מכתב לחברים-זמרים מתומס אדם

מכתב לחברים-זמרים מתומס אדם

בוכום, גרמניה

חברים-זמרים יקרים,

נושא כנס השירה שלנו, אשר נבחר לפני מספר חודשים – "השירה ואתגרי החיים של זמננו", והשאלות שנלוו אליו – האם התרגול באסכולת השירה הזאת יכול לעזור לנו להתמודד עם דרישות החיים? האם השירה יכולה לחזק את החוסן הפנימי שלי? הפך כמובן למאוד אקטואלי, באופן אותו איש לא צפה כאשר הנושא נבחר רק לפני מספר חודשים.

מעבר למה שניתן לקרוא על וירוס הקורונה, יש דבר אחד שהופך להיות כל כך ברור בימים אלה: כולנו חולקים את אותה פלנטה, כולנו נושמים אותו אוויר וכולנו קשורים זה לזה הרבה יותר ממה שאי פעם חשבנו. לא רק בהיבט הכלכלי, אלא גם פוליטית, וביכולת  להעברה מיידית של מידע (ומידע כוזב), וכן בהיבט הרוחני.

בדיוק לפני 100 שנה, אירופה הייתה בהתאוששות לא רק מהמלחמה, אלא גם ממגיפת "השפעת הספרדית". באותו זמן ניסה רודולף שטיינר להביא אימפולס חדש לחיי החברה - "הסדר החברתי המשולש", המבוסס  על כלכלה של אחווה הנובעת מצרכי האדם, חופש בחיי הרוח ושמירה על שיוויון בפני החוק.

באותו זמן, אחרי 1919, נפתח בהמבורג בית הספר הראשון לשירה על ידי וולבורג וורבק-סוורדסטרום. היא קראה לו "בית הספר לגילוי הקול". יותר מאוחר היא אפיינה אותו כבית ספר להתמרה (A School of Transition). שמעתי תיאור זה לפני הרבה שנים, מפיו של יורגן שריפר, והרהרתי במשך זמן די ארוך על כוונתה של וורבק.

מי שעוקב אחרי הספרים הנפוצים היום על קול ושירה, ישים לב שהם עוסקים בעיקר בפיזיולוגיה ובנוירולוגיה של השירה, כמו גם באספקט הפסיכולוגי שלה, ומסבירים את תפקודי הקול בפירוט מדוקדק של התצפיות שנעשו, מנקודת מבטם של המדעים המדויקים. ואז, כשקוראים בספרה של וורבק - "הדרך לגילוי הקול", מבינים יותר ויותר שגישתה לשירה הינה חדשה, ולא הייתה קיימת כמותה קודם. נקודת מבטה היא רוחנית.

כך היא מסבירה את התופעה "צליל" או "מצלול" (sounding) במימד הרוחני שלה, המבוסס על הבנת החוקים הרוחניים של האתרי. מתוך כך היא יוצרת את "המחקר על האדם השר" ("The study of the singing man"), בו מתבהר המבנה המשולש של האספקט המצלצל של הקול עצמו. כמו-כן חדשה ומיוחדת היא אבחנתה הברורה של וורבק בין המצלצל (sounding) לבין עיצוב המילה (articulation).

אפשר לומר שהמעבר הזה מההסברים הפיזיולוגיים, ההרחבה לכיוון המציאות הרוחנית שהזכרתי לעיל, זוהי תפנית מלאה, מעבר של 180 מעלות מהגישה המטריאליסטית, לקראת מודעות שמתחילה ליצור יחסים עם הממדים של עולם הרוח. כמובן שאין זה אומר שעלינו להפסיק להתייחס במלוא הרצינות להיבטים המדעיים של עבודתנו!

כסוג של נוסחה, ניתן לסכם זאת באופן הבא: "עקרונות החניכה הרוחנית הופכים שוב לחלק מעקרונות הציוויליזציה". לכך התכוון רודולף שטיינר באחת הפסקאות המעטות שבהן דיבר על נושא השירה (GA 161, הרצאה 1) "אם כך אנו יכולים לומר: דיבור ושירה הוצמדו זה אל זה והופרדו מתוך טבע האדם השלם בידי אהרימן. כאשר עניין זה מובן כראוי, דבר מה חשוב באופן יוצא דופן ינבע מכך לחיים האמיתיים. ראשית, הבסיס להוראת השירה יהיה ההבנה כי הכרחי לעורר בתלמיד השירה מודעות לתפקיד שיש לגוף האתרי בתהליך הזה. ניתן לומר, ערנות מתמדת להולכה, לשחרור של הטונים המושׇרים אל עבר הגוף האתרי. רק כאשר נלקחת בחשבון באמת השתתפות זו של הגוף האתרי בזמן השירה, האימפולס הטרנספורמטיבי יכול להתחיל לפעול ולהשפיע ובכך להפוך להיות התוצאה הבלתי נמנעת של התהליך.

"במונחים מעשיים, זה יתגשם באמצעות מורים לשירה, שיותר ויותר יביאו את התודעה של תלמידיהם להתייחס פחות לתחושות של האיברים הפיזיים שלהם, ויותר למה שנמצא ממש ליד האיברים האלה. חייבת להיות לאדם השר תחושה, לא כל כך של תנועת האיברים, כמו של מה שעושה האוויר בתנועתו בתוך ומסביב לו או לה. הפדגוגיה של השירה תושפע מהשחרור של החוויה המודעת לגבי הטון באוויר מזאת של הטון באיבר הפיזי, כתוצאה מידע נכון של יסודות מדע הרוח".

מימין: גיורא רפאלי ז"ל, שרה רפאלי ותומס אדם

אני חושב שכל אחד התנסה בכך שבמצבי פחד, שירה יכולה להפיח אומץ. רבים מאיתנו חוו בזמן שירה, למשל בכנסים בהרדוף, רגעים שלווים של שלום ואמון. כאן עלי להוסיף את עובדת ההשפעה המיידית של השירה על המערכת ההורמונאלית שלנו והיתרונות שלה עבור מערכת החיסון. ועוד אוסיף על השירה והמוסיקה כאמנויות שבהן יתגשמו היכולות החברתיות החדשות של בני האדם בעתיד.

לבסוף, הרבה פעמים שמתי לב, שאנשים שלמשך תקופה עבדו ברצינות עם תרגילי "הדרך לגילוי הקול", גם אם לא הפכו לזמרים, השירה פתחה את ליבם להכרת הייעוד האמיתי של חייהם. כשנכיר מה הן המשימות העמוקות ביותר שבשבילן באנו לחיים אלה, ייפתח עבורנו גם המקור האמיתי לחוסן פנימי. שירה יכולה לפתוח את מרחביה הפנימיים של הנפש, שם אולי נסתרים אימפולסים אלה. בלעדיה, הם עלולים להישכח.

ברור לי, כי מה שעלינו ללמוד מהקורונה הוא, שבאמת הגיע הזמן לשינוי במודעות במובן הרחב ביותר. אחרי המשבר, שום דבר לא יהיה כמו שהיה. ואנחנו רק יכולים לקוות, שתהליך למידה לקראת חירות בחיי הרוח, אחווה בחיי הכלכלה, ושוויון בפני החוק – שלושת העקרונות של הסדר החברתי המשולש אותו ניסה שטיינר לייסד לפני 100 שנה – אכן יתגשם למרות המגמות הטוטליטריות שאנחנו יכולים לראות בכל העולם.

ויש תקווה. המצב גם פותח את לבבות האנשים, על אף שאנו מחויבים לשמור על ריחוק חברתי. יש הרבה יוזמות אידאליסטיות חדשות באקולוגיה ובתצורות חברתיות חדשות, מתוך שלושת התחומים של הסדר החברתי המשולש, בכל רחבי העולם. אני מאחל שלא ירחק היום שבו נוכל שוב להיפגש, ולתרגל ביחד את מה שתיארתי פה למעלה, בעוד אנו יוצרים מרחב של אור, אהבה ושלום, שיקרין אל העולם העתידי הזה.

בברכה מכל הלב,

תומס אדם

האזינו להקלטת המזמור הגרגוריאני שנכתב במאה ה-11 על ידי נזיר איטלקי ומוסיקאי בשם גווידו ד'ארצו. ההקלטה נעשתה בתקופת הקורונה, וכל אחד מהזמרים הקליט את עצמו ואח"כ חוברו הקולות בצורה דיגיטלית. מילות השיר אומרות: "למען נוכל לשיר בקול חופשי את פלאי מעשיך, אנו עבדיך, הסר נא דבר חטא משפתיים טמאות, יוחנן הקדוש."

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר data-lazy-src="https://adamolam.co.il/wp-content/uploads/2018/10/מודעה-לאתר-אדם-עולם-min.jpg" ><noscript><img src=

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך