מהו האימפולס של חינוך ולדורף במצבי חירום?

"לא עולם הרוח שאליו אנחנו צריכים לברוח הוא הנכון, אלא זה שבתוכו אנחנו יכולים לצלול באופן מעשי ונמרץ לחיים פעילים." 

רודולף שטיינר

פורסם לראשונה ב10 בנובמבר 2025.

בעקבות קשיים חברתיים ותוצאותיה של מלחמת העולם הראשונה

כבר בשנות חייו האחרונות של רודולף שטיינר  התגייסו אנשים למען פעילות מעשית מתוך האנתרופוסופיה. מלחמת העולם המתמשכת (1914–1918) הביאה עמה הרבה אבדוּת, טראומטיזציה, אינפלציה, הרבה קנאות, לאומנות וחוסר ביטחון כלכלי וחברתי. הזמנים המאתגרים, הקשיים והכאוס גרמו לאנתרופוסופים רבים להתעורר. הם הבינו שעכשיו נדרשים רעיונות ומעשים חדשים, במיוחד בתחום החברתי והחינוכי. מכיוון שראו את הסכנה עבור הילדים המתפתחים, הם התגייסו לעזור  להקים את בית הספר ולדורף בשטוטגרט ואת החינוך המרפא. זאת כאלטרנטיבה לחשיבה החברתית והחינוכית המתאבנת. בתחילת הדרך הם צעדו עדיין בליווי ובעזרה של רודולף שטיינר עצמו. כל הזיכרונות והתיאורים על אופן הליווי הזה, וכל ההרצאות הרבות של רודולף שטיינר על חינוך וחינוך מיוחד, מרחיבים את יכולתנו  להעמיק את מבטנו על התפתחות הילדים ואף תומכים בעבודה החינוכית המעשית עד היום הזה. בעזרת אישיויות מרשימות נוצרו על הבסיס הזה מרחבי חינוך רבים למען גדילה בריאה של הילדים בארצות רבות – איים של שפיות. 

בעת פתיחת בית הספר ולדורף הראשון מדגיש ר' שטיינר שמדובר בייסוד של תרבות חדשה עבור החברה האנושית כולה. הוא מציין שחינוך אמור לעבוד עם כוחות העתיד, לזהות את התפקידים העתידיים של הדור הבא. דגש נוסף: הצלחת החינוך נמדדת ב"כוחות חיים" שהוא יוצר – כוחות חיים שמאפשרים לילדים לשרוד, להתפתח מתוך האינדיבידואליות שלהם, ולעצב את חייהם באופן יצירתי. 

עברו מאה שנה. מה מצבֵנו היום? מהם הצעדים החדשים שנדרשים מאיתנו? 

 היום? העולם כולו במצב חירום

לא עובר יום בלי חדשות מדאיגות. ללא הרף אנחנו שומעים על מעשי אלימות, הרג, הרס. המלחמות מתארכות, בעיות כלכליות וחברתיות מתגברות. קנאוּת ולאומניוּת מתחזקות. נוסף לאסונות טבע – כל הקונפליקטים גורמים למספר בלתי נתפס של אנשים לאבד את בתיהם ואת יקיריהם. אנשים נעקרים משורשיהם ומכל מה שמוכר להם. כך, לילדים כה רבים נוצר שבר חמור בהתפתחותם. 

התודעה האנושית משתנה: הנטייה להתבונן בסובב אותנו דרך הסובייקטיביות שלנו גדלה. החיים האישיים מקבלים יותר תשומת לב – ולא רק מן ההיבט של מעשי גבורה והישגים, אלא גם בקשר לפגיעות, טראומות וחולשות. 

הנושא של טראומה והאפשרות לטפל בתוצאותיה קיבל בעשרות השנים האחרונות יותר מקום ולגיטימציה. היום אנחנו יכולים ללמוד ממחקרים רבים על טראומטיזציה נפשית, על הסימפטומים, על דרכי טיפול (ראה כמה דוגמאות ושמות למטה). אנחנו יכולים ללמוד על טראומה קולקטיבית, על טראומה בין-דורית, על toxic stress ועוד... – 

אם נתבונן בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט – עם ההיסטוריה מלאת הקונפליקטים ועם ההווה הרווי אלימות ומלחמות, כוחניות ונקמנות – נראה שרבים (כולנו?) נושאים עימם חוויות טראומטיות.                   מה המשמעות של עובדה זאת עבור עבודה חברתית וחינוכית? 

האם מצבים קשים יכולים להעיר אותנו? לגרום לנו לרעיונות ודגשים חדשים, ליוזמות חדשות ולשינוים בחשיבה ובמעש?

המלחמה בקוסובו (1998/99) ותוצאותיה, והמלחמה בלבנון (2006), עוררו אנשי חינוך ולדורף ליוזמה חדשה – חינוך וַלדורף ל/במצבי חירום.

חינוך ולדורף במצבי חירום 

עקרונות חינוך ולדורף במצבי חירום

 היוזמים הבינו שבעזרת התערבות והתייחסות מהירה, אפשר למנוע אצל רבים התפתחויות שליליות שנגרמו בעקבות חוויותיהם הקשות. 

טראומה וילדים: 

אירועים טראומטיים והנזק שהם יכולים לגרום, פוגשים את הילדים באופן שונה בכל אחד  משלבי ההתפתחות שלהם. מטרתו של מאמר זה אינו לפרט לגבי הסימפטומים, ההתייחסויות והעזרה המקצועית. עם זאת, חשוב לציין שמלבד עזרה ראשונה פיזית ועזרה פסיכולוגית, יש גם חשיבות לעזרה מהירה בכלים חינוכיים. כשהעולם המוכּר לילדים קורס סביבם, חשוב לתמוך – כך למדנו – על ידי: 

א. יצירת מרחב בטוח (נראה לעין או בלתי נראה) שבתוכו אפשר להרגיש מוגן, 

ב. ריתמיזציה של הזמן וארגון המרחב למען התמצאות מחודשת, 

ג. תנועה, פעילויות אמנותיות, מלאכות, עבודה בעלת משמעות, למידה – תמיכה שמאפשרת אינטגרציה של חשיבה, רגש ורצון, ושליטה עצמית, 

ד. יצירת מעטפת אנושית אמינה, חמה ותומכת – קהילה חדשה. 

 

דוגמה מהארץ לפעילות של חינוך וַלדורף במצבי חירום: 

יוזמה ספונטנית של עבודה חברתית-חינוכית: נשות חינוך ולדורף (גננות, מורות ואוריתמיסטיות) דוברות ערבית כשפת אם שוכרות וַאן ונוסעות ביום החופשי שלהן דרומה לפזורה הבדואית בנגב. שם מחכה להן קבוצה גדולה של נשים עם ילדיהן. היום החורפי והגשום גורם להצטופפות בחלל קטן סביב תנור ברזל. עובדה זו לא עוצרת תנועה מתמדת – בהובלה מתחלפת בטבעיות – בין נשות הצפון בעשייה מגוונת: שירה, ליבוד, ריקוד, קליעה פשוטה, משחק וסיפור. נוצרת אווירה של חברות, שמחה טהורה והתלהבות במפגש בין אנשים שלא הכירו לפני כן. כמו שאנחנו שומעים מהתקשורת, אוכלוסיית הבדואים בדרום, נתונה לקשיי קיום רבים מאוד, וקיים צמא גדול לתשומת לב ולהערכה. מול פחד ודאגות - הילדים זקוקים להרבה תמיכה.   פעילויות של יצירה נותנות להם משמעות ותומכות בהתפתחותם הבריאה. אני שמחה לספר שבאוגוסט המשיך ניסיון של שותפות – הפעם גם עם אנשי ולדורף מבאר שבע – בעזרת מתנדבים מאירופה מ  ארגון stART international.

 

 מה מאפיין את החינוך במצבי חירום? 

הכלים הם הכלים המוכּרים של חינוך ולדורף, המבוססים על ידע אדם, אך הוא מביא עמו מחווה חדשה וקווים שאולי יש בהם כדי להתוות כיוון להתחדשות חינוכית ותרבותית.

התנאי הבסיסי של חינוך הוולדורף במצבי חירום הוא התעניינות במתרחש מסביבנו, התעוררות ותשומת לב למצוקות חברתיות קרובות ורחוקות יותר; התעניינות שמתפתחת לאכפתיות ולשאלה: מה אני יכול/ה לעשות? ומה אנחנו יכולים לעשות כדאי לעזור? ר' שטיינר מתאר מצב שלפיו "בעתיד לא נצליח לישון בשקט כל זמן שיש אנשים סובלים בסביבתנו..." יש בהרהור ובתנועה בכיוון זה התחלה של התרחקות מהפרספקטיבה האגוצנטרית לכיוון של תודעה  מרחבית. 

 לחינוך וַלדורף במצבי חירום כמה מאפיינים: 

•  הולכים אל הילדים היכן שהם נמצאים ולא מחכים שהם יבואו אלינו.

 אני רואה הרבה כוח במחווה זו: לעזוב את תנאים שהתרגלנו אליהם ולהעז לצלול לתוך סיטואציה  שאינה מוכרת לנו, בידיעת החוזקות והחולשות שלנו (הכר את עצמך!) – בחיבור עם אנשים נוספים, כל אחד עם הניסיון והיכולות שלו. הצעד הזה הוא צעד לגמרי חופשי מתוך תחושת אחריות חברתית. 

 

• חינוך ללא אמצעים

 פעמים רבות במצבי חירום אין בנמצא חלל מעוצב, שולחנות, כיסאות, מחברות וחומרים... זהו חינוך שעובד מתוך הסיטואציה הקיימת. כך מתאפשר לגלות כמה הרבה דמיון, גמישות ויכולת ליצור קיימים בתוכנו! החוויה שאפשר לעשות הרבה ממעט חשובה בזמננו, שבו החומר כל כך שולט בחיינו. 

 

• עבודה משותפת 

בטבעיות רבה אנשי חינוך של ילדים בגילים שונים (גננות וגננים, מורות ומורים בבית הספר היסודי וגם בתיכון) עובדים יד ביד עם תרפיסטיות ותרפיסטים, עם רופאות ורופאים. הם נפגשים בצורה אופקית-מעגלית ויוצרים מרחב אנושי מכבד ופעיל מסביב הילד. הם מתאמנים בעבודת הכנה ביחד ומקפידים גם לסכם  כל יום של עבודה משותפת. 

 

• קבלת הילד עם כל הקשיים שיש לו

 חשוב מאד לקבל את הילד כמו שהוא ואת הקשיים שהוא מביא עמו כתוצאה ממצב החירום.  זה מצב אשר מוביל את הילדים פעמים רבות לנסיגה בהתנהלות וליכולת קליטה מופחתת שאינה תואמת את גילם. נסיגה זאת היא תגובה טבעית אחרי אירוע חריג ומטלטל. נדרשת מאיתנו קבלת הילד ללא תנאים, אך עם הרבה רגישות ותשומת לב. משם אפשר לעורר שוב את כוחות הלמידה ואת שמחת הלמידה הנמצאים בכל ילד. 

 

• בניית קשר ואמון עומדת במרכז מאמצינו 

קשר ואמון בין ילד ומעגל המבוגרים המקיף אותו  וגם בין המבוגרים עצמם. כאן עולה שוב הצורך הנחוץ של ה"ביחד". כל שותף בחינוך וַלדורף במצבי חירום הוא חלק של מעטפת קהילתית, של מבנה חברתי העוזר ליצור מחדש את תחושת הביטחון שהמציאות בסביבת הילד כבר לא מספקת. 

מלחמה וכאוס הם קריאה עבורנו, שבאה להעיר אותנו למצוא כוחות חדשים 

האם בהקשר הזה המשפט של ר'' שטיינר (ב"ידע אדם") רלוונטי?: "באמצעותה של ישותו האמיתית של האדם נוצרים כוחות חדשים"? 

בפעילות של חינוך ולדורף במצבי חירום אפשר למצוא קווים מנחים להתחדשות בחשיבה ובעשייה חינוכית -חברתית. 

 למשל: התעניינות מוגברת מעֵבר למבט הרגיל על סביבתנו, למצוא מקומות לחשוב ולעשות דברים שלא חשבתי ועשיתי עד עכשיו. היכן צריך אותי, אותנו? לגלות מקומות שאני יכול/ה לעזור בדבר מה. הרעב גדול ונפוץ מסביבנו: ללחם, ליצירתיות, לקשר אנושי. כל אחד מאיתנו יכול להרחיב את עצמו, לחצות במעט את גבולות המעגל הרגיל ולגשת לילדים ולאנשים שעד עכשיו לא ניגש אליהם. תמיד הפיתוי גדול לחזור לדפוסים מוכּרים ולהרגלים ישנים ולשכוח את העצה הגאונית של שטיינר: כדי לרכוש כוחות חדשים, שמחת חיים, ותחושת חיוניות – כדאי לשנות הרגלים – בקטן או בגדול. 

התנסות נוספת שתורמת ליצירת כוחות חיים חדשים היא לעזוב מדי פעם כל מסגרת עבודה וחיים שהתרגלנו אליהם – ולקפוץ למצב של "אֵין", אל "לא-כלום". תנועה כזאת לשחרור מכל הידוע אפשר לעשות בפועל – או רק בדמיון. מהחוויה של ריק מתאפשר עכשיו להתחיל לבנות דבר חדש. אפשר לגלות בתהליך זה כמה הרבה כוחות יצירה יש בנו. גם אם אנחנו חוזרים להרבה צורות ותכנים קודמים, מכיוון שאנו בוחרים בהם מחדש, הבחירה המודעת הופכת אותם לחדשים וערכיים יותר. ה"עומס" והכובד שהרגשנו לפני כן – נעשים קלים יותר. ההתאמנות בשחרור מהידוע, מהמסגרת הרגילה, וביציאה אל הלא מוכּר (כמו בפעילות של יוזמות בחינוך  במצבי חירום) ובבנייה של דבר חדש מתוך יצירתיות, היא מתכּוֹן להתחדשות ולכוחות חיים רעננים יותר. לרוב יש לנו הסברים לַמה אי אפשר לעשות שינויים. הם נובעים מכובד ההרגל ומהפחד לשינוי – שני מרכיבים המפחיתים בנו את הרגשת החופש ואת. חוויית החופש הפנימי – שהיא מעיין החיים. 

דווקא נוכח הפירוק והקונפליקטואליות השוררים סביבנו ובעולם כולו, חוויית החופש חיונית למען שיתוף פעולה ואחריות חברתית. בניית קשרים חדשים במקום הפרדות, הזמנה וקבלה במקום גירוש, חיזוק האמון ההדדי במקום דאגה ופחד – אלו חשובים יותר מתמיד. ילדים זקוקים למעטפת של שיתופי פעולה וחום אנושי למען התפתחותם הבריאה. בכל הרבדים אפשר לחזק את ה"ביחד" מתוך אחריות ומבט אל העתיד שאליו צועדים   הילדים.

 צמיחה מתוך טראומה והכנס העולמי בדורנך ביוני 2025

בקשיים של הזמן הזה, כמו בכל מכשול בדרכנו, יש פוטנציאל – הם יכולים לעזור לנו להתעורר לעצמנו, לכוחות התומכים בנו מעולם הרוח, לכוחות שיש בתוכנו, לאחריות ההדדית. אולי הם אף עוזרים לנו למצוא אפשרויות ודרכים חדשות של חיים משותפים במובן הרחב, בקהילה, בחינוך, לפתח אקטיביות רבה וחיבורים חדשים! 

הרעיונות והספר הראשון על חינוך שרודולף שטיינר הביא לעולם כבר ב-1906 לא הצליחו להוליד יוזמה חינוכית מעשית. הטראומה של מלחמת העולם הראשונה עזרה לשינוי החשיבה והעשייה בחינוך והובילה למימוש של אותם רעיונות בהקמת בית ספר ולדורף הראשון ב-1919. ובזמננו אסונות טבע ומלחמות העירו אנשי ולדורף לאקטיביות נוספת – להביא חינוך זה לאוכלוסיות מוחלשות בכל רחבי העולם. 

המלחמה העכשווית באזורנו הובילה ארגוני ולדורף שונים לחינוך במצבי חירום להיפגש ביוני 2025 לימי לימוד משותף בגתאנום בדורנך/ שוויץ, שבו השתתפו גם מובילי המחלקות השונות: רפואה, אנתרופוסופיה כללית, חינוך, חינוך מיוחד ותרפיה סוציאלית. ארגונים רבים אשר פעילים כבר שנים רבות באזורנו, באו אף הם לתמוך. 

המפגש היה מעורר השראה. חווינו ריכוז עצום של מקצועיות ושל נקודות מבט רבות ומגוונות, שאותן הביאו אקטיביסטים פורצי דרך מתוך הסיטואציות המאתגרות שבהן עבדו. זה היה מפגש של הקשבה ולמידה הדדית.

ביאטריס רוטיסהאוזר   (Beatrice Rutishauser) דיברה על הלמידה עצמה ככוח ריפוי. היא חוקרת כבר שנים רבות כיצד ניתן לחזק את איכות החינוך:  הן דרך שיפור ההכנה לעבודה החינוכית  והן דרך ההתבוננות לאחור על יום העבודה שהיה. היא דיברה על הצורך להגביר את הנגישות למחקרים ולהגדיל את ההזדמנויות ללמידה. היא ציינה את החשיבות הנודעת לכך שהאדם הפועל במצבי חירום יֵדע להבין מצבי מתח (סטרס רעיל) – איך לעבוד אתם וכיצד לפגוש את הילדים השרויים בהם. 

ברברה שילר  Barbara Schiller)) דיברה על תפקיד העבודה המשותפת מתוך שוני, ועל כך שכיום  הדגש צריך להיות מושׂם במיוחד על האמנות החברתית כדי לתת מענה לתופעה המתרחבת של טראומה קולקטיבית.

פיונה ביי (Fiona  Bay) ציינה את חשיבות היכולת להשתנות ולהיות ערים לשאלות עכשוויות ועתידיות.

פטר זלג (Peter Selg), מהסקציה לאנתרופוסופיה כללית בגתאנום, אמר כי להיות זה להתהוות. בלמידה יש ​​תמיד חוויה של אור. אנחנו שותפים לתקופה מיכאלית אשר תומכת את תפקידנו בשפע הזורם מהרוח – עלינו לזהות את הסיטואציות ולעבור מייד לפעולה. הרצון במהותו הוא בעל איכות בלתי אנוכית – הוא חסר אנוכיות.

יאן גוסשל (Jan Goeschel), מהסקציה לחינוך מיוחד ולפיתוח חברתי כוללני (inclusive) ציין שתנאֵי יסוד לחוסן של מערכת אקולוגית הם: 1.מגוון 2. קישוריוּת 3. עודפות (יתירות), וכי שלושת העקרונות הללו נכונים גם עבור החוסן בחיים המשותפים של בני אדם. הוא הביע את המחשבה שכמו בטבע, מתוך אסונות יכולה להיווצר התארגנות עצמית חדשה.

בין המשתתפים נוצרה אפשרות להמשך למידה ועבודת מחקר שתעזור לנו להתמודד עם השינויים הגדולים והמהירים שבהם אנו נמצאים, ולהבין איך הם  יכולים לעזור לנו לטרנספורמציה אישית ולתפיסה מחודשת של חינוך ויחסים חברתיים.

אולי העובדה שהכינוס המחבר ומלא הפוטנציאל הזה לשינוי תפיסה חברתית-חינוכית, התחיל ביום של פרוץ המלחמה מול איראן (13.06.25) היא סמלית ומראה לנו דרך חדשה.

 

בכל בעולם ישנם כיום ארגונים וקבוצות לפעילות של חינוך ולדורף במצבי חירום. 

כבר ב-2019 התחלנו  לפעול , קבוצה של אנשי חינוך ולדורף אשר לומדת את הנושא ביחד ויוצאת לפרוייקטים שונים ברחבי הארץ.  בין יתר הפעילויות שכבר נעשו נציין עבודה עם ילדי מפונים בצפון ובדרום, פעילות בפזורה הבדואית בנגב, עבודה עם ילדי פליטים ומהגרי עבודה בדרום תל אביב ופעילות עם יוזמות חינות פלסטינאיות בגדה המערבית. בימי  הקורונה והמלחמה האחרונה, קיימנו פעולות זום רבות  כעזרה  למשפחות שהיו סגורות בבתיהן.

 סטפני אלון  חלוצת חינוך ולדורף בישראל, מורה לחינוך מיוחד, גננת ומורה למלאכה. מייסדת הפעילות החינוכית של עמותת שקד. מרכזת הכשרת גננות ועוסקת בפיתוח של חינוך למצבי חירום. [email protected]

ספרים שיצאו לאור בנושא: 

Bernd Ruf, Educating Traumatized Children, 2013.

Bernd Ruf. Krieg – Flucht – Notfallpaedagogik. stART international. 

Barbara Schiller. Kinder stärken – Zukunft gestalten.