קוד אתי למורים ומחנכים [איגרת 261]

הקוד האתי החדש של פרופ' אסא כשר, האוסר על מרצים באוניברסיטאות להתבטא בנושאים פוליטיים, הביא לסערה ציבורית בעקבות פרסומו. הסיטואציה הזכירה לי שיחה שקיימתי לפני מספר שנים עם אחד ההורים בכיתתי לשעבר.

במסגרת שיעור היסטוריה שוחחתי עם התלמידים על חורבן הבית השני, וראינו שהמחלוקת בין הקנאים למתונים הביאה להתפוררות פנימית, ופילוג של העם שהיה כל כך עסוק בעצמו ולא השכיל להתכונן לאסון הקרב ובא. מאוחר יותר, לקראת סוף השנה, למדנו על מסעות הצלב שגם בהן רוח המריבות הפנימיות שאחזה בצלבנים הביאה לאסון. בהקשר זה התפתחה שיחה מדוע מתעוררים חילוקי דעות ומריבות בין בני אדם. דיברנו על חילוקי הדעות של זמננו בין לאומים שונים ובין חילוניים לדתיים, דבר שקורה במדינות רבות וגם אצלנו כאן בארץ. הזכרנו גם שלעניינים אלו יש השפעה על המצב המדיני. הדעות היו לכאן ולכאן, ובסיום השיחה אמרה אחת הבנות שכדאי ללמוד מן ההיסטוריה.

בערב, צלצל אלי אחד ההורים ששאל מדוע אני מערב פוליטיקה בשיעור היסטוריה. ביקשתי להיפגש עמו פנים אל פנים, כי נושא זה אינו לטלפון. הוא שמח להיפגש איתי. בפגישה הסברתי לו בפירוט רב איך אני מלמד היסטוריה ועד כמה חשוב לחבר את החומר הנלמד בכיתה לחיים עצמם, בין אם זה היסטוריה, תנ"ך, חשבון או פיזיקה. על ידי כך, אמרתי, אנו נותנים לילדים מימד נוסף של התבוננות, חיבור אקטואלי לאירועים הקשורים לנושא הלימוד. מבלי לנקוט עמדה לאיזה צד. חשוב שהילדים יבינו שההיסטוריה אינה ידע שאצור בספרים ותפקיד המורה הוא לנסות בכל אמצעי אפשרי לעורר הבנה שההיסטוריה חיה, וכולנו עומדים בתוך הזרם שלה. כמובן שהדגשתי שהנגיעות האקטואליות היו עדינות ובכיתות הגבוהות יותר ובתיכון הן הופכות יותר ויותר למפגש מעמיק וחוקר, למשל באמצעות מפגשים חיים עם אוכלוסיות מגוונות מכל אזורי הארץ, כולל מקומות עם חילוקי דעות ומריבות.

סוגיה זו עוררה בי השבוע את המחשבה כיצד הייתי אני מנסח קוד אתי למורים, הורים, תלמידים ובעצם לכל אדם. שקעתי בניסוחים שונים ולבסוף הגעתי למסקנה שהכל כבר נאמר על ידי גדולים ממני. אתיקה אינה שייכת למגזר זה או אחר. היא צריכה לבטא את כל המורכבות האנושית. לכן, הקוד האתי שלי  מורכב מציטוטים:

כאשר מתקדמת האנושות  בכיוון של אינדיבידואציה, נחוץ כיום לאדם שיפתח אינדיבידואליזם אתי, אשר יחזיק את הקהילה יחדיו וימלא אותה בחיים אמיתיים. כוח כזה הוא אמון. אמון בין אדם לזולתו. כפי שבישותנו הפנימית חייבים אנו לזמן אהבה למען עתיד אתי, כך חייבים אנו לזמן אמון ביחסים בין אדם לחברו. אנו חייבים לפגוש את האדם כך שנרגיש אותו כחידת עולם, חידת עולם מהלכת. אז נלמד לפתח, בנוכחות כל אדם, רגשות שמולידים אמון מעמקי נפשנו.

רודולף שטיינר, הדור הצעיר, הרצאה 6

זורע שנאה – יקצור חרטה.

רבנו בחיי

שנאה לעולם  אינה יכולה להיות טובה, היא אינה שוככת באמצעות שנאה. אלא באמצעות אי שנאה.

שפינוזה

אין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום.

תלמוד ירושלמי, ברכות

שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וְשָׂנֵאתָ אֶת־אֹיְבֶךָ׃ וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם בָּרֲכוּ אֶת־מְקַלְלֵיכֶם הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם וְהִתְפַּלֲלוּ בְּעַד מַכְאִיבֵיכֶם וְרֹדְפֵיכֶם׃  לְמַעַן תִּהְיוּ בָנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמָיִם אֲשֶׁר הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ לָרָעִים וְלַטּוֹבִים וּמַמְטִיר עַל־הַצַּדִּיקִים וְגַם עַל־הָרְשָׁעִים.

הבשורה על פי מתי, ה' 43

כולנו עמלים יחדיו למען תכלית אחת, חלק ביודעין ובנחישות מושכלת, וחלק מבלי דעת […] יש די מקום אף למי שמוצא דופי ומנסה להתנגד ולהכשיל את המתהווה. הן נצרך היקום גם לאדם כזה. כל שנותר לך אפוא הוא להשגיח לצד מי תעמוד.

מרקוס אורליוס – ספר שישי

נסה להלל עולם שהוטל בו מום. גם הפרח היפה ביותר בעולם, חייב לסבול כמה תולעים ומזיקים, אם ברצונו להכיר את הפרפרים.

אבא שלי ז"ל 

חזרה לאיגרת