הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
כמו רבים מאיתנו, היכרותי הראשונה עם הכותנה הייתה דרך השיר "בים לבן". גידול חקלאי אינטנסיבי המשתרע על פני שטחים עצומים, שחולפים על פניי מבעד לחלון הרכב. משהו מרוחק, שכל תכליתו מסחרית: גידול ותוצר תעשייתיים.
אבל כמו בחיים, הפתעות קורות, ולפני כמה שנים, בימי האביב, אתרע מזלי והגעתי לבקר בבית שבו היה מונח על השולחן זר של כותנה.
התבוננתי מקרוב על היופי הנהדר של ענן הכותנה (אז עוד חשבתי שזה הפרח שלה, לימים גיליתי שאלו שערות שעוטפות את הזרעים, אחרי שהפרי הגיע להבשלה ונפתח). התפעלתי והתחלתי למשש – וכך גיליתי את הזרעים. ומכיוון שהיו לי זרעים – פשוט זרעתי אותם. וכך נפתח בפניי עולמה המופלא של הכותנה.
הכותנה היא בת למשפחת החלמיתיים – משפחה טובה שהביאה לנו את הירק הקיצי והנהדר במיה, את צמח התה הנפלא היביסקוס, וגם צמחי בר אהובים ומוכרים, כמו החוטמית הזיפנית (שפורחת בימי האביב) ומיני החובזה (חלמית).
רוב בני משפחת החלמיתיים אוהבים חום, ולכן נזרעים בימי האביב לאחר שחולפת סכנת הקור. גם הכותנה, כצמח קיץ מובהק, אוהבת שמש מלאה והשקיה טובה. וזה הכול.
בהיותה צמח שגדל במהירות, יופייה של הכותנה מתגלה מהר מאוד: הפריחה שלה (כמו של יתר בני המשפחה) מהממת, הפרי מפתיע, וכשהוא בשל – מגיעה הכותנה הצמרירית שאנחנו מכירים.
מצמחי הכותנה שנגדל בגינה אולי לא תצא חולצה, אבל גם בקנה מידה קטן היא עדיין תהיה שימושית להכנת פתילות, לניקוי הפנים, כמילוי לבובת יד, ובעיקר, להנאה מהתהליך. כי הכותנה היא צמח שמרגש – משלב הזרע... ועד לשלב הזרע.
