חינוך לשלום בתפיסה האנתרופוסופית ובחינוך ולדורף

זו שעת תמורה בה נעמוד אילמים על גבול האור

לאן יפנה לִבֵּנוּ?

האם נחזור אחי,

הנעבור[1]?

 

[2]מהם עקרונות החינוך לשלום? האם וכיצד הם משתקפים באנתרופוסופיה ובחינוך ולדורף? עם השאלות הללו יצאתי לדרך לפני כתשע שנים, במהלך לימודי תואר שני בחינוך — בקורס שעסק בנושא של "חברה בסכסוך."

מבוא: תרבות של סכסוך

"התרבות היא נמל שממנו נפליג אל האחר[3]".

קונפליקטים בין קבוצות בחברה או בין עמים צומחים במצב בו המטרות, הכוונות והמעשים של כל צד נתפסים כמנוגדים לאלה של הצד השני. חברה בסכסוך מורכב מאופיינת בכך שהסכסוך נמשך מעל 25 שנה, הוא נסוב סביב מטרות הנתפסות על ידי כל אחד מהצדדים כקיומיות, מתבטא באלימות, נחשב כבלתי פתיר ומערב חלקים מרכזיים בחברה[4]. במצב שכזה, טוענים בר־טל, רוזן ונץ[5] במאמרם "חינוך לשלום בחברות המעורבות בסכסוך בלתי פתיר — מטרות, תנאים וכיוונים[6]," נוצרת תרבות של סכסוך המשמרת אותו ומהווה מעין פריזמה דרכה רואה כל צד את הסכסוך. תרבות הסכסוך נבנית בידי מערכת קולקטיבית של אמונות, המתבטאות בשלושה אלמנטים מרכזיים: זיכרון קולקטיבי, אתוס הסכסוך ואוריינטציה רגשית קולקטיבית.

הזיכרון הקולקטיבי מהווה ייצוג של העבר כפי שהקולקטיב תופס אותו. הוא איננו מתכוון לספר את הסיפור "האמיתי," אלא לשרת את צרכי החברה ברגע נתון. לכן, הוא סלקטיבי באופיו, מעוגן בהקשר מאוד מסוים ומשתנה עם הזמן. הזיכרון הקולקטיבי מהווה בסיס חשוב לזהות קולקטיבית, לאחדות, לסולידריות ולדימוי עצמי חיובי של החברה.

הוא מצדיק את פעולות העבר ואף משמש בסיס להחלטות פוליטיות חברתיות וכלכליות. אתוס הסכסוך מורכב מתמות המובילות ומנחות את הזיכרון הקולקטיבי — תמות כגון אמונה בצדקת הדרך, שמירה על ביטחון האזרחים, דה־לגיטימציה של האחר, האדרה עצמית, תחושה עצמית של קורבן בסכסוך, פטריוטיזם, תחושת אחדות מול האויב, וכן שאיפה לשלום — שלום אידילי ואמורפי המעניק תחושת תקווה[7]. כך, אומרים יפעת ביטון וגבריאל סלומון[8], במאמרם "שלום בעיניהם של בני נוער ישראליים ופלסטינאים — תוצאותיו של נרטיב קולקטיבי[9]," לכל צד בסכסוך יש נרטיב משלו, סיפור משלו על הסכסוך, המשרת את צרכיו ותורם לשימור המצב הקיים. אוריינטציה קולקטיבית רגשית זו מתבטאת בעיקר ברגשות של פחד, שנאה, כעס, אשמה וגאווה. [10] תרבות הסכסוך מועברת על ידי ערוצי חִבְרוּת מרכזיים אשר להם השפעה ניכרת על דעת הקהל, כגון תקשורת, חינוך, תרבות )סרטים הצגות ספרים וכד(' וכן על ידי טקסים, ימי זיכרון וכו.[11]' רפרטואר האמונות החברתיות והרגשיות משמש פעמים רבות כהצדקה או כמניע להחלטות פוליטיות וצבאיות, הנלקחות על ידי המנהיגים של כל צד בסכסוך[12].

תהליך פיוס

בר־טל, רוזן ונץ מדברים[13] על פיוס כתהליך המאפשר שינוי ברפרטואר הסוציו־פסיכולוגי בחברה ועל יכולתו להוביל לשלום. לדבריהם, השינוי הזה אינו מתרחש בן לילה. הוא דורש מאמצים אקטיביים והתגברות על מכשולים. תהליך של פיוס שואף לשינוי של מוטיבציות, מטרות, אמונות, גישות ורגשות בקרב שני חלקי החברה החיה בסכסוך. הוא מתבטא בהכרה ובקבלה הדדיֹות, בפיתוח אינטרסים ומטרות משותפים, ברכישת אמון, גישה חיובית, ורגישות לצרכיו ולרצונותיו של הצד האחר. על מנת שתהליך זה יתרחש, יש לפעול לשינוי התמות המרכזיות המשמרות את הסכסוך, כגון הזיכרון הקולקטיבי, האתוס של הסכסוך והנרטיבים השונים. יש לבנות מטרות חדשות, לגבש נקודת מבט חדשה על ה"אויב," על הקונפליקט ועל תהליך השלום, וכן לפעול לשינוי האוריינטציה הקולקטיבית הרגשית תוך חיזוק אלמנט התקווה. החוקרים טוענים כי אחת המתודות המשמעותיות ביותר לקידום תהליכי פיוס בחברות בסכסוך מתגלמת בחינוך לשלום.

פרק 1: "האחר" – קונפליקט ומפגש

"חלמנו פעם כי זרים אנחנו. הקצנו ונדע – יקרים אנו איש לרעהו"[14].

חינוך לשלום הנו מושג רחב המבטא מגוון של תחומים רבים ומטרות שונות. כל חברה מתמקדת בהקשרים הספציפיים אשר אופייניים לה ועונים על צרכיה. במקומות שונים בעולם ישנן תוכניות רחבות היקף שפועלת תחת השם "חינוך לשלום" ולמען מטרה זו, אך לא בכל המקומות הללו שורר קונפליקט. ישנם מקומות שקטים ושלווים (כגון קנדה), או מדינות בהן ההקשר של הפעילות נבנה על מלחמה שקרתה בעבר (כגון יפן(. התוכניות של חינוך לשלום עוסקות לפיכך בקשת רחבה של תחומים כגון זכויות אזרח, חינוך לדמוקרטיה, מעבר ממצבי קונפליקט לתהליך הדברות, חינוך לאי־אלימות, אקולוגיה ועוד. תוכניות אלה פועלות במסגרת בתי הספר אך גם מחוץ להם — בקהילה הרחבה. הן פונות לגילאים שונים, בעלות משכים שונים ואופני העברת ידע שוני[15]. סלומון וקיירנס[16] מניחים כמה עקרונות כלליים לחינוך לשלום: על חינוך לשלום להתרחש באוריינטציה קהילתית, עליו להיתפס בהקשר חינוכי המספק מסגרת לגיטימית ללמידה ולשינוי עמדות בנושא, עליו להתחיל בילדות המוקדמת, עליו להיות פתוח, גמיש ולא ליפול לדוקטרינות. כמו כן, על חינוך לשלום להיות רלוונטי לבעיות הספציפיות של החברה בתוכה הוא פועל, ולהיות מועבר בצורה המאפשרת חוויה והתנסות[17]. בתי ספר מהווים סוכני חִבְרוּת מרכזיים אשר ביכולתם לעורר שינוי תודעתי אמיתי בנוגע לתהליכי שלום. הם מגיעים לכל שכבות החברה, ופונים לדור הצעיר שטרם עיצב את דעותיו וטרם פיתח דעות קדומות[18]. לפיכך, החלת חינוך לשלום במסגרות כאלה היא משמעותית ועשויה לתת פרי.

תפיסת "האחר" באנתרופוסופיה

המפגש עם "האחר" מונח כיסוד מרכזי בלב התפיסה האנתרופוסופית. ההנחה היא כי במפגש אנושי המושתת על הקשבה לאחר, על דיאלוג פורה ועל מאמץ להבין את האחר ולתמוך בו, קיים פוטנציאל להתפתחות אישית.

שטיינר תופס את המפגש בין בני אדם כאמנות של שיחה. לדבריו, אחת מאבני היסוד באמנות השיחה היא התכוונות לשאלה ולצורך של האדם האחר. כאשר האחר מהווה איום קיומי עבורנו, הנטייה הטבעית היא הפוכה — להתרכז רק בשאלה של עצמנו ובצרכים של עצמנו. הדרך החברתית החדשה היא זו שבה האדם מוותר על הזדהותו עם הפרסונה שלו, המאוימת על ידי הזולת ועושה את דרכו לחיבור עם "האני החובק־כול[19]." כדי לתפוס תהליכים חברתיים רחבים, לרבות תהליכים של קונפליקט וסכסוך, מנסה נקודת המבט האנתרופוסופית להבין קודם כול מה מתרחש באדם הפרטי — שכן כל סיטואציה במרחב החברתי מובנית על ידי אינדיווידואלים היוצרים אותה. לפיכך, את מושג הקונפליקט ניתן להבין מתוך היכרות עם מבנה האדם באנתרופוסופיה, המורכב מגוף, נפש ורוח, ומופעל על ידי שלושה כוחות מרכזיים: רצון, רגש וחשיבה. נקודת מבט זו על מבנה האדם מגלה את הדומה בין בני האדם, אך גם את מה שמבחין ביניהם, באופן הבא: הבדל ברצונות, הבדל ברגשות, והבדל בתפיסות — בחשיבה. עם זאת, ישנה הבחנה בין הבדלים וחילוקי דעות לבין קונפליקט. פרופ' פרידריך גלזל[20] מבהיר כי כל הקונפליקטים נובעים מהבדלים, אך לא כל ההבדלים הופכים באופן אוטומטי לקונפליקטים.[21] לשם כך נחוצים אלמנטים נוספים. הרי למרות שכל אחד ואחת מאיתנו חווה שוני גדול בינו לבין רוב האנשים, איננו נמצאים בקונפליקט עם כולם. בטבע, ההבדלים הם הבסיס לחיים: זרע מול ביצית, חומצה מול בסיס, שאיפה מול נשיפה, לידה מול מוות וכן הלאה. וכך גם במישור הפסיכולוגי — אנו פוגשים קטבים בהם מתקיימים שמחה מול כאב, מתח מול הרפיה, סימפתיה מול אנטיפתיה. ההבדלים הם אלה שמאפשרים חיים מאוזנים. קונפליקט, לעומת זאת, הינו מצב בו לפחות "סוכן" אחד )הכוונה: אדם, קבוצה, ארגון וכו(' חווה שוני בכך שפעולתו של "סוכן" אחר מגבילה את חייו ואת יכולתו להגשים את האידיאלים, הרעיונות, הרגשות או הכוונות שלו. מעניין לציין שבעת קונפליקט חלים שינויים במרכיבי אישיותו השונים של האדם: במחשבה, ברגשות, ברצון וכתוצאה מאלה, שינוי בהתנהגות. שינויים אלה מעצימים את ההבדלים בין הצדדים ומחריפים את הקונפליקט.

המפגש עם האחר

לדברי שטיינר[22], הנטייה הטבעית של האדם היא להצמיד לזולת תווית מופשטת, ובכך לצאת ידי חובת המאמץ להכירו. הפאסיביות הפנימית המאפיינת את זמננו מוצאת את אחד משיאי ביטוייה ביחס שבין אדם לחברו ובין קבוצות בחברה. אך היכרות פירושה טיפוח של פרואקטיביות פנימית כמענה לנטייה הפאסיבית, כאשר בכל מפגש יש ניסיון להבנה חדשה, לתמונה שונה ולזווית ראייה אחרת כלפי השני.

היכרות עם האדם האחר מושגת גם על ידי הקשבה. לדברי שטיינר, הקשבה אמיתית מצריכה הירדמות מסוימת מצד המאזין. זהו, לדבריו, אב־התופעה של החיים החברתיים, והוא מוביל למפגש אמיתי רק כשבני האדם מסוגלים לחוות באופן מודע את תנועת המטוטלת; זו המתרחשת במפגש האנושי: הקשבה לאחר תוך הירדמות, התעוררות לעצמי, ומציאת הדרך אל לבו של האחר. שטיינר מציע כי עלינו לפגוש את האחר מתוך עניין, פתיחות ונכונות להיכנס לשאלות העמוקות החיות בתוכו. עניין באדם האחר, תוך השתתפות בסבלו, הופכים לדבריו לכוח אהבה. הליכה בשביל חברתי זה, אומר שטיינר, יכולה להוביל לתרבות עתידית של אחווה[23]. האמון בצד השני מופיע כאשר כל צד יכול לראות את האחר מתוך תמונה עשירה ועמוקה המכוונת אל האני הגבוה שלו. אחד התרגילים ששטיינר נותן לחיזוק האמון בזולת היא לחזור למהלך חיינו ולסקור את החלק המכריע שמילאו בהם אנשים אחרים[24].

