אוֹ מֶרְד: מצבו של חינוך ולדורף בצרפת

במהלך חודש אפריל התקבלה בתיבות המייל של רבים מחברי הקהילה האנתרופוסופית בישראל הודעה המבקשת מהם לחתום על עצומת תמיכה בחינוך ולדורף בצרפת. העצומה, שנוסחה בידי ארגון הורי ובוגרי ולדורף הצרפתי (ANPAS), באה לעולם לאור יחסה השלילי של ממשלתם כלפי המוסדות הפועלים ברוח גישה חינוכית זו. היחס השלילי הגיע לשיאים חדשים בוועידה שנערכה בחודש מרץ השנה. יוזם הוועידה היה גוף בין-משרדי בשם "Miviludes", שהוקם בידי ממשלת צרפת במטרה לנטר ולהיאבק בתופעות כִתָתִיות ופולחניות במדינה. בכנס נשמעו התבטאויות של גורמים ממשלתיים שונים, ביניהם אנשי משרד החינוך הצרפתי, שטענו כי בחינוך ולדורף קיימים סממנים פולחניים מובהקים, עובדה המהווה לדידם עילה מספקת לסגירת בתי הספר הפועלים במדינה.

לוסי איסקנדר היא נציגת פדרציית הוולדורף הצרפתי של עמותת "ידידי ולדורף", ארגון גרמני שמטרתו לקדם חינוך ולדורף ברחבי העולם. בשיחה עם האיגרת היא מספרת שחינוך ולדורף בצרפת נתון כבר עמה שנים תחת מתקפה על עצם קיומו. "מוטחות בנו האשמות חסרות כל בסיס, שבגינן מנסים להצר את צעדיהם של בתי-הספר הפועלים ברוח הגישה", היא מספרת. "בשנת 2000 נערכה פשיטה ארצית על בתי ספר ולדורף, ומשטרת צרפת הודתה שלא מצאה בהם שום עדות לפעילות כִתָתִית באשר היא, עובדה אותה ציין שר החינוך הצרפתי דאז, ג'ק לאנג, במכתב רשמי שפרסם. עם זאת, בתי ספר ולדורף עדיין מוצגים בדוחות של הגוף הממשלתי האנטי-כִתָתִי (('Miviludes' כמוסדות החשודים בפעילות כִתָתִית, מאז אותה שנה ועד ימינו אלה."

תמונת מצב

ראשיתו של חינוך ולדורף בצרפת הינו בניסיון הקמה חלוצי של כיתה בפריז בשנת 1924, על-ידי אוריתמיסטית בשם סימון ראיוט. ניסיון זה, שלמעשה התרחש עוד בימי חייו של שטיינר, כשל בשל התנגדות השלטון המקומי. בשנת 1946, בעוד צרפת מלקקת את פצעי מלחמת העולם השנייה, הוקם בעיר שטרסבורג "אקול סיינט מיכאל", בית ספר ולדורף הראשון במדינה. בית ספר זה הוקם ביוזמתם של מספר תושבים דוברי-גרמנית מחבל אלזס, הסמוך לגרמניה ושוויץ. בית הספר השני הוקם בפאריס במהלך שנות החמישים, ובית ספר שלישי הוקם בשאטו, הסמוכה לפאריס, בשנת 1957. בשנות השמונים והתשעים התרחש גל ההקמה שני של מוסדות ולדורף, במהלכן נוסדו עוד מספר בתי ספר בודדים. לפני נתוני עמותת ידידי ולדורף (שמניסיון, אינם בהכרח עדכניים או מלאים), כיום פועלים בצרפת 14 בתי ספר ולדורף ו-17 גנים, שבהם מתחנכים סה"כ 2,200 תלמידים.

