מפורום לפורום: שיחה עם ירון זנבל, ממובילי הפורום הארצי לחינוך ולדורף

אחד מתהליכי ההתחדשות המשמעותיים של חינוך ולדורף בישראל בשנים האחרונות קשור בפורום הארצי לחינוך ולדורף, אשר עבר תהליך ושינוי ארגוני מקיף, לצד חילופי הנהגה והעברת המושכות מדור במייסדים לממשיכי הדרך. ירון זנבל, מנהל בית ספר אלומות בשוהם ואחד מחברי צוות הלב של הפורום הארצי (תיכף תבינו מה זה "צוות הלב"), מספר על הפורום בתצורתו החדשה ועל דרכו האישית לחינוך ולדורף, על ההתמודדויות של בית ספר "אלומות"

יש משהו יפה באיך שהסתדרו המספרים של חינוך ולדורף בישראל ובעולם: מאה, שבעים, שלושים. שלושים שנה הן דור, ואכן בימים אלו מתחלף דור בהנהגת הפורום הארצי לחינוך ולדורף בישראל. תהליך החלפת המנהיגות, שנעשה בצורה מודעת ומתוכננת, הביא את דור המייסדים, שהקימו את חינוך ולדורף בישראל וגם את הפורום הארצי לחינוך ולדורף, לצעוד לאחור ולאפשר לדור חדש וצעיר של מחנכים לקחת את מקומם. בדרך, נוצר גם מבנה ארגוני חדש לפורום, ואולי גם נולדה הבנה חדשה לגבי תפקידו ואופן פעולתו. כדי להתעדכן בכל השינויים שהתרחשו פגשתי את ירון זָנְבֵל, מחנך ולדורף, מנהל בית ספר "אלומות" המשרת את אזור מודיעין וחבר ב"צוות הלב" של הפורום הארצי. פגישתו התקיימה בפאב הקהילתי של היישוב לפיד, מעוז האנתרופוסופיה של אזור מודיעין.

אם דור המייסדים של חינוך ולדורף היה קיבוצניקי במהותו, זנבל מיצג את הדור החדש של חינוך ולדורף: עירוני, טכנולוגי, כזה שהגיע לחינוך ולדורף בעקבות הילדים. הוא נולד בבת ים, שירת ביחידה טכנולוגית, וכבר אז הרגיש משיכה לתחום ההדרכה. סיים לתואר ראשון במדעי בעלי החיים (ובהמשך תואר שני בהוראת המדעים). לדבריו, לימודים למטרת הציון תמיד הרתיעו אותו. זנבל פנה לחינוך, הוציא תעודת הוראה ובגיל צעיר השתלב בבית ספר יסודי. אחרי כמה ימים התפטר. הוא הרגיש שזה מוקדם לו מידי. בזכות ניסיונו הטכנולוגי מצא משרה בעמותת "סנונית", שהובילה את תחום שילוב הטכנולוגיות בחינוך. משם עבר לתפקיד ניהול פרויקטים בעולם ההי-טק, אבל שוב מצא את עצמו בונה לומדות עבור בנקים. התפר הזה בין טכנולוגיה לחינוך ימשיך ללוות אותו בשנים הבאות.

כשאיתי, בנו הבכור, הגיע לגיל שלוש והיה צריך למצוא לו גן, פלאייר סתמי הביא אותו לכפר רות הסמוך למודיעין, שם פעל גן אנתרופוסופי. "ביקרתי בגן והתאהבתי. מיד הרגשתי בית, היה לי נעים" מתאר זנבל את התחושה שרבים מאיתנו מכירים היטב. "מהר מאוד מצאנו את עצמנו צובעים ומנקים. כעבור שנתיים גם הילדה צריכה גן, ובאותם שנים כל גן אנתרופוסופי באזור פעל כעמותה בפני עצמה. היה צריך לפתוח עמותה חדשה, ומצאתי את עצמי יו"ר שלה. נהייתי עסקן של אנתרופוסופיה." כיום כל הפעילות האנתרופוסופית מאוגדת תחת עמותה אחת – עמותת "גנאחר".

