נס לא קרה לנו? על תפיסת הנס ביהדות ובאנתרופוסופיה

נס לא קרה לנו? על תפיסת הנס ביהדות ובאנתרופוסופיה

אין אנו יודעים אם חג החנוכה נעשה בשביל פך השמן או שפך השמן נעשה בשביל חג החנוכה, אך לא נוכל להתעלם מהמיקוד בתופעת הנס שהחג מעלה. כמו בחנוכה, כך גם במסורת היהודית כולה. מה מספרת לנו מגמת העיסוק בניסים? על הביוגרפיה של ניסים ביהדות מנקודת מבט אנתרופוסופית

מעצם שמו מרמז חג החנוכה על מסתורין. ברובד הפשט, המילה "חנוכה" פירושה טקס חניכה של מקום חדש על ידי טיהור וניקוי המצב הישן. אך מלבד זאת יש לו משמעות נסתרת הקשורה בנפש האדם. חנוכה טומנת בחובה את השם "חנוך", דמות אפופת מסתורין מספר בראשית. לחנוך, דור שביעי לאדם, בנו של ירד ואביו של מתושלח, קרה נס. הוא נחשב כמי שלא מת אלא נלקח השמיימה בידי האלוהים, הופך ליישות רוחנית חכמה שופעת אור ועל פי הספרות החיצונית – ספר חנוך וספר היובלים – הוא מייצג ראשית חדשה וחשובה: הוא הראשון שנלקח לעולמות עליונים, לרקיע גן עדן, ותמונת עלייתו השמיימה מצביעה על סוד החניכה וההתקדשות הרוחנית של האדם. לעומת נס החנוכה, שקרה שנים לאחר מכן בבית המקדש ומייצג נס ארצי, חנוך מייצג נס מסוג אחר, את חנוכת בית המקדש של מעלה, שהוא סוד החיים הנצחיים.

המסורת היהודית בנויה על ניסים, ויש אומרים שאם נוציא אותם מהמקרא יאבד מגדולתו ויעקר מכל תוכן. למרבה הפלא, המילה "נס" אינה מופיעה במקרא אלא במשמעות של דגל. המילה נס במשמעות 'פלא' מופיעה רק שנים רבות אחר כך, במשנה, במאה ה-2 לספירה. הדגל המתנוסס קיבל עם השנים משמעות חדשה של אות וסימן מאת האלוהים. מדוע השינוי הזה?

כאן באה האנתרופוסופיה לעזרתנו ומלמדת אותנו כי בעבר יכלה הנפש האנושית לראות מעבר לחושים החיצוניים, אל תוך מציאות על-חושית גבוהה יותר. ככל שעברו השנים והתודעה האנושית התפתחה, אבדה היכולת הזאת לטובת נפש שכלית יותר, שפירשה את אותם האירועים – שבעבר נתפסו כאמור כחלק מהטבע – כמשהו שנמצא מעל לטבע: נס.

כוחו של הרגל

המהר"ל מפראג, שחי במאה ה-16 ויצר בהגותו גשר בין הגות ימי הביניים להגות העת החדשה, טען  שהתרחשות הנס משמשת קריאה לאדם להתבוננות אחרת במציאות, על כל היבטיה הטבעיים וההיסטוריים. התבוננות זו אינה עומדת בסתירה לעובדה שענייני העולם ממשיכים לנהוג בדרך הטבע; אולם היא מבהירה כי המשמעות של העולם הזה, על כל האירועים המתרחשים בו, היא ניסית. מימד הנס המצוי במציאות הוא ההופך את אוסף הנתונים והעובדות הבודדות למארג שלם, בעל תוכן ומשמעות. אולם, מכיוון שעולם כמנהגו נוהג, ואנו רגילים לראות את השמש זורחת כל בוקר וירח מלא פעם בחודש, אנו חדלים לראות את הפלא שבדבר. החוקיות דוחקת החוצה את רגעי הפליאה. רעיון הנס בא לזעזע אותנו, להוציא אותנו מן השגרה ולהדגיש משהו שאמנם קיים אך בגלל ההרגל לא היינו מבחינים בו. 

אם כך, ניתן לשאול: אם הכול נס, אז אולי בכלל אין לו משמעות? 

על  כך עונה המהר"ל:

"התזכורות מתרחשות לא במציאות הריאלית אלא במימד הרוחני שתודעתו של האדם מצליחה לאחוז בו פעם ביובל. המישור התודעתי (פסיכולוגי) של האדם הוא זה היוצר התאמה בין המישור הריאלי למישור המטאפיזי והוא המגלה את הנס. בכל תופעה ריאלית יש מימד של נס וצריך להבין את הנס בהקשר כזה" (מתוך נר מצווה – ביאור לחנוכה)

ההתייחסות המיוחדת הזאת לתופעת הנס עולה בקנה אחד עם העובדה שאין נס בתנ"ך במובן פלא מיוחד אלא רק בדרך ההתבוננות באירוע. מבט כזה על ניסים מזכיר גם את דבריו מעוררי התודעה של שטיינר לגבי הניסים בתנ"ך ובברית החדשה. שטיינר מחזיק בהשקפה המזהה את הקוסמוס כולו עם הטבע על כל חוקיו, כולל התחום שאנו מכנים 'על-חושי'. לכן ניסים, במובן פלא המשנה חוקי טבע, הם בלתי אפשריים, כי הם עצמם חלק מהטבע.  בהתאם לכך, פרשנותו של שטיינר לנס בתנ"ך או בברית החדשה נשענת על משמעות שהיא מעבר לתוכן הגלוי שמצוי בה. לכל תופעה שנדמה שהיא נס, הוא נותן הסבר על חושי שכאמור גם הוא חלק מטבע העולם. כך למשל הוא אומר לגבי הסנה הבוער:
"המראה של הסנה הבוער, המתואר באורח כה נהדר בברית הישנה, מובן על ידי כל מי שהתקדם בכושר ההבחנה הרוחני, כמצב תפיסה של רוח היקום" (מתוך "נקודות מפנה בהיסטוריה האנושית", הפרק על משה, עמוד 196, הוצאת חירות).

כלומר, כל אדם בעל ראיה על-חושית בדרגה די בסיסית, יכול לראות מראות דומים לסנה בוער. ומה גם שבתקופת המקרא, לדברי שטיינר, לרוב בני האדם עוד הייתה היכולת של ראיה על-חושית. ובראייה כזאת, כל עשב, שיח ועץ נראים כעטופים בהילת אור וצבעים הדומה לאש רוחית בוערת. הילה זו היא מהותו האתרית והאסטרלית של הצמח, זרמי אור וחום צבעוניים הנסתרים כמובן מהעין הפיזית (1).

הנס בידיים שלנו

אם כך הדבר, אל לנו לבקש את הניסים והנפלאות מחוץ לטבע ומעל לאדם, אלא כאן ועכשיו, במציאות חיינו. בכל רגע ורגע יש לו לאדם אפשרות שיקרה לו נס, שיגיע כאשר הוא מוכן לנוס מהרגליו ולעשות מעשים. מתאר זאת יפה המשורר אמיר גלבוע,  שרבים משיריו יונקים מעולם הסמלים והדימויים הקבלי-חסידי, האומר: "גידול המציאות הוא הנס". זה אולי גם הפלא האמיתי של המפעל הציוני, שהגדיל לעשות בכך שזיהה את האפשרות להתחבר ולמשוך לרעיון הציוני את כוח הניסים, כוח הניצחון המשלב בין הרוח לחומר, של הבלתי הגיוני הפועל במציאות ההגיונית. עם עלייתה של התנועה הציונית, התחייה חג החנוכה מחדש סביב אידיאל הגבורה של המכבים מול היוונים, בגרסה חילונית ומודרנית. "נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו" שרה הציונות המתחדשת בשירם של אהרן זאב ומרדכי זעירא, כרוצה לומר שבכוחנו עשינו את מה שעשינו, ללא צורך בנס וללא צורך באלוהים. בגרסתו זו, שהגיעה לאחר טראומת השואה, שיקף החג עמדה המושרשת עמוק בציבוריות הישראלית, לפיה כוחנו תלוי בעוצמת אגרופנו והוא המשמר את  קיומם של המדינה והעם. תפיסה זו נסדקה במלחמת יום הכיפורים, ועם המהפך הפוליטי ועליתן של המפלגות הדתיות עלה קרנה של האמונה בניסים על-טבעיים ותחילתו של פילוג נוסף בציבור הישראלי. משהו חדש נולד: אי-אמון בחברה החילונית, חלוצית וסוציאליסטית שנוסדה כאן בעקבות הציונות. זיכרון הניסים מן המסורת היהודית צף מחדש בתודעה הלאומית ומחייה את האמונה בעושי נפלאות וניסים ששיאו באירוע העצום בהר מירון בכל שנה. הצורך בניסים, בתקופה של אי-ודאות, הוא ביטוי לרצון ליחס והתערבות מצד האל והוא גובר בתקופה הנוכחית על התפיסה שהשלמות נמצאת בטבע. הטבע מעצב ודואג לכול, ובעיקר מאפשר ניסים על פי קשר נסיבתי במציאות. 

כאמור, נס חנוכה הוא גם נס חנוך שיכול להתחולל בנפשנו. חנוכה רוחנית שמבקשת שינוי ותיקון. אולי חשיבה אחרת, אוהבת יותר, מאפשרת לנס להתרחש. האפשרות להתחבר להיבט הרוחני שבתוכי, כמו שינוי החשיבה, היציאה מן הנוחות, והעשייה והלחימה הבלתי הגיונית. אני צריך לזכור שהמקור שלי הוא נשגב, אלוהי. יש קדושה בתוכי והיא מחוברת לקדושה של האחר. כולנו מראות אחד של השני ולכן הנס קורה לרוב בין אנשים. לכן אנו ממקמים את החנוכייה על אדן החלון, המקום שבו חיי הבית נושקים לחיי הציבור. הנרות הללו אינם מאירים רק למשפחה, הם מביאים מסר לכל. ההארה מתפשטת לאיטה, מרשות היחיד לרשות הרבים, ובכוחה יוצרת את האור הפנימי שימלא בכל הלבבות שמחה ונחמה גדולה. הנרות אינם מזמינים רק אל האינטימיות; הם מפרסמים נס. ונסיים בדבריו של האדמו"ר שניאורי, מחסידות חב"ד: "כאשר אדם מרחיב את גבולות התודעה שלו, הוא מסוגל לחוויות או לפעולות שמבחינת אדם אחר הם נס." (מתוך שער הייחוד)

 1. אין בדברים אלה כדי להפחית מערכו של מעמד הסנה הבוער, אותו מתאר שטיינר כאחד ממעמדי החניכה של משה. 

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך