אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
יום ראשון, 9 במרץ 2025, 19:20
בית ספר שקד, קריית טבעון
לאחרונה נערכה הגרלה בתיכון שקד שבקריית טבעון. שלושה עשר ילדים מקהילת שקד לא ״עלו בהגרלה״ – במקומם עלו בהגרלה 13 ילדים שלא מגיעים מתוך היוזמות החינוכיות של קהילת שקד.
כך נוצר מצב שילדים שהתחנכו בגני שקד ובבית הספר היסודי שלא ״עלו בהגרלה״ נאלצו לחפש מסגרת חינוכית אחרת ביישוב או מחוצה לו. מיותר לציין שאין בנמצא עוד תיכון ברוח ולדורף בטבעון. בִּתי ביניהם.
למעשה, כל מי שמבקש להירשם לגנים, לבית ספר היסודי ולתיכון, זוכה לאותו תיעדוף, ללא התחשבות ברצף החינוכי. הדבר החל בסערה גדולה בקיץ האחרון, שבו התקיימה לראשונה הגרלה פתוחה לעולים לכיתות א׳. בזכות מאמצים וכוחות רבים שהשקיעו הורים, מורים ועמותה, נכנסו כל הילדים שנרשמו מתוך הקהילה, כמו גם הילדים שביקשו להצטרף מבחוץ. במחיר לא פשוט שלוקח על עצמו הצוות החינוכי, התרחב מספר הילדים בכיתות א׳ ל־36, ובהגרלה נוספת שנערכה בימים האחרונים לכיתה א׳ בשנת הלימודים הבאה, האתגר שוב לפתחנו.
בגנים הוחלט על הגדלה משמעותית של מספר הילדים, שתמנע את ההגרלה.
אני מבקשת לעצור ולחזור על המשפט: נערכה הגרלה. 13 ילדים לא עלו בהגרלה. איך לעזאזל הגרלה קשורה לחינוך?
אני מסתובבת עם כאב בטן מרגע היוודע הדבר – הנחיית משרד החינוך לערוך הגרלה.
חינוך מבקש בחירה מתוך חופש, מתוך כוונה והתכוונות – חינוך היא בחירה בדרך.
במשרד החינוך, כך מתקבל הרושם, אבדה הדרך. יצא חוזר מנכ״ל ובו הנחיות לעריכת הגרלה כדי לפתור את המצב. גם במועצה המקומית של היישוב נראה כי לא נזעקים לנוכח הבשורה.
לכאורה המצב נהדר: כל כך הרבה ילדים מבקשים להצטרף לחינוך ולדורף כאן ביישוב – כנראה שמשהו טוב קורה.
אך אולי הסיבה לכך היא שאין חלופות ראויות אחרות?
עבורי בתור אימא, הדבר האחרון שאני רוצה הוא להפקיד את חינוך ילדיי ביד הגורל. הלא זה מנוגד להוויה החינוכית בכל דרך שלא נסתכל על כך.
המצב מורכב. בעודי כותבת שורות אלה אני חשה אי נוחות שלא לאפשר לכל מי שמבקש להצטרף לקהילה את החופש לעשות זאת, ובה בעת אני חשה כאב גדול בעבור משפחות שהולכות בדרך ומאמינות שזה החינוך הנכון בעבור ילדיהם – משפחות שלעיתים העתיקו את חייהם ליישוב זה בעקבות החינוך. לעיתים אלה הורים ששנים רבות מתנדבים בתפקידים שונים בקהילה, ובשנה הבאה ילדיהם לא ימשיכו במסגרות החינוכיות הללו, וזאת לא מתוך בחירה.
כקהילה מצאנו את עצמנו בסערה גדולה בלב ים, יחד מנסים לנווט את הספינה לחוף מבטחים כששאלות רבות לפתחנו, מרחפות מעל לראשנו:
- מהי הערבות ההדדית עבורנו?
- מה בכלל הופך הורים שבחרו בחינוך ולדורף לקהילה?
- מהי מערכת היחסים בין ההורים, המורים והעמותה?
- מהי מחויבותן של היוזמות החינוכיות לחברי הקהילה? האם בכלל יש להן מחויבות כזו?
כמו תנועה ותנועת נגד: בהתמודדות עם ההגרלה בתיכון, הורים שילדיהם עלו בהגרלה התייצבו לצד הורים שנותרו בחוץ, מתוך סולידריות יוצאת דופן וערבות הדדית מחממת לב, והתקיים שיח עם צוות התיכון שהיה קשוב לכאב ולמצוקה.
בימים האחרונים נמצא פתרון לשנה הבאה. בזכות נחישותם של הורים, בזכות מחויבותו של צוות התיכון למצב שנוצר, לקח על עצמו צוות התיכון להגדיל את כמות הילדים בכיתות, כך שכל כיתה תמנה 39 תלמידים. זהו פתרון לא פשוט וכזה שלא נותן מענה לעתיד להתרחש.
הגרלה אתם שואלים? היא שאוּלה מעולמות אחרים ומהווה תמונת ראי כואבת למדינה שבה אנו חיים בעת הזו. היכולת להגן מפני מה שנמצא מחוצה לנו נמסה, המציאות חדרה את הגבולות ופוגשת אותנו בבטן הרכה.
אל לנו להסכים עם המצב שכפה עלינו משרד החינוך. זוהי קריאה להקמת פורום קהילות ישראליות מתוך חינוך ולדורף, לחשוב ולפעול יחד לנוכח המצב, ולברר שאלות עמוקות:
איזו תרבות אנחנו מבקשים ליצור כחברה? באילו תחומי חיים נוספים אנו מבקשים להביא לשינוי?
מהו האימפולס החברתי תרבותי הנובע מתוך האנתרופוסופיה, שאותו אנו מבקשים לעורר?
כל מי שהדבר נוגע בו מוזמן לפנות אליי:
ניצן פימנטל
אמא, פעילה במועצת שקד ובענף קהילה ותרבות. מלווה אנשים וארגונים לגילוי התפתחות ומימוש, בוגרת הכשרת ייעוץ ארגוני ברוח האנתרופוסופיה ויועצת ביוגרפית.
