על המר והמתוק

ביום ה-3 למלחמה לקחתי גיטרה, מפוחיות, ציוד ותלבושות ויצאתי לשיר ולנגן. מאז אני מופיע, לפעמים לבד ולפעמים עם חברי הלהקה, או עם חברים שפשוט מצטרפים אלי בנגינה ושירה. ישנתי אצל חברים בדרום, שבועיים בלי הפסקה: ב"ש, רבדים, ים המלח, שדה בוקר (בדרך תיקנתי פנצ'ר), עין גדי, חדרה, ר"ג, כרכום ועוד ועוד. הכול בהתנדבות, שלי ושל כל המשתתפים והמארגנים.

שמור אלי הטוב

ביום רביעי 11.10, התחלתי לנוע דרומה, בדרך עצרתי ברבדים, הופעה מרגשת במקלט לילדי הגיל הרך בקיבוץ. משם המשכתי לכפר רפאל הצמוד לבאר שבע. בכפר חיים – מבוגרים עם מוגבלויות בדרגות שונות. התחלתי את ההופעה כמו הופעה לילדים, עם הסיפור על רועה-הצאן שהעניק את שמיכת הנוצות שלו לאמא ענייה שנולדה לה תינוקת ולא הייתה לה שמיכה. כולם בחדר היו קשובים כמו שרק אנשים עם מוגבלויות שכליות ולב ענק יודעים להקשיב. אחרי הסיפור וכמה שירים של 'מוסיקה אורגנית' שאלתי את החבר'ה – מה רוצים לשיר? ואז איש אחד ששמו חיים ביקש שנשיר "על כל אלה". לא ידעתי שזה עומד להיות ההמנון של המלחמה הזו עבורי, ושבימים הקרובים נשיר אותו עם המון אנשים בכל מני ישובים ומלונות. פשוט שמחתי שחיים ביקש שיר של נעמי שמר האהובה עליי, אז מצאנו את המילים בגוגל, ושרנו: "על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק, על ביתנו התינוקת שמור אלי הטוב...". שרנו ובכינו, כולנו, כאיש אחד, כלב אחד.

על כל אלה, מהישוב שיזף:

על האדמה

למחרת, יום ה', הגעתי למלון דויד בים המלח. באותו רגע עוד לא הבנתי לאן אני נכנס. עד עכשיו קשה לעכל. במלון הזה שוכנו מפוני העוטף מהקו הראשון, בארי, כפר עזה ועוד. מדובר ב-ZONE, המון אנרגיות מכל הסוגים: בכי, הלם, חרדה, צחוק, טשטוש, המולה, טיפול, דאגה. הכול מתנפל עליך כבר בכניסה למלון, בחמ"ל שמנהל את כניסת המשאיות והרכבים, פריקת ים של ארגזים, בגדים, אוכל, אמנים, מטפלים... בתוך ההמולה היה קצת מסובך להתחיל הופעה, אז פשוט התיישבתי והתחלתי לנגן בגיטרה ובמפוחית. הגיעה ילדה בת שנתיים עם סבתא. הילדה מבארי. הסבתא ביקשה שאשיר "על האדמה". שרתי, והילדה בת השנתיים הצטרפה בשירה וריקוד. ראיתי שהיא מכירה מהגן את השיר. לאט לאט התאספו עוד ילדים מלווים בהורים, רובם מבארי. "שאולי, תשיר על האדמה..." בקשו כולם, וכך הלכה ההופעה: "על האדמה" ואז שיר אחר, ואז "על האדמה" ואז סיפור, ואז "על האדמה" ועוד שיר... התברר לי ש"על האדמה" הוא סוג של המנון ילדים בבארי. את ההופעה הקטנה והמיוחדת הזו אני אזכור לנצח.

על האדמה (בהופעה אחרת, בר"ג עם הרבה ילדים מזומר)

האריה הקם מרבצו

אתמול התחיל השבוע ה-3 למלחמה. היום אני נוסע לאילת יחד עם ענבל ממוסיקה אורגנית, ביום שלישי נמשיך לערבה. פוגשים המון אנשים, משפחות מפונים, המוני מתנדבים, מארגנים, כוחות ביטחון. העם שלנו חוזר להתלכד. ידעתי שאנחנו חזקים כשאנחנו מאוחדים. ועדיין, להסתובב בשטח ולראות את ההתלכדות ואת העוצמות של אריה הקם מרבצו - מחזה שקשה לתאר במילים. מרגש ברמות, נותן תקווה וידיעה שנעבור את זה יחד 💙

תודה למי שתומך,

שיבואו ימים טובים, בשורות טובות,

אוהב,

שאול גרוס