הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
אם ננסה לאפיין במילה אחת את התרבות המערבית שאנחנו חלק ממנה, אפשר יהיה לעשות זאת במילה "מהירות". כל מטרתה של הטכנולוגיה – החל ממנוע הקיטור ועד הוואטסאפ – היא לעשות עבורנו מהר דברים שפעם עשינו בעצמנו לאט. מהי ההשפעה שיש לשינוי הזה על האדם?
בספרו "שלטון עצמי", העומד לצאת לאור בהוצאת אדם עולם, כותב מהטמה גנדהי בפרק "רכבות" את הדברים הבאים: "הטוב והצדק מתקדמים בצעדי חילזון, ומה להם ולרכבות?! בדעתו של שוחר הטוב אין אנוכיות והוא לא ימהר. ידוע לו כי כדי להשפיע לטובה על הבריות, דרושים זמן וסבלנות. אך לרֶשע יש כנפיים."
בשלושים השנים האחרונות החלה להתעורר בעולם תנועת נגד, המניפה את דגל האיטיות. התוצר הראשון והמוכר ביותר שלה היא תנועת "slow food", שהקים בשנת 86 האיטלקי קארלו פטריני בתגובה לפתיחת סניף מקדונלדס בפיאצה הספרדית שברומה. מאז תנועת האיטיות התפתחה לכיוונים רבים נוספים כגון "ערים איטיות", "אופנה איטית", "קולנוע איטי", "שיווק איטי" וכמובן – הורות איטית.
גם את ההורות האיטית אפשר להגדיר כאנטיתזה לסוג הורות הרווח מאוד היום, שזכה לכינוי "הורות הליקופטר" – הורים שכמו מרחפים מעל ילדיהם ולוקחים חלק פעיל וצמוד בגידולם. לעומתם, הורים איטיים יתכננו פחות עבור ילדיהם, יתנו להם להתמודד עם קשיים בכוחות עצמם, ויאפשרו להם להנות מזמן הילדות ולחקור את העולם בקצב שלהם. בשבוע שעבר התארחה בישראל משלחת נציגי (ובעיקר נציגות) חינוך ולדורף מכל העולם, ואחת מהם, הדנית הֵלה הקמן, הרצתה ביום חמישי האחרון במרכז החינוך "הנני" בינוב, שם תיפתח גם השנה תוכנית ללימודי חינוך מגיל לידה עד 3, בהנחיית מירי מתתיה וסימון הורביץ. בהרצאתה היא דיברה על "5 מפתחות זהב להורות איטית":
- שינה. והרבה. לפי הקמן, ילד צריך לישון בין 11 ל-13 שעות ביום, ומגיל שנה – לא במיטת ההורים. הילד צריך להרגיש את גבולות גופו ולסגל לעצמו ביטחון ביכולתו לישון. חוסר בשינה משפיע על החברתיות של הילד, על שיתוף הפעולה שלו עם המשפחה ואנשים אחרים וגם על יכולת קליטה שלו. פעמים רבות ילדים מתוייגים כבעלי "קושי בקשב וריכוז", בעוד שלמעשה חסרה להם שינה מכיוון שחסר בחייהם הקצב הנדרש על מנת לישון מספיק.
- תנועה. בשבע השנים הראשונות הילד הוא ישות של תנועה ויש לאפשר לו אותה כמה שניתן. להליכה יש קשר לפיתוח היכולת השפתית בגלל הקצב המדוד והקבוע שלה. טיפוס על עצים, על אבא וכל אתגר אחר שהחיים מזמנים מפתחים תחושת מסוגלות.
- תזונה. ילדים אינם מודעים לתהליכים של גידול ובישול המזון. אבל מאד חשוב שהם יראו כיצד פירות וירקות גדלים, איך קוטפים ורוחצים ומבשלים אותם. כאשר הם חלק מן התהליך כל חושיהם משתתפים והזכרונות הנעימים נקבעים אצלם לעד. בזמן ארוחה משותפת הם יאכלו בהנאה את המזון שנטלו חלק בהכנתו וירכשו הרגלי התנהגות חברתית. ההורה מחליט מה אוכלים בבית והילד משתתף כמיטב יכולתו בתהליך ההכנה והפינוי.
- ריתמוס. שיגרה ברוכה. כאשר הילד יודע מה צפוי בכל חלק ביום, הוא יכול לשחק ולגדול בנחת. אם הוא מודאג כל הזמן מן השינויים שעתידים לקרות, הוא אינו פנוי רגשית ללמידה והתפתחות. חזרה על דברים בסדר וקצב קבועים מעניקה לילד בטחון בעולם.
- אהבה. בכל הורה יש אהבה לילד שלו, אבל איך לבטא אותה לא רק באמצעות ויתורים ואמירת "כן" לכל בקשה? האהבה היא זו שגם צריכה לקבוע גבולות מתוך "סמכות אוהבת". במקרים רבים אמירת "לא" מבטאת יותר תשומת לב לצרכי הילד ואהבה אליו מאשר הסכמה מתמדת.
מירי מתתיה ונועם שרון
