להיות או לא להיות מורה ולדורף? [איגרת 209]

השנה, יותר משנים קודמות, אני חווה מחסור גדול במורי ולדורף ברחבי הארץ. מדוע זה כך? שאלתי את עצמי ואת חבריי המורים וההורים. אולי בשל פתיחתם של הרבה מאוד בתי ספר לחינוך ולדורף בארץ, אמרו. ואולי הסמינרים המעטים לא יכולים לספק את הביקוש. ואולי אין מספיק סטודנטים. אבל רק בוגר צעיר אחד הפנה את תשומת ליבי לאמת הנוקבת:

"אני פשוט מפחד! זו אחריות מאוד גדולה, אמר. אני שואל את עצמי, האם אני מתאים לתפקיד הזה? [...] ראיתי את חבריי קורסים תחת נטל האחריות וההתמודדות עם ההורים. אני לא ממהר לקחת כיתה א'!"

עומד לפני בחור כבן שלושים, שלמד משהו בחייו ואפילו עבד בעבודות שונות. אני מביט בו ומנסה להקשות עליו: האם לא ידעת למה אתה נכנס? הרי למדת ארבע שנים בסמינר. "נכון", הוא עונה לי, "אבל דווקא בשנה האחרונה עשיתי פרקטיקה ותצפיות בבתי ספר – ונבהלתי."

הרבה אנשים מתחילים את הכשרתם כמורה ולדורף עם היסוס גדול. לחלק מהם נאמר לאורך חייהם, שהם לא מוכשרים ואולי גם לא חכמים. זה המסר שהם קיבלו בדרכם החינוכית מאז ילדותם.

במפגש עם חינוך ולדורף בסמינר הם מוצאים שיש להם יכולת לחשוב ולהאמין בעצמם. הם מגלים שהתחושה שהביאה אותם ללמוד הוראה - אמינה. כאן הם מגלים שהתפיסה העצמית לגבי מי שהם ומה שהם יכולים לבצע, משתנה. אם מפתחים אצלם את התחושה הזאת יותר ויותר, לאנשים אלה יש בדרך כלל את הפוטנציאל להפוך למורים נפלאים. ילדים יודעים כאשר עומד לפניהם אדם שיודע להסתדר בעולם. ילדים יודעים מי יכול להיות אמין עליהם, או כפי שאמר לי פעם בהומור מורה ולדורף מגרמניה: "הילדים שואלים בליבם, האם זהו האדם שאיתו הם יכולים 'לגנוב סוסים'? כלומר, האם הם יכולים לשים את נפשם בכפו?

בעבודת הכשרת מורים , אומר לנו שטיינר:

"המשימה של עבודתנו, היא למצוא את הדרך איך לעשות את בני האדם - בני אדם אמיתיים (renewal of education, הרצאה 4). זה אולי נשמע פשוט. אך מהצהרה זו עולה שאלה קשה ומסובכת:

מה זה בדיוק אדם אמיתי? והיכן מוצאים את אלה שהאנושי שבהם, מפותח מספיק כדי להיות מועבר הלאה?

כאן נמצא המפתח להכשרת מורי ולדורף. האנושי שבהם – זה הדבר שצריך לפתח. וזה הכול. זה לא עניין של להיות חכם, בעל תארים אקדמיים, אמן, או אדם מסור. כל אלה חשובים, אך יותר חשוב לפתח את היכולת  לחשוב, להרגיש ולעשות.

האם זה נשמע לכם מוכר? ודאי. כי אלו גם המטרות שלנו עבור הילדים בחינוך ולדורף.  מורי ולדורף עובדים בשם "האדם האמיתי", המבוגרים שילדים אלה יהיו בעתיד. תפישה שכזאת היא ודאי לא פשוטה לסטודנט המתחיל. הוא מצפה, כהרגלו בחיים, לסיים את הסמינר כשבידו מחברת עם "הוראות הפעלה", טכניקות ולדורפיות... וזה לא עובד ככה. זה לא עניין קל ללמוד לחשוב.

"קודם כל מחשבות חייבות להתחיל לחיות במורה", מסביר לנו שטיינר. המורה צריך לפתח "חשיבה חיה", ובכך התכוון לפיתוח חשיבה מלאת אופי אשר חדורה על ידי האדם כולו, חשיבה אנושית אמיתית. הישות האנושית שיש לה מקום מוגדר בחלל ובזמן, שיש לה רוח, נפש וגוף, צורה מוגדרת וגבולות מוגדרים, היא לא רק חושבת, היא גם מרגישה ורוצה. וכאשר מועברת אליה מחשבה, המחשבה הזו היא הזרע גם לרגש וגם לאימפולס של רצון. היא הופכת לדבר שלם. זאת חשיבה גמישה וזורמת שאפשר  באמצעותה להתנהל טוב יותר בחיים.

גם השתתפות בעשייה אומנותית משפרת את המודעות העצמית של הסטודנט. החימר הוא מה שיצרת ממנו. הצבעים הם הציור על הדף שנגלה לעיניך, ואתה מה שאתה בשיעור אוריתמיה. כך גם בכל שיעור אומנותי אחר בו הוא לוקח חלק. לאור ההתנסויות האלה, קשה להתחמק מהתחושה שאתה פחות מאוזן ממה שחשבת שאתה.

נכון, מאוד חשוב לדעת מי אנחנו לפני שאנו עומדים מול הילדים בכיתה. אנו לא מושלמים, אבל אנו צועדים על שביל של התפתחות שבו בחרנו. ללמידה כזאת של חופש, נחוצה עבודה פנימית. וזאת עבודתו החשובה ביותר של מורה ולדורף.

התפתחות פנימית מתמשכת שכזאת, היא יסוד בעל ערך שצריך לטפח וללמד כבר בתחילת הדרך, בארבע שנות הסמינר, כדי שבסיום יהיו נטועים אצל הבוגר כוחות שלא הכיר בעצמו. אז, הוא לא יתלבט בשאלה: האם לקחת כיתה א'? שאלה אחרת אולי תעלה בו: איך כיתה א' שהציעו לי ללמד בשנה הבאה, תצא לדרך בלעדי? אני מאמין בעצמי, התחלתי להכשיר את עצמי להיות מורה, נכון זה מפחיד, אז מה?

אם ישנם סטודנטים בשנה האחרונה המתלבטים האם לקחת כיתה, אשמח לייעץ להם וללוות אותם בהתנדבות. [email protected]