אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
רבים מאיתנו שואלים את עצמם: מה אפשר לעשות? האם אפשר לעשות משהו בכלל? מה אני יכול לעשות? האם יכולה להיות משמעות למעשה הקטן שלי בתוך מציאות ארצית ועולמית כל כך כאוטית?
הגיליון שלפניכם עוסק ברצון, במעשה ובהתמרת האדמה.
בחיי היום-יום שלנו אנחנו נסחפים בזרם ההתרחשויות – עוברים מפעילות לפעילות, ממטלה למטלה, מהרגע שאנו קמים מהמיטה ועד שהולכים לישון אנחנו עסוקים במשהו. אפשר להגיד שבזרם החיים הזה אנחנו כִּישֵנים, מתהלכים ופועלים כחולמים בתוך לחץ החיים, מכוונים כל כולנו למרחב ה"קדמי", למה שעלינו לעשות – עבודה, אוכל, ילדים, נסיעות, פגישות, ניקיונות, ועוד ועוד. החיים החומריים מרדימים אותנו לתוכם, והרבה פעמים מנהלים אותנו כרצונם.
אבל… קיימים גם רגעים במציאות הזאת, שכמו משהו אחר נפתח – התעוררות מתוך נסיבות חיינו הנתונות לנו אל משהו גבוה יותר, רגעים שמכילים בתוכם אור בהיר וחירות ליצור את עתידנו, שמהווים זרע להתעוררות ולהתמרה של כל פעילותנו.
כשחושבים על מעשה כה גדול כמו "התמרת האדמה", אנחנו יכולים להתחיל רק מנקודת מוצא קטנה, כביכול חסרת משמעות, שהיא – כל אדם ואדם; אך הדהוד האדוות של מעשה שנובע מפעילות יוצרת, קטן ככל שיהיה, הוא בעל פוטנציאל אינסופי כְּלֵב האדם עצמו.
כך נתונה לנו אפשרות, שמכוונת אומנם לשאת פרי בעתיד רחוק מאוד, אך זרעיה מבקשים להתפתח כבר כעת כמעשים של יופי ואהבה, מעשים של יש מאַין באדמה הדועכת. כל מעשה כזה הוא אבן בניין ב"ירושלים של מעלה". על אף שהדרך אליה ארוכה, היא קוראת אלינו מכל כיוון שנפנה אליו בהווה, ומבקשת מאיתנו לפתח את כוחות החשיבה, הרגש והרצון באופן חי ואמנותי.
אם אין ברצוננו לראות את האדמה הופכת לגווייה עירונית של אספלט, בטון ומלחמה, הרוח החיה צריכה להנחות אותנו במלאכה, כדי שעיר עוטפת אור תעלה ממנה בשלל צבעי הקשת.
בברכת קריאה מחזקת,
רועי ונתנאל