דיקטטורה פרוגרסיבית

לאור נתונים אלו, ניתן לראות שהגישה החינוכית התקשתה להכות שורש במדינה, במיוחד אם משווים את מצבה למדינות שכנות. ניתן לשער שהסיבה המרכזית להתנגדות הממשלתית לזרמי חינוך אלטרנטיביים ככלל ולחינוך ולדורף בפרט, נובעת בעיקרה מהמסורת היעקובינית לאורה התעצבה מערכת הממשל הצרפתית, שחרטה על דגלה את עיקרון הפרדת הדת מהמדינה, בייחוד בתחום החינוך. המדיניות האנטי-דתית של ממשלות צרפת לדורותיהן, התפרסמה במחוזותינו בעקבות חקיקת חוקים כגון איסור על הצגת סמלים דתיים בבתי הספר, הידוע בכינויו "חוק הרעלה", או איסור על הגשת תחליפי בשר חזיר לתלמידים מוסלמים ויהודים (!), בטענה שמדובר במעשה אנטי-חילוני (!!). על כך מרחיבה לוסי איסקאנדר: "חשוב לציין שהמבדקים שעורכת מערכת החינוך הצרפתית הופכים ליותר מחמירים בכל בתי הספר שאינם ממלכתיים, ולא רק בבתי הספר ולדורף. הממשלה חוששת מעלייתם של גורמים קיצוניים ובדלניים במדינה, ולצערנו מכלילה בתוכם גם את חינוך ולדורף."

חיסול חשבונות אישי שהופך למדיניות

אחד המבקרים החריפים של חינוך ולדורף בצרפת הינו גרגואר פֶּרֶה, בוגר בית-ספר ולדורף בשאטו, וגם מורה לשעבר בשני בתי ספר ולדורף באזור פריז. בשנת 2009 פֶּרֶה עזב את משרת ההוראה, וכעבור זמן קצר החל לפרסם מאמרי ביקורת על היבטים שונים הקשורים לטענתו בפדגוגיית ולדורף. במאמריו, פֶּרֶה תוקף את מה שהוא מזהה כהתנגדות של הקהילה האנתרופוסופית לחיסונים, כמו גם את הפסבדו-מדעיות הדתית המאפיינת לדעתו את הגותו של רודולף שטיינר, המתגלמת לדידו בין היתר בחקלאות הביודינאמית. בהקשר זה מעניין לציין שבניגוד לחינוך האנתרופוסופי, החקלאות הביודינמית בצרפת משגשגת – במיוחד בענף היין – למרות הדעה הקדומה נגדה. כנראה שבענבים קל יותר לראות תוצאות טובות מאשר בילדים.  בכל אופן, מאמריו של פֶּרֶה התפרסמו מעל גבי העיתונים המובילים בצרפת, ותרמו במידה רבה לסטיגמה השלילית שדבקה בחינוך ולדורף במדינה. על כך מרחיבה לוסי איסקאנדר:

"הדבר החמור ביותר בעיני ארגון הוולדורף הארצי, הינו שהגוף האנטי-כִתָתִי הממשלתי מתבסס בעיקר על דבריהם של ארגונים ופעילים מסוגו של פֶּרֶה, המבקשים להוציא את חינוך ולדורף אל מחוץ לחוק מטעמים פרסונליים גרידא, ולא מתבסס על חקירות משטרתיות או על עובדות מהשטח. דבריהם של פעילים אלו מתקבלים בזרועות פתוחות על ידי מוסדות ממשלתיים ואזרחים רבים בצרפת, מדינה שבה שולטות בכיפה פרדיגמות חשיבה המקדשות את ה'רציונליזם', ומתכחשות לכל דבר שיש בו ממד רוחי."

אחת מכותבות העצומה הינה מוניק דאיי, חברת ארגון הורי ובוגרי ולדורף הצרפתי, אשר מסבירה את סיבת הפנייה לקהילת ולדורף הבינלאומית:

"החלטנו לכתוב את העצומה מאחר והמוסדות הממשלתיים בצרפת מתעלמים באופן עקבי מפניותינו החוזרות ונשנות אליהם. אמנם נכון להיום אין החלטה ממשלתית רשמית לסגור את בתי ספר ולדורף במדינה, אך ישנם סימנים רבים המעידים על כך שזוהי סכנה הממשמשת ובאה. פרסמנו את העצומה על מנת שתעלה את המודעות לנושא הן בצרפת והן בעולם."

לחתימה על העצומה