אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
חינוך ולדורף מעולם לא נועד לילדים של אנתרופוסופים בלבד. בישראל כיום יש קרוב כ-35 בתי ספר הפועלים בגישת ולדורף, ולמעלה ממאה גני ילדים, שביחד מגיעים לכ-7,000 בתי אב ואם. אמנם חינוך ולדורף מושתת על פילוסופיה ייחודית, ויש לו ערכים ומתודות חינוכיות מאוד מסויימות, אך המשפחות המגיעות אליו לאו דווקא מצטרפות בגלל היכרות וחיבור לחינוך ולתפיסת העולם האנתרופוסופית, אלא מתוך חיפוש אחר מסגרת אלטרנטיבית, איכותית,ייחודית.
כמובן שזוהי ברכה גדולה שיותר ויותר ילדים, דווקא בימינו המודרנים, זוכים לחינוך בהשראת האנתרופוסופיה. יחד עם זאת, מאחר וקהילת ההורים מתרחבת באופן מהיר, והחיבור העמוק למהות לרוב אינו קיים, ישנו פער בין הבית למסגרת, פער שמייצר אתגרים לא פשוטים לכל הנוגעים בדבר, ובראש ובראשונה - לילדים.
שלא יתבלבל לי הילד
חינוך ולדורף מושתת על תמונת האדם האנתרופוסופית, והוא מכיל תאורייה מנומקת לשלבי התפתחות הילד. סביב תפיסה זו מתגבשת סביבת הלימוד שלו, השואפת לתת לו מענה אופטימלי לצרכיו המשתנים. במילים אחרות, מה שקורה בחינוך ולדורף, בגנים ובבית הספר, אינו קורה סתם; מעיצוב המרחב, דרך תכני הלימוד, ועד אופן השיח עם הילד - לכל דבר יש סיבה.
הבית, מטבעו, הוא מרחב שונה באופיו ובמהותו. בית הוא מרחב רב גילאי, שבו הריתמוס משתנה ומורכב מצרכים רבים של חברי משפחה בגילאים שונים, ובעלי מחויבויות שונות. הבית מנוהל בידי הורים אוהבים ומסורים, אך כאמור, כאלה שלרוב רחוקים מהבנה של מהות החינוך האנתרופוסופי. באופן טבעי, הם עסוקים וטרודים, ואינם מכוונים אך ורק לצרכי הילדים.
השוני בין הבית לבין המסגרת החינוכית הוא ברור וטבעי. בין שני מרחבי החיים השונים הללו, נוצר פער. הפער הזה מעמיד את הילד במצב שעליו לגשר עליו בכוחות עצמו, וזוהי משימה שמעמיסה עליו קושי מיותר.
לדוגמא: כאשר ילד פוגש בגן גבולות, אך בבית אין גבולות, זה יוצר בלבול עמוק ומהותי בתפיסתו הפנימית של הילד לגבי מהותם של גבולות.
או לחילופין, כאשר ילד נחשף בגן לתקשורת ללא צעקות ועונשים, אך בבית יש צעקות, עונשים, פרסים וכולי, הדבר מקשה על הילד לסגל לעצמו הרגלים פנימיים של שיתוף פעולה.
גם אם במסגרת החינוכית הילד מקבל הזמנה לעצמאות, אך בבית הוא חווה גבולות ואיסורים, מתפתח פער ובלבול.
או אם במסגרת הוא חווה של עולם של משחק, דמיון ויצירה, ואילו בבית מבלה בעיקר מול המסך, הפער גדל, וכך גם הבלבול הפנימי של הילד, ובעיקר חוסר היכולת שלו למצוא את מקומו.
לחפש אחר התשובות
צמצום וסגירת הפער בין המסגרת לבית היא קודם כל אחריותם של ההורים. נעשה זאת לא באמצעות הפיכת הבית שלנו לכיתת ולדורף. אין צורך לצבוע את קירות הבית בוורוד, או ללמוד את אומנות הליבוד הרטוב. אבל אפשר להביע עניין. לשאול, על מה מתבסס חינוך ולדורף? כיצד הוא רואה את האדם ואת הילד?
שנית, ננסה לראות איפה זה פוגש אותי כאדם וכהורה? מה מעניין אותי ללמוד כאן?
בנוסף, אנו יכולים להיתמך ולהעשיר את חיינו בהיבטים של החינוך הזה. אם למשל אני מחפשת רעיונות לפעילויות עם הילדים אחה"צ, אחפש משהו שתואם את הרוח. אם אני מחפשת הצגה לחופשת פסח - אחפש משהו שתואם את הרוח, וכולי.
אך חשובה ביותר בעיני היא היכולת שלנו כהורים להיעזר בתפיסה החינוכית הזאת כאשר אנו מתמודדים עם אתגרי ההורות. כאשר עולות לנו שאלות הנוגעות להתמודדויות "הוריות" כגון קונפליקטים, טנטרומים, מעברים וכולי - אנו יכולים לפנות לחינוך ולדורף ולקבל מתוכו כלים להתמודדות עם הילדים.
חשוב שנעיז - לבקש הסברים, לשאול שאלות, להיעזר באנשי החינוך והקהילה. ככל שנתרחב, ניפגש ונלמד - כך הקשר בין הבית למסגרת יתחמם.
לסיום אציין שישנה חשיבות גבוהה גם לחיבור שבין הכיתה לבין הבית - לקרב את אנשי החינוך לסיפור שלנו, להכרות עם המשפחה שלנו ועם הבית שלנו. ככל שניצר ביחד חיבור, הכרות ושיח משותף - התמיכה בילדים תהיה שלמה יותר, ואנחנו, כמבוגרים, ניתפתח ונצמח.
