדים רכים.

אנא - ולדורפים יקרים, מנוסים, מרחבי הארץ, אנא הרחיבו מבט, נסו להבין כי אין מדובר בבתי ספר מבודדים וסודיים אלא בתנועה. בתנועת שינוי שגדלה בקצב שקצת מפחיד אותה, אבל למעשה מבשר טובות לחינוך, לתרבות ולרוח. להון האנושי כאן בארץ.

אני מפצירה בכם כקהילה לקחת אחריות ציבורית ולראות כיצד תוכלו לעזור לילדים הממתינים, כל הילדים הממתינים בכל הארץ, ולבננו שלנו עימם. אל תוותרו עליהם. ייתכן שיהיה צורך במשך מספר שנים לעבוד קשה יותר. להתאמץ יותר למצוא את הדרך הנכונה לכמות כזו של מתעניינים - אבל הנה כאן מדובר בנקודת המפנה - במקום שבין שימור החינוך האנתרופוסופי כשמורת טבע קטנה ואקזוטית, לבין הפיכתו למקום של ממש שהורים לוקחים בחשבון. מקום אומר ומשפיע במדינה שלנו.

אנשי ולדורף - מחנכים, מנהלים, מורי-מורים - קוראי האיגרת: אני מפצירה בכם לקחת אותנו בחשבון. אנו נקודת המפנה. המפנה לטובה. המפנה לצמיחה. אנא התגייסו והיו עימנו. עזרו לנו להבין ובמהירות, כיצד תוכל הקהילה הרחבה, הארצית, להכיל גם את ילדינו ואותנו. עכשיו, לא כשיהיה מאוחר מידי.

אנו מעוניינים להשתייך ובטוחים שנוכל אף לתרום.

נעריך מאוד כל מחשבה. כל פתרון יצירתי ויעיל

בשם כל הממתינים וילדיהם

פרטי הכותבת שמורים במערכת וניתן ליצור עמה קשר בתגובה לאיגרת הזאת

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!