ציור מתוך הצבע כדרך חניכה: תפקיד הצבע במעבר הסף

פורסם לראשונה באוקטובר 2025, כחלק מגיליון 97.

שומר הסף

ישות זו ניצבת בין העולם החושי לבין העולם העל־חושי, ולא מאפשרת לנו לחוות דבר מהעל־חושי, כל עוד לא פגשנו בה בדרך נכונה. תיאורים של מפגש עם "שומר הסף" קיימים במקומות רבים בספריו ובהרצאותיו של רודולף שטיינר, וכאן רק אומר עליה רק את מה שנחוץ בהקשר זה. ישות זו של הסף, המופיעה מול תלמיד הרוח בחוויותיו הרוחיות הראשונות, היא לא אחרת מאשר הוא עצמו. היא מופיעה כדמות מאוד לא סימפתית בלשון המעטה – דמות מפלצתית, המשקפת בתוכה עירוב של חיות ואדם, בהתאם למצבו המוסרי נפשי של האדם המתבונן בה ושאותו היא משקפת. 

אדם שהגיע לחזות בדמותו של "שומר הסף" יחווה אותה כבאה ותוקפת אותו מבחוץ. הסיבה לכך היא שבעולם האסטרלי מתרחש היפוך באופן שבו אנו רגילים לחוות את העולם ואת עצמנו. מה שנראה לגלוי העיניים המביט אל תמונות העולם האסטרלי כמתקרב אליו – הוא במציאות הרוחית מה שיוצא מתוכו, ומה שנחווה לו כיוצא מתוכו, כמראה או כצליל – הוא מה שבמציאות הרוחית בא אליו מעולם הרוח אשר נמצא "מחוץ לאישיותו". עבור אדם, משמעותו של מפגש בריא ומודע עם "שומר הסף הקטן" היא התבוננות חסרת פחד ב"עצמי" (האישיות הארצית) שלו, אשר מתייצב מולו כדמות אובייקטיבית. ככל שההכרה העצמית שלו גבוהה יותר, כך מפגש זה הוא פחות מפחיד ויותר מועיל. דרך מפגש זה, או מפגשים אלו, (כי ברגע שהוא מתרחש הוא יחזור שוב ושוב), האדם יכול להגיע להכרה עצמית גדולה לאין שיעור מכל מאמציו לעמוד מול עצמו בהכרה הרגילה. כאן אין לאן לברוח – זוהי התמונה של עצמי, על כל הטוב ובייחוד הרע שבה. כל היבט אי־מוסרי, כל סטייה או נהנתנות נפשית וחולשה רגשית, כל מגרעת בכוחות הרצון, כל עמימות בכוחות החשיבה – הכול יופיע דרך אותו יצור שהינו תמונת ההשתקפות הנפשית של המתבונן בה!

מפגש עם השומר בציור מתוך הצבע

כאן אתחיל להסביר את הקשר בין הצבע לבין תמונת סף זו, שהיא בין המראות הראשונים שחווים בכניסה העֵרה אל המציאות הרוחית, כדי שבְּהמשך דרך החניכה ניתן יהיה להניח אותה בצד ולהתבונן בעולמות הנמצאים מעבר ל"צעיף" שהיא פורשת על מבטנו.

ציור מתוך הצבע ללא נושא מוגדר הוא תהליך שבו אני מאפשר לעצמי בעבודה האמנותית לצייר בקבוצת צבעים שנבחרה מראש, על אותו נייר, במשך שבעה מפגשים. ציור זה נעשה ללא רישום מוקדם, הוא מתהווה דרך משחק הצבעים ובשכבות רבות של צבע, המונחות האחת מעל השנייה. בתהליך כזה מתחילים לעלות מתוך הצבע תכנים וצורות המתגבשים בסופה של היצירה לתוכן ברור. כך אני מובל על ידי הצבעים לנושא אשר מופיע בפעם הראשונה מול עיניי רק בסוף היצירה. כאן אני יכול לגלות כי הנושא קשור ישירות לחיי נפשי: בציור יופיעו מצבה של נפשי וכן חוסר האיזון בין רגש, רצון וחשיבה והעיוותים השונים הקיימים בה. 

כשמתחילים לעסוק בעבודה מסוג זה, העצמיות על כל מגרעותיה תשתקף רק באופן מרומז, אך ככל שהעבודה תעמיק, היא תתגלה בצורה ברורה יותר ויותר. שטיינר מספר על שלוש חיות מעוותות שמופיעות יחד עם תמונת האדם עצמו בחוויית המפגש עם שומר הסף. שלוש החיות הללו משקפות את חוסר השלמות של שלוש פעילויות הנפש – החשיבה, הרגש והרצון. לאחר העמקה מספקת בציור מתוך הצבע מופיעות חיות אלו גם בציור, ומתייצבות בו באופן מסוים שמאפשר לאדם להבין היכן טמונה חולשתו.

התבוננות במיקום שלהן ביחס לאדם ובמידת העיוות שלהן מאפשרת לצייר לפעול בתודעה ערה לתוך הנפש על מנת לתקן את המעוות. יכולתו של אדם להבין את ציוריו תהיה תלויה בהכרה העצמית שפיתח ובידע שרכש דרך האנתרופוסופיה. אלו יאפשרו לו לפענח את הציור ולהקיש ממנו את מה שעליו לעבור, כדי לייפות תמונה זו של "שומר הסף" בתוכו.

אם אדם שאינו נמצא בדרך החניכה ובתהליך של הכרה עצמית, מתייצב מול תמונת הסף שלו בהשפעת סמים או דרך התאמנות מאגית שמובילה אותו לחוויה רוחית זו, מבלי לפתח בתוך עצמו במקביל גם את הכוחות כדי להתמודד איתה, סביר להניח שייגרם לו נזק. האדם יישרף מבושה, או יברח מעצמו כנשוך נחש ויחשוב כי חלם חלום ביעותים. יתרה מכך, הוא ידחיק את היכולת להגיע לחוויה מודעת של הסף – לפעמים למשך עשרות שנים. 

דרך הציור מתוך הצבע אנו יכולים לגעת בתמונת הסף בדרך עדינה יותר, כשלב שמכין אותנו למפגש העוצמתי עם התמונה שלו בראייה גלוּיַת העיניים אל העולם האסטרלי. יותר קל לנו להפנים את תמונתנו העצמית בציור, שדרכו היא מתגלה לנו רק בהדרגה, מאשר במפגש הפנימי עם "המפלצת". דרך תהליך חוזר ונשנה של התבוננות בציור, המובילה מצד אחד להכרה עצמית מסוימת, ומצד שני – לחזרה לפעילות הציור שבה אנו נותנים לצבע להוביל אותנו לאימגינציות של פנימיותנו – נוכל להגיע אט אט להכרה עצמית בהירה יותר ויותר. 

פעמים רבות קשה לנו להקשיב לאדם אחר המספר לנו על חולשותינו ומתווה לנו דרך לעבודה פנימית, אך בציור מתוך הצבע אנו עצמנו מביאים תמונה זו של חולשותינו בפני מבטנו דרך התכנים שעולים בציור, ודבר זה אף הוא תומך אותנו בהפנמה של תמונתנו העצמית.

בהמשך לתמונות הסף שעולות מתוך עבודה זו, יכולות לעלות תמונות השייכות גם למציאות שמעבר לסף, תמונות שיספרו לנו על העולם העל־חושי עצמו ועל קשרינו עימו. אדם הנמצא בנתיב החניכה וחוויות סף הן לחם חוקו, יכיר במדיום של ציור מתוך הצבע ככלי לשיקוף חוויותיו, אשר מאפשר לו לחזות בהן גם בעולם החושי. יתרה מזאת, ועל כך אני מעיד מניסיוני האישי, לפעמים השיקוף הציורי של חוויה רוחית שהתרחשה קודם לכן בעולם הפנימי, הוא ברור יותר מהחוויה עצמה. לפעמים תמונה שעולה בציור מבהירה חלקים סתומים של חוויה רוחית, ומאפשרת לתלמיד מדע הרוח להכיר בחשיבותה של אותה חוויה שפקדה אותו בדרך החניכה.

הציטוטים הבאים לקוחים מתוך ספרה של גלאדיס מאייר צבעים – גישה חדשה לציור. גלאדיס מאייר הייתה אמנית ששיקפה את הראייה העל־חושית שלה דרך התהליך של ציור מתוך הצבע. 

"... אם אנו נוכל להתנסות בצבע (רגש) ובקצב (חיים) עד התפיסה הציורית הסופית שלנו, שניתן למצוא אותה על פני הציור או לדַמותה כתמונה אתרית, אזי אנו נוכל לחדור לאימגינציה אמיתית וחיה, וליצור משהו חדש לגמרי... הנושא הופך לדימוי ויזואלי ברור המגיע מעבר לסף עולמות הרוח, ואז האמן יכול לקבל ולהגשים זאת בעולם הפיזי תוך הכרת תודה... הנושא בא מבפנים. יש לנו בתוכנו יכולת אינסופית ליצור ציורים, ולציורים יש כוח של חיים וצמיחה. הם באים מעולם הנפש, אך קולטים את הצורות מהעולם הפיזי ויוצרים מהם שפה שעושה אותם מובנים וברורים, אך הגרעין היצירתי שלהם נמצא בעולם הנפש עצמו, שהוא עולם צבע חי. הצבעים מהווים מדרגה שתוביל לעבר העולם העל־חושי האלוהי... נפש האדם צריכה להגיע לעולם הנפש בעזרת מאמציה שלה עצמה... על האדם למצוא את העולם היצירתי שלו, והוא יצליח בכך בעזרת כוחות האהבה הטמונים בתוך נפשו, ועל ידי התשובות אשר באות ממרחק. אין בנמצא דרך קלה יותר, אך התשובות אכן באות. זהו הגילוי שעלינו לגלות: קיים עולם רוחי אמיתי, שהוא המקור של האמנות. זהו עולם התומך בכולנו, ולכולנו יש גישה אליו – גישה שהייתה ידועה מאז ומתמיד, אך השתכחה מלבנו בימים אלה, משום שדפוס חשיבה אנוכי, אינטלקטואלי ונוקשה השתלט זמנית על התודעה שלנו, שמטבע בריאתה הייתה פתוחה לרווחה... למעשה, אמנות אמיתית יכולה להפוך לדרך של התקדשות... אם נוכל להינשא על כנפי הצבע אל החיים האימגינטיביים האתריים בליווי מדיטציה ריתמית וציור, אזי אנו נוכל להגיע לתמונת עולם אתרי נייד ומתפשט, אשר מדבר בשפה מובנת, בתמונות שבהן הכול חי."

 

הציור מתוך הצבע על תכניו מתבהר יותר ויותר, כאשר במקביל אליו נכנסים לדרך רוחנית שבאמצעותה מתחילים לפתח ידיעה עצמית. ישנם מצבים בחיים שבהם הנפש חווה רגשות בעוצמה בלתי רגילה. אלו רגעים של חסד. גם אם עוצמה זו עלולה לנטות לצד השלילי, בכל זאת זוהי עוצמה המוציאה את האדם מתוך "השינה" שהוא שרוי בה תוך כדי חיי העֵֵרוּת. אם נשכיל לנווט התפרצויות רגש אלו למישורים של הכרה עצמית, הן יחשפו בפנינו את תמונות  העצמי הנסתר שלנו, תמונות שמהוות שרטוט של היבטים מתמונת שומר הסף הקטן. אם כהרגל אנו עוסקים ערב ערב בניסיון לראות לאחור את מהלך חיינו, כשאנו מביטים מבחוץ על עצמנו בתוך זרימת היום־יום שלנו, אזי נגלה את חשיבותם של הרגעים שהזכרתי. עוצמתם משאירה בנו חותם חזק מספיק/דַיו שמאפשר לזכור אותם בחריפות, ובכך להפיק מהם את המֵרב הדרוש להכרה עצמית הולכת וגוברת – הכרה עצמית שהיא הכרחית לפיתוח אומץ לב בעומדנו בחוויה רוחית מול שומר הסף הקטן, שהוא בעצם עצמנו.

ציוריו של רודולף שטיינר בכיפות הגֵתֵאָנוּם הראשון שנשרף, משקפים בצורה חדה איך מתקדש יכול להעביר את חוויותיו הרוחיות לשפה של צבעים אשר מובילים לצורה ולנושא המשקפים בבהירות את מה שהיה טמון בנפש לפני כן כפרי מחקריו ב"רשימות האקשיות".

כל אדם יצטרך, בשלב זה או אחר בחייו אלו או בחיים אחרים, לעמוד בתודעה ערה מול הסף. האנושות כולה צריכה היום להתייצב מול הסף (שבתחומו היא כבר נמצאת) בתודעה ערה. ציור מתוך הצבע בצורה אימגינטיבית מאפשר לכל אדם, ובייחוד לחניך של מדע הרוח, להגיע בבוא העת מוכן ובשל יותר לחוויה הישירה של שומר הסף.

עבודה בקבוצה

ניסיוני בעבודה עם קבוצות מראה כי קיימת איכות אחרת, יעילה ורב מֵמדית יותר, כשאנשים העובדים בקבוצה עוברים יחד שוב ושוב מסע זה של ציור אימגינטיבי וחוקרים יחדיו את תוצאותיו. בתהליך כזה, חברי הקבוצה מפתחים יכולת לשאת באופן ראוי את התמונות של שותפיהם לקבוצה. הדבר שונה לגבי אנשים שלא עברו התאמנות קבוצתית שכזו, ורצוי שאת רוב הציורים שאנו מציירים בעבודה מתוך הצבע, נסתיר מעיניהם של אנשים שאינם נמצאים בשלב שלנו בתהליך החניכה, בייחוד את הציורים שחושפים את נפשנו הלא בשלה, או מטילים אור על מכשולים העומדים בדרך להכרה עצמית ולמודעות. 

אותי כבר לא מפתיע שכמעט תמיד כאשר אני עוזר לתלמידיי לפענח את התכנים שעלו בציור שלהם, החולשה העיקרית משתקפת בבהירות בחשיבה, ברגש או ברצון. תלמידי ניצבים מופתעים מול מה שידעו על עצמם באופן כלשהו, ודרך הציור מתבהרת להם גם הדרך שבה הם יכולים לפעול מול חולשותיהם. 

מתוך ניסיוני האישי בעבודה זו, ומתוך ניסיוני רב השנים בהוראת קבוצות ציור, אני חש כי ישנה חשיבות עצומה לפעילות עם צבעים, ובייחוד לציור מתוך הצבע ללא נושא, כיוון שהוא מהווה כלי ייחודי בדרך החניכה, העוזר לתלמיד להיכנס לתהליך של הכרה עצמית ובכך מכין אותו למפגש בריא ואמיץ עם שומר הסף הקטן, שיתרחש עבורו בבוא העת. 

 

דניאל זהבי הקים את קבוצת האמנות ללימוד מדע־הרוח שממשיכה לפתח את מחקר הצבע, הקשרו והשפעתו על הנפש הצבעונית של האדם. במשך השנים לימד אלפי אנשים ופיתח גישה ייחודית בתחום הצבע והחינוך הנפשי, המבוססת על המחקר האנתרופוסופי. 

עוסק באמנות הצבע בגישה האנתרופוסופית מעל ל־43 שנה וכתב מספר ספרים בנושא. לימד את הנושא בסמינר בכפר רפאל, במרכז פיינברג לציור אנתרופוסופי בראשון לציון, בסמינר לגננות ולדורף בקרית טבעון, ובמכללת הגליל המערבי בעכו. כיום מלמד ציור אנתרופוסופי ואנתרופוסופיה כללית לקבוצות בוגרים בקריית טבעון, וכן במסגרת בית ספר "כחותם" לייעוץ ביוגרפי ובהכשרת "שער לנפש" לתרפיה באמנות של דויד בנימין.