הושטת יד לקונפליקט

בנקודת המפגש שנוצרת בין הכוחות הפועלים באדם )המחשבה, הרגש והרצון( — נשאלת השאלה מי באמת שולט בקונפליקט. האם לקונפליקט יש אותי? או שלי יש את הקונפליקט? כלומר, האם הקונפליקט שולט עליי — או שמא אני הוא זה שמנווט אותו? כתשובה לשאלה מהותית זו, מציעה נקודת המבט האנתרופוסופית להתבונן באדם כמפגש של רוח וחומר. באדם מצויים חלקים גבוהים הניזונים מעולמות הרוח, וחלקים ארציים הבאים לידי ביטוי דרך החומר הפיזי, כשבתווך ניצבת הנפש, ככוח המחבר בין חלקי ישות אלה. ייצוגה של ממלכת הרוח בישות האנושית היא האני שלו. האני אינו ישות מושלמת, אלא ישות דינמית, המתפתחת במהלך חיי האדם. כאשר האדם מתחבר במודע, דרך הוויית האני שלו אל עולמות הרוח, הם מזינים את נפשו בהשראה, בפרספקטיבה גבוהה, מחברים אותו אל כוחות הלב הער ולמצפן שמכוון את הדרך. הזנת הנפש ברוח פנימיותו מסייעת לאדם להפנות אור חומל כלפי פערים המתקיימים בתוכו, לעבוד עם צלליו המוסתרים ולהעניק להם ריפוי החלמה וצמיחה. כשהאדם לומד להשכין שלום בין החלקים הגבוהים והנמוכים המתקיימים בו — הוא יכול ללמוד לעשות זאת גם מחוצה לו, עם אחרים. במאמרה "השלום מתחיל בתוכם" כותבת מיכל שי־לי על כנס רוחני לעבודת שלום במרכז "שער לאדם" בקיבוץ הרדוף. העבודה המודעת, היא אומרת, עם חלקי הצל שבאדם — חלקים שאותם יש להאיר בפנס מרפא, ולא בביקורת ופסילה — מתבטאת גם בהתייחסות לתהליך של שלום במצבי סכסוך. על אדם שרוצה להיות פעיל שלום ללמוד להאיר בתוכו קודם כול את הצללים שלו (המחזיקים את כל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות,) ואז להתחבר בנפשו לכוח של שלום ואהבה ולמצוא שותפים שימצאו גם הם מקום כזה בלבם[25].

העמידה מול הקונפליקט, מתוך נקודת מבט פעילה זו — אומר גלזל — מעירה את האדם מתוך שינה עמוקה וחסרת הכוחות בה היה נתון, ומאפשרת לו לפעול מתוך כוחות האני שלו, בהקשבה פנימית, מודעות ושיקול דעת; לא לאבד שליטה עצמית ברגשותיו, מחשבותיו ומעשיו, ולהביא יצירתיות, גמישות ופתיחות למציאת פתרון[26]. מושג הסליחה מקבל מקום נרחב בכתבים האנתרופוסופיים. בספרו המשמעות האוקולטית של הסליחה[27] מתאר סרגיי פרוקופייב את המאה העשרים כמאה טרגית וכואבת בכל רובדי הקיום הארצי של המין האנושי, מתוך כך שהיא לכודה במושג האשמה — החל באשמת איש כלפי רעהו וכלה באשמת אומה אחת כלפי רעותה. אולם, לדבריו, כמעט ולא נלקח בחשבון הקוטב השני של האשמה והוא הסליחה. השניים נבדלים בכך שאשמה מובילה לתוכחה בעוד שסליחה נובעת מאימפולס רוחני ומוסרי. הסליחה מושתתת על ראיית הטעויות של האחר כמקור לסבלו. במקום להביא מולו שיפוט והוקעה, מאפשרת הסליחה להביא חמלה וסיוע. הסליחה במהותה בונה גשר חדש בין אנשים ובין תרבויות ויכולה להוות כוח מרפא במצבים של עימות.

פרק :2 חינוך ולדורף לשלום

האם יש קשר בין חינוך ולדורף לחינוך לשלום, וכיצד הוא מתקיים בפועל? כדי לענות על שאלות אלה שוחחתי עם סטפני אלון, מחלוצות חינוך ולדורף בארץ, ועם איל בלוך, מחנך ולדורף, יזם ופעיל חברתי. לדבריה של אלון, כל הקונספט של חינוך ולדורף מבוסס על הרעיון החברתי, והוא מושתת במהותו על עקרונות הוליסטיים שמבקשים לטפח את השלם באדם המתפתח, במערכת היחסים עם האחר ועם העולם בו הוא חי ופועל. חינוך ולדורף צמח על רקע החורבן הפיזי והאנושי של מלחמת עולם הראשונה, ואל מול ההתעצמות של זרמים פוליטיים רומסי חופש אדם, כמו קומוניזם ופשיזם. עוד לפני הקורס הראשון למחנכים קיים רודולף שטיינר סדרת הרצאות בשם חינוך כשאלה חברתית[28] שבה הוא התבונן על המציאות החברתית של זמנו. דרך פריזמה זו ביקש שטיינר לבחון כיצד ניתן לפעול למען שוויון, איך לתמוך בחופש של הילד בתקופות השונות של התפתחותו, וכיצד ניתן לעזור לתלמידים לפתח יחס חי ואוהב לסביבה האנושית ולעולם — כך שהם יוכלו ליזום בעצמם שינויים חברתיים בהמשך דרכם. בחינוך ולדורף — מוסיפה אלון — לא מסתפקים בלמידה אינטלקטואלית אלא מנסים לעזור לילדים לפתח ״שפות״ נוספות כמו ציור, פיסול, תנועה אמנותית )אוריתמיה(, מלאכות, דיבור, תיאטרון ועוד — כך שניתנת לילדים האפשרות לבטא את עצמם ולתקשר בדרכים מגוונות.

כבר מגיל צעיר מושם דגש על לימוד שפות של תרבויות אחרות — מה שמאפשר לא רק לדבר בשפה נוספת וליצור קשר עם אנשים אחרים, אלא גם לפתח גמישות בעולם הרגש והחשיבה.

טכנולוגיה של שלום

איל בלוך, שעוסק בהקמת יוזמות חברתיות־כלכליות לשלום ולקיימות בישראל ובאפריקה, מוסיף כי הניסיון לחבר בין אנשים על בסיס מה שמפריד ביניהם — כמו למשל שיחות שלום ששמות במרכז הדיון את הסיבות לקונפליקט — עלול להביא דווקא למבוי סתום וליצור חומה בין האנשים. חינוך לשלום במהותו צריך לשאול מה מחבר בינינו — ללא הבדלי דת, גזע, מין ותרבות. גשר אפשרי, לדבריו, הוא חינוך לקיימות, שמאפשר לכל אדם להתחבר לעוצמתו ולסביבתו וליצור בתוכו חוויה של שפע וביטחון — המולידה גם יחסי שלום. הבט

נוסף אותו מתאר בלוך בשיחתנו הוא החינוך לטכנולוגיה של שלום, שמטרתה להשתמש בטכנולוגיה באופן מוסרי. "במקום לשאול איך ניתן להשתמש בטכנולוגיה, עלינו לשאול כיצד הטכנולוגיה תעשה אותנו חכמים ומוסריים יותר; כיצד ניתן להשכין שלום בין אדם לאדמה. עלינו להבין שהכלכלה שלנו מבוססת על תודעת מלחמה. דהיינו, בלי לשנות את התפיסה הכלכלית לא ישכון שלום בין אדם לאדם ובין אדם לאדמה".

פדגוגיה של שלום

קורנליוס בוגארט, מחנך ולדורף ותיק, מרצה לחינוך ופעיל מרכזי בקרן "הליאס" התומכת בארגונים השואפים לדו קיום, מתאר במאמרו ״פדגוגיה של שלום״[29] את הקשר בין חינוך ולדורף לחינוך לשלום.

לדבריו, פדגוגיה של שלום הוא תהליך המתרחש בסביבת הילד, כאשר החינוך הרגיל אינו יכול לספק באופן הולם את צרכיו — בעקבות חוויה של אסון טבע, מלחמה, או מצב חריג של מתחים בין תרבויות שכנות. לתפיסתו, המרחב הרגשי, אמנותי וחברתי אליו מכוון חינוך ולדורף הוא המרחב החינוכי המתאים לבניית גשרים בין תרבויות הנמצאות בסכסוך. באשר לשאלת הדת — גם כאן, טוען בוגארט, חינוך ולדורף מגלה הכלה, סובלנות ודו קיום. בוולדורף הדת נתפסת כאמצעי לטיפוח הקשר עם עולם הרוח, כשהאלוהות נתפסת כמושג נרחב שכל אדם יכול להתחבר אליו מנקודת מבטו התרבותית ייחודית.

אנתרופוסופיה לשלום: יוזמות בישראל

כעת נוכל לבחון אם חינוך ולדורף אכן מקיים את הפוטנציאל הטמון בו מבחינה זו של חינוך לשלום, ואם הוא מהווה שותף משמעותי ביוזמות החינוך לשלום בארץ. סקירה זו של יוזמות ולדורף לשלום עודכנה לרגל פרסומו של המאמר הנוכחי. ייתכן שהיא לא מלאה, אך היא בהחלט יכולה להוות אינדיקציה לפעילות בתחום.

אולימפיאדה בינלאומית לילדים מאזורי סכסוך ומצוקה: בחינוך ולדורף מתקיים מדי שנה אירוע הנקרא "אולימפיאדה" אשר בו משתתפים ילדי כיתות ה' של בתי ספר ולדורף ברחבי הארץ. מבחינה פדגוגית אירוע זה פונה לפיתוח כוחות הרמוניים של הילד תוך התנסות בתחומי ספורט אמנותיים עתיקים. רעיון האולימפיאדה הבינלאומית צמח בארץ אצל אנשי חינוך ולדורף ערבים ויהודים. מטרתו הייתה לאפשר לילדים באזורי סכסוך בעולם לחוות את משחקי האולימפיאדה מתוך שותפות ואחווה אנושית. מתוך רעיון זה צמח ארגון "אולימפיס" שלימים, בלחץ הוועד האולימפי העולמי, שינה את שמו ל־Peace" in ."All מספר איל בלוך, מיזמי הפרויקט: "בתחילת דרכי כמחנך ולדורף בירושלים בשנת ,1996 שאלתי את עצמי מה תפקידו של מחנך ולדורף באזור סכסוך. שאלה זו הובילה אותי לפתח חינוך לשלום על בסיס תוכנית הלימודים של חינוך ולדורף — בה בכיתה ג' אנו עוסקים בחוויית עובד האדמה, בכיתה ד' בקשר בין האדם לחיות, ובכיתה ה' בתרבות יוון, שיחד עם התרבות היהודית מהווה את הזרע ממנו צמחה תרבות המערב. כך זכו ילדי כיתתי למפגש שבועיים עם ילדים פלסטינאים מהיישוב אל חאדר, מרביתם ילדי מחנה הפליטים דהיישה (הסמוך לבית לחם): בכיתה ג' נפגשנו בסטף, שם בסתיו זרענו חיטה ובאביב זכינו לקצור ולאפות לחם; בכיתה ד' נפגשנו בגן החיות התנכי, האכלנו, ניקינו, והכרנו את החיות בשמותיהן וסיפוריהן ובין לבין ישבנו יחדיו ורקמנו. מבלי משים, חווינו שאנו רקמה אנושית אחת; בכיתה ה' הפעילות התרחבה והפכה למפגש בינלאומי באצטדיון העתיק בדלפי. מפגש של 250 ילדים מאזורי סכסוך ומצוקה מרחבי המזרח התיכון ואירופה. שאלת החינוך לשלום העירה ושינתה את האופן בו מתרגלים את האולימפיאדה. עשרות מורי ולדורף משש עשרה ארצות באו להתנדב ולקחת חלק. אחת האולימפיאדות המרגשות בהמשך נערכה באקוודור, בבסיס צבאי, בהשתתפות ילדי הילידים וילדי הגנרלים והחיילים. לפני חמש שנים נאבקו הילידים באקוודור על אדמתם אל מול תאוות הבצע של פוליטיקאים ותאגידי הנפט. ניתנה הוראה לחיילים לירות בילידים המורדים. הרובים הורמו, הפרצופים זוהו והפקודה סורבה. אלו מול אלו ניצבו הילדים ששיחקו יחדיו באולימפיאדת השלום. סיפור זה נודע לי בשנה שעברה, במפגש לציון עשרים שנה לאולימפיאדה הראשונה שהתקיימה בשנת .2001 משובים נוספים שקיבלנו: ילדה פלסטינאית מבית לחם אמרה שעשרת ימי האולימפיאדה היו המאושרים בילדותה, ושותפינו מקפריסין אמרו שלמדו מאיתנו לחלום ולהגשים את החלום. ילדי כיתתי אמרו שהם יודעים סוד משמעותי, שכולנו רקמה אנושית אחת. האולימפיאדה נועדה לתת השראה מחד ולאפשר לכל ילד שמשתתף בה לחוות מציאות אפשרית של אחווה ושלום״.

שער לאדם: "שער לאדם" הוא מרכז חינוכי, תרבותי, אקולוגי ואמנותי הממוקם ביער בין קיבוץ הרדוף לכפר כעביה. לדברי פאיז סוואעד, אשר מנהל את המרכז ביחד עם יעקב ארנן, המרכז מבקש לקדם שותפות גורל בין יהודים לערבים בגליל ואף לקדם פעילות ומפגשים בין תרבויות, דתות ואנשים מכל העולם. כיום פועלות בשער לאדם שתי יוזמות חינוכיות. האחת היא מדרשה למנהיגות יהודית־ערבית, שבה מתקיימת פעילויות חינוכיות של נוער יהודי וערבי )אחרי תיכון) אשר חיים במקום ופועלים יחד; והשנייה היא מרכז לפעילות של צעירים, המשלבים התנדבות בהוראת אנגלית בבתי ספר ערביים באזור, עם תוכנית לימודים שעוסקת בארץ ישראל על הרב־תרבותיות שבה. בנוסף לכך מתקיימים בשער לאדם כנסים שקהל היעד שלהם הוא יהודי וערבי, בנושאים שונים של חינוך, אקולוגיה, אמנות וכו.' אחת לשנתיים מתקיים במקום "שבוע שלום."

סמינר זרעים: בין השנים 2021—2018 פעל סמינר "זרעים" — הכשרת ולדורף ביפו. הסמינר הוקם במשותף על ידי צוות חלוצי של נשות חינוך מהחברה היהודית וערבית, מתוך רצון לאפשר בית ללימודי אנתרופוסופיה וחינוך ולדורף בעבור החברה הערבית והיהודית, בלמידה ועשייה משותפת. לב הסמינר, לדברי נעה לשם, אחת מיוזמותיו, היה לקדם את המפגש עם האחר, לא רק כרעיון אלא באופן מעשי — ללמוד לפעול מתוך שותפות ומתוך עניין באחר, ולבסס הכשרה רב תרבותית של חינוך ולדורף, שיכולה להוות תשתית להקמת גנים ובית ספר ברוח זו.

פעוטון צנובר: ברמלה־לוד פועלת כבר כמה שנים יוזמה להקמת מערכת חינוך רב תרבותית. מתוך יוזמה אמיצה זו קם השנה בעיר רמלה פעוטון ולדורף, המבקש ליצור מפגש בין תרבותי דרך הכוחות המרפאים של חינוך ולדורף.

"תמרת אל זיתון," שפרעם: בעקבות האינתיפאדה השנייה התעורר רצון להקים מערכת של חינוך ולדורף בשפה הערבית. הרצון נבט, ובשנת 2002 נפתחה בשפרעם הכשרת ולדורף בשפה הערבית, בעקבותיה קם בשנת 2004 גן ילדים ראשון עם 24 ילדים, ממשפחות מוסלמיות, נוצריות ודרוזיות. ביוזמת "תמרת אל זיתון" פועלים כיום שלושה גנים ובית ספר עד כיתה י.'

גני עין בוסתן: בכפר "חילף" פועלת זה שנים רבות (מאז 2005 ) עמותת "עין בוסתן," שהקים ויזם אמיר שלומיאן ז"ל, אשר לה כיום שני גנים: גן צעיר וגן בוגר. אנשי החינוך הערבים והיהודים המלמדים במקום מובילים יחדיו את הפעילויות החינוכיות ואת המשימות הלימודיות. לדברי אנשי הצוות החינוכי, המבוגרים המשמעותיים בחיי הילד מעניקים דוגמה אישית לחיי דו־קיום, על ידי קיומם הלכה למעשה בחיי היומיום בגן. לדבריהם, זהות הילדים המתגבשת במרחב כזה ובגיל כה צעיר מאפשרת פתיחות לאדם האחר ומונעת היווצרות של דעות קדומות. היוזמה קוראת לאנשים ליצור גשר בין האוכלוסיות העברית והערבית ולפתוח צוהר לחיבור, תקווה ואמון[30].

עמותת בוסתן בני אברהם — גנים ביפו, ראש פינה ובית ספר עתידי: בני הזוג אורה ואיהאב בלחה — היא יהודייה והוא ערבי מוסלמי — הקימו את גן הבוסתן הראשון ביפו בשנת .2010 לדברי אורה, שכשבנם נור נולד "חיפשנו בשבילו גן שימשיך את מה שהוא פוגש בבית. מקום שיכבד את שתי הדתות, השפות והתרבויות. בחרנו באנתרופוסופיה ובחינוך ולדורף כי חיפשנו תפיסה חינוכית שמסתכלת על האדם מתוך הרוח שבו".

הגן הדו לשוני בראש פינה: שייך לעמותת בני אברהם ביפו. השנה מונה הגן 10 ילדים, שניים מהם דוברי ערבית ושמונה דוברי עברית.

בית ספר עתידי ומדרסה: כחלק מחזון ההתרחבות עובדים כעת בעמותת בוסתן בני אברהם, ביחד עם איל בלוך, אורי צדוק ושותפים נוספים, על הקמת בית ספר. בית הספר מתעתד להיות רב תרבותי ולחבר בין הזרמים הרוחניים הנובעים משלוש הדתות, דרך קיימּות ואנתרופוסופיה. בנוסף תיפתח במקום סדרת לימוד למבוגרים בשם "המדרסה," שתכלול מפגשים בישראל ובמקביל עם שותפים לדרך בגדה, במטרה לפתוח אפשרות של חינוך לשלום ברמה העמוקה.

אל־עזריה Hope" of :"House יוזמה חינוכית שהוקמה בשכונת אל עזריה, הממוקמת על יד ירושלים, אך חסומה על ידי חומת ההפרדה מגישה לעיר. האנשים במקום, לדברי סטפני אלון, סובלים ממצוקת פרנסה וחוסר שייכות, ללא זכויות אזרחיות, כשהם נתונים תחת איום מתמיד של פלישות צה"ל. היוזמה הוקמה כדי לתמוך בילדים החיים באזור זה, היא נלחמת על קיומה גם כלכלית, ובכל זאת פועלים תחתיה גן ילדים אחד ו־5 כיתות. מנאר, מקימת המקום, היא בוגרת חינוך ולדורף וכיום משלימה הכשרת לימודי מוזיקה של חינוך ולדורף. מנאר עובדת בגן ואף מדריכה את המורות בבית הספר.

מרכז סול: קבוצת סול היא יוזמה חברתית־חינוכית שהתגבשה בשלוש השנים האחרונות על ידי נשות חינוך ולדורף והתמסדה לאחרונה כעמותה. היוזמה פועלת בבית הספר "גוונים" לילדי פליטים ומבקשי מקלט בתל אביב. היא שייכת לסניף המקומי של ארגון ולדורף למצבי חירום ונשענת על התפיסה ועל עקרונות הפעולה הנגזרים מהאנתרופוסופיה ומחינוך ולדורף. בשלב זה, הקבוצה מתמקדת באוכלוסיית חסרי מעמד ומבקשי מקלט בתל אביב. לדברי אורנה שם טוב, ממקימות המרכז, הילדים מגיעים למקום במצב הישרדותי ופוסט־טראומתי, וחינוך ולדורף מאפשר להם מרחב של ריפוי עמוק. "הפדגוגיה ההוליסטית — הריתמוס, השירה, האמנות, הסיפור ככלי מרפא, המפגש עם תנועה ומשחק, הקשר המעמיק עם אנשי החינוך, השותפות המתקיימת בפעילות הכיתתית — כל אלה מאפשרים ריפוי וצמיחה בתוך סיטואציית חיים מורכבת ומאתגרת. במהותו, חינוך ולדורף מבקש לחבר בין תרבויות. המרכז מאפשר ליצור גשר בין שפות ועולמות, לתת לגיטימציה לשורשים שלי כאדם. לדוגמה, דקלום הבוקר מדוקלם ב־5 שפות: עברית, טינגריניה (שפת הדיבור באריתריאה(, ערבית, רוסית ואנגלית. גם חגי העונה הנחגגים יחד מחברים את כל התרבויות.״

חינוך ולדורף למצבי חירום: ארגון בינלאומי זה קם בשנת ,2006 מתוך הבנה שהדרך החינוכית של הוולדורף מאפשרת להגיע גם לילדים במצוקה ולסייע להם. ניתן לתמוך בילדים שעברו טראומה באמצעות הכלים הפדגוגיים העומדים לרשות חינוך ולדורף, כמו תנועה, משחק, מלאכות, אמנויות ועוד. הצוות החינוכי הפועל בישראל (מאז 2019) נמצא כיום בתהליכי למידה. הארגון ישמח לגדול ולקבל חברים חדשים, במטרה — אומרת אלון — לפעול ביחד למען ילדים שזקוקים לתמיכה, לריפוי וחיזוק, כדי לזכות בחיים ובשלום.

פרק :3 ראיונות על שלום

 חלק זה של העבודה עסק בראיונות עומק עם אנשים שקשורים לחינוך ולדורף, והם כוללים מחנכות, מחנכים, בוגרי ולדורף והורים. במהלך הריאיון הוצגו למשתתפים ארבע שאלות מרכזיות, עליהן ענו מחנכות, מחנכים, הורים ותלמידים:

.1 מהו שלום עבורך?

.  מחנכת ולדורף א׳: שלום בשבילי הוא דרך ושאיפה לחיות בקבלה עצמית ובקבלת האחר; לזהות מתי אני מתבוננת על עצמי ועל העולם במבט מודד ולהתמיר את המבט המודד למבט מכיל, פתוח וקשוב — דרך העיניים של הלב — מתוך ידיעה שיש דברים שאינם גלויים לי, ויכולים להתגלות ברגע שאני עצמי אהיה מוכנה.

.  מחנכת ולדורף ב׳: שלום בשבילי הוא לא משהו חיצוני אלא פנימי. דרוש אומץ להסתכל לתוך עצמנו פנימה, אבל רק כך נוכל להגיע לשלום אמיתי. זה להתבונן על עצמי פנימה בכל פעולה, מחשבה ועשייה, ולהרגיש אם אני חיה בשלום עם עצמי — עם הבחירה שלי, עם המחשבות שלי, עם המילים שלי. האם הלב שלי שלם בכל אלה? — או שנכנסה בחריצים איכות של פחד שמנהלת אותי? מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את זה? רק התמודדות כנה עם מצבים תביא בסופו של תהליך לשינוי פנימי. ככל שנחיה בשלום עם החלקים השונים בתוכנו, שהם האגו מול העצמי, כך ניצור בחיינו שלום פנימי, שלום עם הסביבה בה אנו חיים, ושלום עם כל הברואים.

.  מחנך ולדורף א׳: שלום בשבילי מתבטא בשלווה פנימית.

.  מחנך ולדורף ב׳: שלום במהות הוא ראייה של האחר. אני משלים עם זה שהאחר שונה ממני, ומנסה ליצור איתו שיחה.

. הורה בחינוך ולדורף א׳: שלום הוא היכולת לקבל את האחר על השונות שלו, והיכולת ליישב סכסוכים ומחלוקות על ידי שילוב של קבלת השונה וכבוד. לחפש פשרות שמכבדות את שני הצדדים.

.  הורה בחינוך ולדורף ב׳: שלום עבורי הוא הדרך שלנו ליישב מחלוקות וסכסוכים, כך ששני הצדדים ירגישו בטוב וכי הצרכים שלהם נענו.

.  בוגרת חינוך ולדורף: שלום בשבילי זה איזון. איזון ביני לבין כל מה שנמצא מסביבי. טבע ואנשים. להיות באיזון עם הכול.

.  תלמיד בתיכון ולדורף: שלום בשבילי הוא מצב שיש בו אחווה והדדיות בין אנשים. מקום שבו גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ אתה מאחל לשני את מה שאתה מאחל לעצמך. השלום הוא בין עמים, בין אנשים וגם ביני לבין עצמי. שלום בשבילי זה בעצם להשלים עם האני הפנימי שלי.

.2. מהו חינוך לשלום לדעתך?

.  מחנכת ולדורף א׳: חינוך לשלום בעיניי הוא הפעולה המתרחשת ברגע שאדם מאמן את עצמו להקשיב מהלב ובצניעות — מתוך הבנה שהוא אינו יודע הכול על האחר ועל עצמו. ברגע שאני כאדם פועלת מתוך תודעה ושאיפה לשלום — החינוך יתרחש מעצמו כך שחינוך לשלום קודם כול עובר דרך חינוך עצמי לשלום.

.  מחנכת ולדורף ב׳: בעיניי, חינוך לשלום הוא חינוך העצמי הפנימי — האופן שבו אנו מלווים את הילדים ונותנים להם כלים לגדול ולהיות בוגרים שיהיו אמיצים דיים להקשיב לעצמם ולקול הפנימי שלהם, להסתכל פנימה לתוך עצמם ללא פחד, לדעת לעבור שינויים באומץ; להפוך לבוגרים ש ֵידעו לחנך את האני העצמי שלהם, את האגו.

.  מחנך ולדורף א׳: חינוך לשלום מאפשר לכל אדם למצוא בתוכו את השלום הפנימי ולקבל את האחרים כמו שהם

. . מחנך ולדורף ב׳: חינוך לשלום הוא עבודה מודעת עם ילדים על תמונת האדם, ומתוך זה לפתח את היכולת לקבל את האחר והשונה ולמצוא את המשותף בינינו.

.  הורה בחינוך ולדורף א׳: חינוך לשלום הוא בכל דבר בחיים — מלהזמין חבר הביתה ועד קבלת השונה בגינת משחקים. לא להיבהל מהשונה, להכיר באנושיות שלו ולהתיידד איתו.

.  הורה בחינוך ולדורף ב׳: חינוך לשלום הוא חינוך לפתרון כל בעיה או קושי או סכסוך — בדרכי נועם, בשיחה מכבדת, ובעיקר בהקשבה אמפתית ורצון אמיתי לפתור את המחלוקת.

.  בוגרת חינוך ולדורף: חינוך לשלום — חינוך לאהבה לשוויון בין כולם — בני אדם, טבע, חיות. ללמד את הילדים מה זו אהבה, כי בטבע שלנו אנחנו בני אדם אוהבים. כשמלמדים אהבה מלמדים שלום. שוויון במובן של שוויון בין שונים ומגוונים. חינוך לשלום מבטא יחסי גומלין עם הטבע ועם הסביבה. שוויון במובן של לאפשר לכל אחד ביטוי ומקום.

. תלמיד בתיכון ולדורף: חינוך לשלום זה קודם כול ללמוד לקבל את השונה ממך. ואז ניתן ללמוד לפתור מחלוקות מתוך הקבלה הזו.

3.  האם וכיצד מתקיים קשר בין חינוך ולדורף לחינוך לשלום?

.  מחנכת ולדורף א׳: חינוך לשלום נוכח בכל יום בחינוך ולדורף! מעצם המפגש האנושי קיים הפוטנציאל לחינוך לשלום, במפגש זוכה האדם לשיקוף ויכול לזהות את עצמו דרך האחר. התפקיד שלי כמורת דרך הוא לתווך באותם מקומות שיש בהם חיכוך ולהוביל את הילדים למרחב של שיח חיובי, שמשקף את השוני אצל האחר אך גם יודע לזהות, להכיר ולקבל אותו. לרוב, כשיש חיכוך בין ילדים, אני נותנת להם משימה שעליהם לבצע יחד, בלי לשוחח איתם יותר מדי על מה שקרה. אני מקשיבה להם ולא בהכרח מביעה דעה, אלא פשוט שולחת אותם לעשות דבר מה מיטיב יחד.

.  מחנכת ולדורף ב׳: חינוך לשלום נמצא בחינוך ולדורף בכל מיני רבדים. למשל, ילד צעיר מטמיע את סביבתו על ידי חיקוי. כאשר הסביבה מעניקה לו דוגמה עקבית וברורה, הכול מתרחש על מי מנוחות. הילד חש באופן טבעי: ״העולם שסביבי הוא טוב״. זאת התחושה הבסיסית שכל ילדה וילד נושאים עמם מעולם הרוח, שממנו הגיחו זה עתה. כאשר הסביבה אינה מעניקה דּוגמה עקבית וברורה, והעולם מתחלק ל״טובים״ ולאחרים שהם ״רעים״ — הילד מפנים את התמונות עמוק בנפש. אז אפשר לראות את החינוך לשלום בדרך בה אנו מדברים עם הילדים, בדרך אנו פועלים בסביבתם, בדרך בה המחנכים עושים עבודה פנימית מודעת, וכך מהווים דוגמה לילדים ומלמדים אותם לגדול להיות אנשים בוגרים ומודעים, שיוכלו לחנך את עצמם.

.  מחנך ולדורף א׳: חינוך ולדורף שואף לכך שכל אדם שמתחנך בו ימצא את האמת הפנימית שלו וילך בדרכה מתוך שלמות והכרה בערך האחר והשונה. הוא מתייחס לישות האדם מתוך נקודת מבט של גוף־נפש־רוח ודואג לטפח אותה בצורה הרמונית. זה תומך באדם, נוטע בו ביטחון ביכולות שלו, ומסייע לו לגלות את הניצוץ הפנימי. הפדגוגיה תומכת בכך דרך פעילות ריתמית, הצגות, טיולים, טקסים וברכות, שיש בהן הכרת תודה ויראת כבוד כלפי העולם והטבע, וכן דרך קשר אישי שנוצר בין המורה לתלמידים.

.  מחנך ולדורף ב׳: הבסיס של חינוך ולדורף הוא ראיית האדם באשר הוא אדם. האדם נמצא במרכז, ולא חלוקת האנושות לקבוצות ותיוגים. הבסיס של הוולדורף הוא כלל אנושי, ומתוך כך הוא במהותו חינוך לשלום. הפדגוגיה מציגה בפני הילדים בכל גיל תמונות כלל אנושיות שמחזקות את התפתחותם האישית, ביחד עם ההבנה שהם חלק מקהילת בני האדם הכללית והרחבה. העיקר הוא האופן שבו המחנך פוגש את הילדים במפגש הפרטני ובנשיאת הכיתה.

.  הורה בחינוך ולדורף א׳: עבודה חברתית של שילוב ילדים מיוחדים בכיתות, לימוד שפות זרות מגיל צעיר, פעילויות חברתיות כמו לבקר בבית אבות ועבודה התנדבותית בגילאים הבוגרים.

.  הורה בחינוך ולדורף ב׳: החינוך לשלום נעוץ בשיח. בדיבור. לכן לדעתי הוא נוכח וקיים בבית ובבית ספר, ברחוב, בחוגים ובסופר. חובתנו כמבוגרים לעסוק בחינוך לשלום מינקות. אני לא רואה כי בחינוך ולדורף החינוך לשלום נמצא כערך. הוא נוכח מעצם אופיו של מורה מסוים או התנהלות בית ספרית או כיתתית.

.  בוגרת חינוך ולדורף: יש חינוך לשלום בוולדורף שמתבטא בכך שבאופן יומיומי פותחים את הילדים לעולם, להקשבה לטבע — טיולים, למשל. מרגילים את הילדים לדיאלוג עם הטבע, ולא להיות בתוך מעגל סגור שלא רואה מה יש מסביב. יש דגש על עזרה הדדית וחברות. הכיתה מאוד אחדותית, וכל תלמיד יוצר קשר עמוק עם המחנך. זה יוצר קבוצתיות של נתינה, קבלה ואהבה

. .  תלמיד בתיכון ולדורף: בחינוך ולדורף הייתה פתיחות גדולה למה שקורה מסביבנו. למדנו הרבה על תרבויות, אמונות, דתות. נחשפנו לסיפורי בריאה שונים, וכך קיבלנו את האפשרות לאמץ נקודות מבט שונות על אמונה ותפיסת עולם. כך לא נשארנו סגורים בתוך עצמנו. השלום היה גם בינינו — אחד כלפי השני. זה התבטא ביומיום בדברים הקטנים ועבר אלינו מהתרבות של המחנכים. השאיפה של המחנך היא להקנות שלום בן בני אדם ולממש את זה דרך החינוך. זה קרה דרך יצירת אווירה בכיתה שיש בה שלום. לגבי שלום עם האני הפנימי שלי — הרגשתי שזה קורה דרך זה שפשוט ראו אותי. את מי שאני!

4. מה ניתן לעשות כדי לחזק את הקשר בין חינוך ולדורף לחינוך לשלום?

 . מחנכת ולדורף א׳: כמחנכת, להצליח לעבוד עם ההורים כשותפים ראשונים במעלה כמו שעובדים עם הילדים, ולהביא את שאלת השלום לפתחם.

 .  מחנכת ולדורף ב׳: מבחינת המחנכים והמורים — לעבור עוד ועוד תהליכים של מודעות עצמית, דרך השתלמויות, דרך עבודה פנימית, מדיטציות ועוד, כדי שנוכל להחזיק את המקום הזה עבור הילדים. מבחינת העשייה — לאפשר וליזום עוד אירועים שהמהות שלהם היא שלום פנימי.

.  מחנך ולדורף א׳: כדי להעמיק חינוך לשלום בחינוך ולדורף, חשוב ליצור כבר בגיל צעיר מפגשים עם אוכלוסיות שונות ומגוונות. המפגש הבלתי אמצעי מאפשר היפתחות לשונה וקבלתו באופן טבעי יותר.

.  מחנך ולדורף ב׳: שטיינר מדבר על עבודת צוות. חשוב לחזק את גוף הצוות, לחזק שלום בין אנשי הצוות — וזה מקרין החוצה. ובמקביל, יצירת שלום עם המבוגרים ההורים. שלום בין המבוגרים מאפשר לילדים סביבה שבה השלום שורה. בשבעון השלישי אפשר בצורה יותר מודעת ליצור מפגשים עם אוכלוסיות שונות,

להכיר סיפורי חיים, להיחשף לצדדים שונים של ההיסטוריה, ולהבין שלכל אירוע יש כמה זוויות — לחזק ראייה רב צדדית.

.  הורה בחינוך ולדורף א׳: יש בחינוך ולדורף הומוגניות, יש ציפייה לאחדות וחשוב להכיר את השונּות בכל אחד. חשוב שתהיה הנכחה של מפגשים עם אוכלוסייה ערבית.

.  הורה בחינוך ולדורף ב׳: אני חושבת כי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, היא יצירת מנגנון בית ספרי לפתרון סכסוכים ויישוב מחלוקות — בין ילדים לבין עצמם, בין ילדים למורים וגם בין הורים למורים. זו בעצם דרכו של הגישור. בנוסף — חשוב פשוט לתת דוגמה אישית ולהתנהג כמו בני אדם. יש להגדיל בפועל את מורי המקצוע הערביים לשפה הערבית בבתי הספר. ואני מוסיפה — אפשר לשלב מורי מקצוע ערביים, שאינם מלמדים רק ערבית, אלא כל מקצוע אחר. עצם העובדה שהילדים לא פוגשים ערבים בכלל, אלא רק בחדשות או בתוך הפחדים של ההורים שלהם, יוצרת להם תמונת מציאות מעוותת!

.  בוגרת חינוך ולדורף: מה עוד ניתן לעשות כדי לחזק את הקשר בין חינוך לשלום לחינוך ולדורף? יש סתירה שמתבטאת בכך שהטבעונות היא לא חלק מהדרך. כל הדקלומים שלנו מבטאים אהבה לטבע, הודיה לבריאה. האהבה לטבע היא הקשבה לו ולא פגיעה בו

. .  תלמיד בתיכון ולדורף: הייתה לנו תקופת אסלאם ביסודי, אבל אני הייתי שמח שתהיה תקופה כזו גם בתיכון ולא רק ביסודי. כי בגיל הזה יש יותר מקום להכלה פנימית של האחר, וזה גיל מאוד חשוב לגבש בו את הדעות של עצמנו, על ידי חשיפה לתחומים, תרבויות ואנשים שונים, בתוך הספקטרום הרחב של החברה.

סיכום

 חזרתי למסמך הזה היום — תקופת פוסט הקורונה. העולם עבר טלטלה גדולה והמשיך כמנהגו — מיסוך, נפרדות, קיטוב, לוחמנות ופילוג. אך באותה נשימה — כוחות של ריפוי, צמיחה והתעוררות רוחנית אנושית וגלובלית מבצבצים בכל מקום. כחלק מבחינה מחודשת של שאלות המחקר שהובילו אותי אז, עמדתי בקשר עם יוזמות לשלום שצמחו מתוך חינוך ולדורף ואנתרופוסופיה בישראל בימים אלה.

שוחחתי עם אנשים מעוררי השראה, והלב שלי התמלא בתקווה. אני מקווה שנשכיל להתעורר כפרטים וכאנושות ליופי שבחיים האנושיים והמשותפים על פני האדמה. שניזכר כי כולנו מחוברים, שכן כולנו באים מאותו מקור — ישויות של אור.

[1] המאמר מבוסס על סמינריון שנכתב בשנת 2013 , במסגרת לימודי תואר שני בחינוך ואבחון, בקורס "חברה בסכסוך" בהנחיית פרופסור דניאל בר-טל.

[2] המאמר מבוסס על סמינריון שנכתב בשנת 2013 , במסגרת לימודי תואר שני בחינוך ואבחון, בקורס "חברה בסכסוך" בהנחיית פרופסור דניאל בר-טל.

[3][3] לוי, 2009 .

[4] Bar-Tal, Rosen & Nets, 2010.

[5] דניאל בר־טל הוא פרופסור לפסיכולוגיה חברתית־פוליטית בחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב ועומד בראש מכון וולטר לבך לחינוך לד ו־קיום יהודי־ערבי; יגאל רוזן הוא מדען וחוקר בכיר באוניברסיטת הרווארד; ד"ר רפי נץ חוקר היבטים סוציו־פסיכולוגיים של עימותים.

[6] Bar-Tal, Rosen & Nets, 2010.

[7] Bar-Tal, 2010.

[8] יפעת ביטון היא פרופסור למשפטים, נשיאת המכללה האקדמית "אחווה", עוסקת בנושאי שוויון ומניעת אפליה, ובביקורת משפט מהזווית הפמיניסטי ת־חברתית; גבריאל סלומון היה פרופסור בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה וחתן פרס ישראל לחקר החינוך.

[9] Biton & Salomon, 2006.

[10]  Bar-Tal & Rosen, 2009.

[11] Bar-Tal, ,2010.

[12]Bar-Tal & Rosen, 2009.

[13]Bar-Tal, Rosen & Nets, 2010.

[14]ר. טאגור, ציפורי נוד, תרגום: פ.ש. תורן, הוצאת יבנה, 1965 .

[15] Salomon & Cairns, 2010.

[16] אד קיירנס ) Cairns ( הוא פרופסור לפסיכולוגיה וחוקר.

[17]Bar-Tal, Rosen & Nets, 2010.

[18]Bar-Tal, 2004.

[19] ד. אמן, 2002 .

[20] פרופסור פרידריך גלזל (Glazel) הוא יועץ ארגוני אנתרופוסופי, מומחה בקונפליקטים. גלזל פיתח מודל שמתאר הסלמת קונפליקטים והוא פועל בנושא של פתרון קונפליקטים בארגונים ברחבי העולם.

[21]Glazel, 1999.

[22]ר. שטיינר, הרצאה מה GA-186 .6.12.1918- .(אצל ד. אמן, 2001 (.

[23] ה. סלמאן, 1992 .

[24] ד. אמן, 2001

[25] שי־לי, 20

[26]Glazel, 1999.

[27]הוצאת חירות, 200

[28] אוגוסט .(GA-296 ) 1919

[29]אדם עולם, 2009

[30] מאמרם של שלומיאן וסוואעד, "להיות אזרחי המזרח התיכון האמיתיים". אדם עולם. גיליון 16 , 2011 .

ביבליוגרפיה:

• אמן, ד,. "השיחה בקבוצה." החיים האנתרופוסופיים בישראל, גיליון חורף .2002

• אמן, ד,. "עבודת הצוות." החיים האנתרופוסופיים בישראל, גיליון אביב־קיץ .2001

• בוגארט, ק,. "פדגוגיה של שלום." אדם עולם — חיים לאור האנתרופוסופיה, .2009

• לוי,א,."התרבות היא נמל שממנו נפליג אל האחר."אדם עולם — חיים לאור האנתרופוסופיה, גיליון ,9 .2009

• סוואעד,ח.ושלומיאן,א,."שיחת היום —להיות אזרחי המזרח התיכון האמיתיים." אדם עולם — מגזין לאמנות החינוך והתחדשות חברתית. גיליון ,16 .2011

• סלמאן, ה,. העולם החברתי כאתר התקדשות — החזון האנתרופוסופי בתחום החברתי. תרגום: תומר רוזן גרייס. הוצאת הרדוף, .1992

• פרוקופייב, ס,. המשמעות האוקולטית של הסליחה. תרגום: יוחנן מרגלית. הוצאת חירות, .2000

• שי־לי, מ,. "השלום מתחיל בתוכם," אדם עולם חיים לאור האנתרופוסופיה, גיליון ,9 .2009

• Bar-tal, (2004) Nature, Rationale, and Effectiveness of Education of Coexistence. Journal of social issues, No.2 pp.253 –271.
• Bar-Tal (2010) Culture of conflict: Evolvement, institutionalization and In: Schwarze, R. & Frensch, P.A. )Eds.(. Personality, Human Development,and Culture: International Perspectives on Psychological Science, Volume 2 (PP 183 –19).
• Bar-Tal, D., Rosen, Y., & Nets, Z. R., ( 2010). Peace education in societies involved in intractable conflicts: Goals, conditions, and directions. In G., Salomon, & E., Cairns, )Eds.(, Handbook of peace education. New York: Psychology Pres (pp. 21 –43).
• Biton, , Salomon, G. (2006). Peace in the Eyes of Israeli and Palestinian Youths — Effects of Collective Narratives and Peace; Journal of Peace Research vol. 43, no. 2 (pp. 167–180).
• Glazel, , (1999). Confronting Conflict. German: Hawthorn Press.
• Bar-Tal, , & Rosen, Y. (2009). Peace Education in Societies Involved in Intractable Conflicts: Direct and Indirect Models. Review of Educational Research, 79(2), 557–575.