אנחנו קטנים, וקיבלנו את זה

עמותת גנאחר הפועלת באזור מודיעין כוללת בתוכה את בית ספר אלומות – יסודי מא' עד ח' הממוקם בשוהם, גני שקמה ואלון הפועלים בלפיד, גן גפן הפועל ברעות (חלק מהעיר מודיעין-מכבים-רעות) ואת גני איצטרובל ובלוט בשוהם. הפיזור הגאוגרפי הזה בין רשויות מקומיות הוא אחד מהמאפיינים הבולטים של העמותה, וגם אחת מנקודות החולשה שלה. "מתחילת הדרך היינו מפוצלים בין מודיעין, שהיא העיר הגדולה באזור, לבין המועצה האזורית 'חבל מודיעין', שבה שוכנים רבים מהישובים שמסביב למודיעין – לפיד, שילת, כפר רות ועוד. טבעי ונכון יותר היה לפעול מתוך העיר מודיעין, אבל היה לנו קשה להתנהל מול מחלקת החינוך שם. היה חלון הזדמנויות להשתלב בעיר, ופספסנו אותו. בחבל מודיעין, לעומת זאת, קיבלנו אוזן קשבת ודלת פתוחה ללשכת ראש המועצה שמעון סוסן ונתן ריגלר, ראש אגף החינוך לשעבר. הם דאגו לנו למבנה הראשון, בנאות קדומים, שלמעשה היה קראוון ביער. והם ראו איך ההורים מתעקשים להביא את הילדים שלהם לאותו קראוון ביער, והבינו שיש פה משהו מיוחד. לאחר מכן עברנו להיות מסלול בתוך בית הספר בכפר הנוער בן שמן, שזאת קונסטלציה אידאלית מבחינתי, וכמה חבל שזה אף פעם לא מצליח. גם אצלנו זה לא הצליח, ובסוף קיבלנו את השטח שבו אנחנו פועלים היום." השטח שבו פועל בית הספר, ושאליו יש היום תוכניות בינוי מבטיחות (ראו תמונה), הוא קרקע ששייכת למועצת חבל מודיעין, אך נמצאת בתחום השיפוט של העיר שוהם – שהיא, כמובן, ישות מוניציפאלית נפרדת. "כרגע המצב הוא שרבע מהתלמידים מגיעים ממודיעין, רבע משוהם, ארבעים אחוז מחבל מודיעין והשאר ממועצות אחרות בסביבה. סה"כ אנחנו משרתים תשע מועצות מקומיות. אנחנו בית ספר על-אזורי לכל דבר." לפיזור הגאוגרפי יש השפעה גדולה על בית הספר. "תלמידים ומורים צריכים לנסוע רחוק כל יום כדי להגיע. זה מקשה על בניית הקהילה סביב בית הספר. קשה להורים להגיע בערב. גם למורים קשה להגיע. כשיש משבר, קל לוותר. מצד שני, מי שכבר כאן, הוא מאוד מחויב. יש לנו היום גרעין איכותי מאוד של מורים ומחנכים." החיסרון הגאוגרפי המובהק של היוזמה החינוכית מביא לכך שבאופן נדיר לחינוך ולדורף, אין לבית הספר והגנים רשימות המתנה. בעולם המעוות שבו אנו חיים, העדר רשימות המתנה הוא סימן לכישלון. "הרבה שנים ייסרנו את עצמנו על כך," אומר ירון. "שאלנו מה לא בסדר אצלנו. בסוף החלטנו לקבל את המצב כמו שהוא, ולהפסיק להתעסק בזה. זה מה שאנחנו, וטוב לנו ככה." מסכם ירון את דבריו בשיעור בקבלה עצמית.

תוכנית בית ספר אלומות החדש. אדריכלים: דרור צור ואמיר ברליאנט

ראיה ארצית

אם נסתכן ונדבר בהכללות על מורי ולדורף בישראל, נראה שלרבים מהם קשה "להרים את הראש" ולראות את המתרחש מעבר לדל"ת אמות הכיתה שלהם. יכול להיות שהסיבה היא העומס הרב שהם נמצאים בו בשגרה, או התחושה שחינוך כיתה הוא פסגת הפעילות הוולדורפיסטית וכל היתר הוא עיסוק בתפל. תהה הסיבה אשר תהה, המציאות היא שקשה לגייס מורי ולדורף לפעילות שאינה קשורה ישירות לעולמם המקצועי. ירון בהקשר הזה הוא יוצא מהכלל, תכונה שהביאה אותו רחוק בכל הקשור לפעילות חינוך ולדורף הארצית.

נחזור לסיפורו האישי של ירון, לנקודה שבה הוא היה הורה ולדורף פעיל, "עסקן של אנתופוסופיה" כהגדרתו. "בשלב כלשהו, לאחר לחצים רבים מצד בית הספר, נרשמתי לסמינר תיכון ולדורף שפעל אז ברמת גן. התחלתי בהססנות ובסוף העלתי הילוך." בסמינר ברמת גן הכיר ירון את רונן האן, מנהל ומייסד הסמינר שבין היתר היה אחראי על פעילותו של האתר האנתרופוסופי הישראלי antro.co.il. האתר, שהוקם בשנת 2000 כפרויקט התנדבותי על ידי רן סימן טוב, שימש בעידן שלפני הפייסבוק כמדורת השבט האנתרופוסופית הווירטואלית, במיוחד בזכות פורום שוקק ולעתים אף מתלהם, עבר לידיו של זנבל, שמתחזק אותו עד היום. בהמשך הדרך קיבל לידיו גם את האחריות על אתר הפורום הארצי waldorf.co.il. שוב, חינוך וטכנולוגיה נפגשו.

לאור פעילותו ברמה הארצית, טבעי היה שהוא גם יקבל את מנדט "פורום ארצי" בבית ספר אלומות. באותם שנים, הפורום בגרסתו הישנה היה מפגש עדכון של נציגי בתי הספר, שהתקיים אחת לכמה חודשים. אך לפני שלוש שנים לערך, במקביל לתהליך ההכרה שנוהל בהצלחה מול משרד החינוך, יזמו מנהלי הפורם תהליך ארגוני, אותו הוביל הסניף הישראלי של חברת הייעוץ הארגוני ההולנדית IMO. ירון, שבינתיים גם הספיק להתמנות למנהל בית ספר אלומות, לקח חלק משמעותי בתהליך. "התחלנו תהליך איתי ובלתי יעיל בעליל, לכאורה. מעגלים על גבי מעגלים. אבל זה גם היה הכוח של התהליך הזה. מצאתי את עצמי בגוף שאחראי על עיצוב המבנה הארגוני של הפורום הארצי, והובלנו למבנה ארגוני שדומה למבנה של בית ספר ולדורף. וכמו בכל בית ספר ולדורף, ישנו "צוות נושא", שהוא הצוות שמחזיק את התמונה הכללית של הארגון. הפורום הזה מונה שבעה אנשים, ושלושה מתוכו נפגשים בצורה יותר אינטנסיבית ונקראים "קוצב לב". בצוות הנושא חברים מיכל בן שלום, אורי עברי מהרדוף, גילי קינן מטבעון, ואיציק שכן-טוב מרמת גן. בקוצב הלב חברות נעמה שפירא (המשמשת גם כמנהלת מסלול ולדורף במכללת דוד ילין – נ.ש.), מיכל רוזנברג מיודפת, ואני.

מה ההבדלים בין הפורום הישן לפורום החדש?

"הפורום הישן היה יוזמה של גלעד גולדשמידט וכמה מחבריו כגון איל בלוך ואורי צדוק, והתבסס במידה רבה על הרצון הטוב שלהם לקיים אותו. בצורה החדשה ברור לנו שהעבודה לא יכולה להיות על הכתפיים של אדם אחד או שניים, אלא קבוצה רחבה יותר שלוקחת אחריות.

הפורום הישן היה במהותו גוף ייצוגי. כל בית ספר שהיה חבר בפורום נדרש לשלוח נציג, והפגישות במהותן היו בעלות אופי דיווחי ו"מפגשי", כלומר המפגש עצמו היה החשוב. הפורום החדש הוא בעל אופי הרבה יותר ביצועי. האנשים שחברים בו מתבקשים לתת עבודה ולהניע תהליכים בתוך חינוך ולדורף בישראל.

אז יכולים להיות בתי ספר בישראל שאין להם דריסת רגל בפורום החדש?

"כדי לשמר את אלמנט הייצוג, אנחנו נפגשים בכל פעם בבית ספר אחר, שמארח אותנו. זה חלק מהותי מהעבודה שלנו. ככה אנחנו לומדים מכל בתי הספר בארץ, ומשתפים את הידע הזה. בנוסף, יש את המעגלים המקצועיים, של מנהלי בתי הספר או המנהלים האדמניסטרטיבים, שלשם הם יכולים לשלוח נציגים, ולמעגלים הללו יש נקודות ממשק עם הפורום הארצי.

מה החזון של הפורום בתצורתו החדשה?

חשוב לנו להיות גוף שמפרה את החינוך מלמטה. מטפח אותו על ידי מתן התנאים האופטימליים לצמיחה, וזה כולל חופש פדגוגי מצד אחד, וחיזוק מקצועי מצד שני. אנחנו לא רוצים להיות גוף מפקח ומבקר, לא מעוניינים ליצור "משרד חינוך אנתרופוסופי".

"אנחנו רוצים לעודד יוזמות חינוכיות בתוך הוולדורף, לטפח חדשנות חינוכית. אנחנו מבינים שהעולם משתנה בקצב מהיר ומה שהיה טוב לפני מאה שנה, או עשרים שנה, יכול להיות כבר לא רלוונטי היום. צריך להקשיב לשטח ולדעת מה רלוונטי, ואת זה לשתף בין כולם.

"בעבר בתי ספר היו חברים בפורום כסוג של הכרח. נציגים הגיעו לפגישות כדי להתעדכן במה שקורה ברמה הארצית, אבל פחות היה לזה נגיעה להתמודדויות האמתיות של בתי הספר. אני רואה את הפורום החדש כמעיין שנותן לבתי הספר השראה וכוח. אני מקווה שהמורים יבואו אלינו כדי להתחדש, ושהאירועים שנארגן להם יהיו כאלה שהם באים אליהם מתוך רצון ובחירה. כמו שקורה בכנס השנתי בדליה, שמורים לא רוצים לפספס."

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך