גאונים / דבר העורכת

גאונים / דבר העורכת

אין לנו כאן, בכרך הביוגרפיות הזה, קורצ׳אק או נייטינגייל, אין לנו גנדהי או סנדלר — אינדיבידואלים שהקדישו ואף הקריבו את חייהם למען בני אדם אחרים, למען אידיאל אנושי. אך יש לנו כאן קובץ של אנשים שהקדישו, וחלקם אף הקריבו את חייהם, בעבור תשוקה בוערת להיות הם עצמם — ובדרך הם גם שינו את חיינו.

המחנך הוותיק ניר אליאב כותב על יהושע מרגולין, המחנך האגדי, איש הטבע והמדע שיצר במו ידיו את התשתית לחברה להגנת הטבע; תלמידת התיכון זהר ברון חקרה בכיתה ח׳ את הביוגרפיה הסוערת של מארי קירי — פעמיים זוכת פרס נובל ומגדולות המדענים; פרופ׳ שמעון לוי מתבונן על רוחניות במחזותיו ובחייו של סמואל בקט — כנראה בכיר המחזאים בני זמננו; והיועצת הביוגרפית מיכל הולר מספרת על חייו יוצאי הדופן של ניקולה טסלה — הממציא הפורה ביותר בכל הזמנים. 

והם כולם אכן גדולים מהחיים. כולם אנשים שחוננו ביכולות שכליות יוצאות מגדר הרגיל; גאונים שהתרועעו עם גאונים, נולדו להורים חריפי שכל ופילסו את דרכם, לעתים בכוחות על־אנושיים, למוסדות לימוד שיעניקו להם את הכלים והידע להם היו זקוקים. כולם חיו־אכלו־שתו־ישנו את הייעוד שלהם — ועזבו את העולם הזה כשטביעת כף ידם מוטבעת עמוק בבטון של היכל התהילה. 

מי מאיתנו לא יקנא בהם? לא רק על היכולות הפנומנליות המוּלדות שלהם, לא רק על הישגיהם — אלא (אולי בעיקר) על נחישותם לממש, בכל רגע ורגע, בכל מחיר, את ייעודם.

מי מאיתנו לא יחמול עליהם? על הבדידות, הניכור החברתי, המוות המוקדם, המוות הבודד, החיים הבודדים, הקשיים האינסופיים, האכזבות, המפלות?

במאמר הפותח את הכרך הזה כותבת היועצת הביוגרפית טלי סלע: ״בעוד שאת ממדיו הפיזיים מקבל האדם בתורשה, ומשתייך באמצעותם למין האנושי, כך באמצעות רוחו — באמצעות האני שלו — מהווה כל אדם, לפי שטיינר, מין בפני עצמו״. 

ואנחנו כאן — בין קנאה לחמלה, בין גיליון ״קהילה״ (שיצא לפני חודש) לגיליון ״חירות״ (שיצא בחודש הבא) — יכולים לשאול את עצמנו, מה זה אומר שכל אחד מאתנו הוא ״מין בפני עצמו״? אולי זו הסיבה לכך שאנו חווים כל כך הרבה קשיים בתקשורת בינינו?

ושאלות יותר מעשיות: האם כקהילה אנחנו יכולים לטפח את החירות של כל אחד מאיתנו להגשים את עצמו במלואו? האם כאינדיבידואלים חופשיים אנו מסוגלים להשתייך לקהילה ולקבל על עצמנו את כלליה?

בחברת העתיד שלנו יהיו עוד הרבה קירי, טסלה, מרגולין, בקט וגאונים אחרים — האם נשכיל לטפח את הגאונות האינדיבידואלית של עצמנו ושל ילדינו ועדיין לשמור על מעטפת קהילתית תומכת? האם נדע להיות אנו עצמנו בלי לשלם מחירים כל כך כבדים?

בשנה האחרונה, בה ניטלו מאיתנו חירויות בסיסיות, השאלות האלה הפכו לקריטיות. 

אני מקווה שנדע לענות עליהן בגאונות הלב.

לקריאת המאמרים

לרכישת מנוי

לרכישת כרך הביוגרפיות

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך