הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
|
"חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ |
שִׂים לֵב |
וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ - רודולף שטיינר |
ושוב אנחנו בתווך, בין רוח לחומר, מהלכים בזהירות על קו התפר. ישויות שבאות מהרוח וחיות בחומר: אילו כלים יש לנו לתפוס את המציאות? — בהנחה שזו בכלל קיימת... את מאמרו של איתמר מגד על אמת בהיסטוריה קראתי בנשימה עצורה, כמו שקוראים סיפור של אגתה כריסטי. אלא שזה לא רק מי רצח את סרן חרדלי בספרייה, אלא האם הוא בכלל היה קיים? כן, כמו כל שריד היסטורי: יש לנו גופה, ספרייה ופמוט. מהנתונים האלה נוכל לפתח אינסוף סיפורים לגבי מה שהיה. ואם נלך עוד צעד אחד הלאה, נוכל גם להגיד שאין שום הוכחה שכל אלה התקיימו רגע לפני שראינו אותם. האפשרות להטיל ספק בכל ידע היסטורי, מדעי ככל שיהיה, בעזרת ספקנות פילוסופית — אומר מגד — מתעצמת בזמננו עקב ההתערערות במעמדה של האמת עצמה. איך נדע מה אמת ומה שקר? בודקי עובדות עצמאיים (סוג של ישות חדשה שהפציעה לאחרונה בחיינו) טוענים שטראמפ משקר — זה נשמע נכון. הם גם טוענים שמחקרים מעמיקים בדקו את יעילות חיסוני הקורונה ומצאו אותם בטוחים לחלוטין. זה פתאום נשמע פחות אמין. ואז (כצפוי) מתגלה שרבים מהם אינם עצמאיים כפי שהעידו על עצמם, שחלקם פועלים מטעם, שיש להם אג'נדה משל עצמם לקדם.
"מתי אנו פוגשים תהליך חשיבתי ונעשים מודעים לו?" כותב ניר אליאב במאמר הפתיחה, "כאשר אנו נתקלים בתופעה שקשה להסביר אותה. למשל, אם ניזכר כיצד הגבנו כששמענו לראשונה על הקורונה או על הפלישה הרוסית לאוקראינה — לא היה לנו הסבר טוב לעניין, וגם לא קיבלנו הסבר טוב מהסביבה, מחברים או מהתקשורת. אז פתאום הפכנו מודעים לכך שיש כאן תופעה שאין לה הסבר מקובל, ולכן עלינו כנראה לתת לה הסבר משלנו." ולמרות, אומר אליאב, למרות שסוף סוף מזדמנת לנו במקרים כאלה האפשרות לחוות חופש מחשבתי אמיתי, ולמעשה לבנות דרך כך את האני שלנו — נראה שלאנשים רבים זה נחווה כתהליך מפחיד או מרתיע, ולו רק מעצם המפגש הרפלקסיבי עם החשיבה של עצמם. והרי בדיוק בכך, הוא מציין, עוסקת הפילוסופיה של החירות.
האמת ההיסטורית, אומר מגד, נמצאת באינסוף (או הכי קרוב לו שניתן לנו להכיל בתפיסה האנושית). אני תוהה: אם אין לנו כלים ממשיים לתפוס את האמת — על מה נתַרגל את חירותנו?
תמי רוזנטל שכן טוב חקרה את חינוך ולדורף כחינוך לשלום, היא בוחנת בקצרה את שאלת הסכסוך ואז סוקרת יוזמות ולדורף לשלום ומראיינת מחנכים ומחנכות, הורים, בוגרת ולדורף ותלמיד בוולדורף לגבי הקשר בין חינוך ולדורף לחינוך לשלום. המסקנה לכאורה ידועה מראש — ולדורף, במהותו, הוא חינוך לשלום. אך האם הוא אכן כזה בפועל? כמה מהיוזמות הוותיקות לשלום עדיין מתקיימות? כמה רוח גבִּית מקבלות יוזמות חדשות? האם הורים בחינוך ולדורף מצפים שילדיהם יקבלו חינוך לשלום? האם זאת בכלל שאלה שעולה בדעתנו כשאנחנו שולחות את בנינו ובנותינו לבית הספר?
גלעד גולדשמידט מסכם אוסף מחקרים רחב היקף על אודות גיל העלייה לבית הספר. הנתונים, לכל מי שמאמין בחינוך ולדורף, גם הם ידועים מראש. גיל העלייה לבית הספר אכן קובע את עתיד ילדינו, עם יתרון ברור לילדים הבוגרים בשנתון בכל תחומי החיים, בבית הספר ובהמשך. נוכח הסירוב הגורף של משרד החינוך אפילו לדון באפשרות לאשר עלייה בגיל 7 לבית הספר (הדבר תלוי כרגע ברצונן הטוב של הרשויות המקומיות - ולא לכולן יש כזה) מסיים גולדשמידט את מאמרו בהבעת תקווה שגם הרשויות יבינו את חשיבות הנתונים האלה.
את כרך מדע הרוח 2022 סוגרת עבודת גמר של תמר לבר מבית הספר בהרדוף על "פחדים קטנים" — חקירה עצמית רחבת היקף ומעמיקה, במהלכה חושפת לבר את פחדיה ומראיינת חברות וחברים לגבי הפחדים שלהם. כמו בכרך של השנה הקודמת, בו התחלנו את המסורת של הכנסת עבודות גמר ל"מדע הרוח", אני מוצאת שהטקסטים האלה, שכותבות נערות בכיתה י"ב, הן מסמך בעל חשיבות אנושית ראשונה במעלה — וגם הוא, כמו הקודם, בוודאי יישאר איתי לזמן רב.
פחדים, אמת, שלום, חופש. אלה המילים שאני לוקחת איתי מהקריאה בכרך הזה. אלא שאת השלוש האחרונות לא ניתן כנראה בימינו לקרוא בלי סימן שאלה. באנתרופוסופיה אוהבים שאלות, אז בואו נישאר בזה: אמת? שלום? חופש?
בשער: ציור לוח של רודולף שטיינר מתוך ההרצאה השמינית בסדרת ההרצאות 'קוסמוסופיה' (1) 9 באוקטובר 1921, GA-207
