בתוכנית בישול שראיתי לאחרונה אמר המנחה שאחת מכל שלוש כפות אוכל שאנחנו מכניסים לפה היא הודות לעמלן של הדבורים – מין פלא טבע מפרֵה שכבונוס גם מייצר דבש. רודולף שטיינר ייחס לדבורים חשיבות מכרעת וכבר בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, כמה עשורים לפני שהדבורים התחילו להעלם מהעולם, ניבא שההתערבות הפולשנית של המין האנושי בתהליכים טבעיים תפגע אנושוֹת בדבורים ומכאן, בחזרה בומרנגית, בנו. ציטוט מפורסם שמיוחס לאלברט איינשטיין אומר שמהיום שבו ייעלמו הדבורים מהעולם, יוותרו למין האנושי ארבע שנים בלבד לחיות.
מאה שנים מאז שטיינר ועם פחות מחצי מאוכלוסיית הדבורים בעולם, לא פלא שזירת הדבוראות הופכת ליותר ויותר משמעותית לעתידנו, ומכאן גם יותר ויותר נתונה למניפולציות, למאבקי שליטה וכיוצא בזה. למשל, חברות הנדסת זרעים כדוגמת מונסנטו ובאייר (שרכשה אותה לאחרונה) אינן מהססות לתבוע חקלאים שמציבים כוורות ליד שדותיהם – באשמת "גנבת זכויות יוצרים" דרך האבקה (!); או מנגד, לאחר מאבקים רבי שנים, בוטל לפני כשנתיים המונופול של מועצת הדבש בישראל להחליט בעבור חקלאים איזה כוורות יוצבו בשדותיהם. עד אותו רגע, לא יכלו חקלאים להציב כוורות משלהם בשטחיהם בלי אישור מועצת הדבש. גם כאן, כמו בכל תחומי החקלאות, המאבקים הם מורכבים ביותר ולא פעם עומדים מאחוריהם כוחות גלובליים רבי עוצמה שהאינטרס שלהם הוא שורת הרווח בחשבון הבנק. מי שבדרך כלל יוצא מופסד הם כל השאר.
ככל שעולה הלחץ על אוכלוסיית הדבורים, ההולכת ומתדלדלת, לייצר עוד דבש ולהאביק עוד צמחים, כך הופך הטיפול בהן ליותר ויותר פולשני ופוגעני; ככל שעולה הלחץ על שדות לייצר עוד ועוד מזון בעבורנו ובעבור החיות שאנחנו אוכלים, נכנסים יותר ויותר נהלי שליטה ומניפולציה על הזרע ועל האדמה בריסוסים, רעלים, והתערבויות גנטיות – מה שבאופן טבעי ועצוב ממשיך לדלדל את האדמה ואת אוכלוסיית הדבורים בעולם.
מחר (20.5) חל יום הדבורה הבינלאומי ובימים אלה ממש, לאחר הריון ארוך, נולדת אפליקציית Bee Stop של הילמר קונמן, מרצה לדבוראות ביודינמית וממובילי התחום בארץ. פרויקט Bee Stop שהילמר יזם ועומד בראשו קורא לכל מי שרווחת הדבורים – ולמעשה עתידנו – מדברים ללבו, להקים גינות עתירות צוף ואבקת פרחים בכל שטח שעומד לרשותנו, בעיר ובכפר, כדי לאפשר לדבורים למצוא בקלות רבה יותר צוף, וליצור בעבורן עוד ועוד "תחנות תדלוק".
"חשבתי על הדבורים העמלות," אומר קונמן, "כמה שהן מתאמצות תמיד בשבילנו, עמלות להחזיק אותנו בחיים, והחלטתי להפוך את המטבע – להיות אני הדבורה שעמלה בשבילן, לספק להן שטחי מרעה טובים בכל הארץ. הרעיון הוא להקים גינות פרחים עתירי צוף בכל מקום אפשרי, על גגות של תחנות אוטובוס, גינות פרטיות, יערות מאכל, גגות של בתי ספר, בתי אבות, בתים פרטיים – בכל מקום. אני מנסה להלהיב לפרויקט הזה כמה שיותר אנשים, כדי שנהייה כמו כוורת גדולה שפועלת ביחד לטובת הדבורים."
זה לא מתנגש עם איזה חוק שאוסר לגדל דבורים בשטח עירוני?
"זה חוק יבש שלא מיושם בפועל. כבר שנים רבות אני מלמד דבוראות אורבנית וזו תופעה לשמחתי הולכת ומתרחבת מאוד בשנים האחרונות. מעבר לזה, בארה"ב ובאירופה דבוראות אורבנית היא לא רק חוקית אלא גם מסובסדת, כלומר העירייה נותנת לאזרחים כסף או הנחה בארנונה כדי שיגדלו דבורים על גג הבית. זה רעיון מקסים ואני בטוח שזה רק עניין של זמן עד שייפול האסימון ונתברך בגישה החכמה הזו גם בישראל."
מה ההבדל בין הגינות שאתה יוזם לגינה הרגילה שיש לרבים מאיתנו בבית?
"גינות עתירות צוף מורכבות בעיקר מפרחי בר, בגלל שאיכות הצוף והאבקנים בהם גבוהה בהרבה. גידולים מבויתים עברו פעמים רבות מניפולציות שפוגעות באיכות הצוף. למשל כותנה, בשדות מונוקולטורה בארץ ובעולם, הונדסה ככה שהיא משחררת בתוך הזרע של עצמה כמכלים שדוחים מחלות, ועל זה עוד מרססים חומרי הדברה. דבורים רגילות לרעות בשדות כותנה כי הם מפרישים המון צוף, רק שלמרבה הצער אין לדבורים מנגנוני הזהרה מפני הרעלים האלה. הן יפיקו דבש מכל מה שמתוק, כולל חומרי טעם מלאכותיים או צוף מרוסס. מטוסים שמרססים את הכותנה מרססים גם הכוורות שמוצבות לצדם. מכאן קל להסיק לגבי איכות הדבש."
איך אני יכולה לדעת איזה דבש איכותי?
"אינדיקציה פשוטה היא התגבשות הדבש, שהיא תהליך טבעי. דבש שנמכר בבקבוקים לחיצים הרי לעולם לא יתגבש וזה כבר אמור להדליק נורה אדומה. כלל האצבע הוא שככל שהמכוורת גדולה יותר, כך איכות הדבש יורדת. כשמכוורת גדולה רודה דבש וחייבת לשאוב את כל הדבש למיכלים ענקיים היא נאלצת לחמם את הדבש למצב נוזלי, עד לרמה של מים, כדי שהוא יוכל לעבור בצינורות. החימום הזה פשוט הורס את הדבש וגם מקצר לו את חיי המדף. לדבש טבעי שלא עבר מניפולציות יש – לפחות בפרספקטיבה אנושית – חיי נצח. בחפירות ארכיאולוגיות בבית שאן מצאו דבש בן 3,000 שנים, והוא היה מצוין."
ומה מכוורת קטנה עושה אחרת?
"היא לא צריכה לחמם את הדבש כדי להעביר אותו לצנצנות. העבודה ידנית, מהכוורת לצנצנת. לא רק זה, גם הטיפול הקרוב והאוהב בדבורים, בלי מניפולציות עם מי סוכר כדי להגדיל את התפוקה או טיפול באנטיביוטיקה וכדומה. לחקלאות הביודינמית יש הבנה עמוקה מאוד לגידול נכון של דבורים ואני מאוד מקווה שאחרי שאנשים יקימו גינות צוף הם יתלהבו ויחפשו את השלב הבא, אולי לגדל בעצמם כוורת – עיסוק מהנה מאוד שתורם לרווחת כל העולם. בכל אופן, השלב הראשון כרגע מבחינתי הוא חזון גינות הצוף, ה-Bee Stop, שמיושם בהצלחה בארצות אחרות כמו הולנד ואני מאמין שיתפוס תאוצה גם אצלנו."
מה האפליקציה שלך נותנת?
"היא ממפה את גינות הצוף בארץ וגם מספקת הכוונה וייעוץ לכל מי שרוצה להקים גינה כזו. אני מקווה שיהיו הרבה כאלה." האפליקציה תהיה זמינה בעוד מספר ימים בחנות האפליקציות לאנדרואיד.
אלברט איינשטיין לא אמר את המשפט המוזכר, ויותר מזה, לרוב הוא לא נכון:
https://www.forbes.com/sites/paulrodgers/2014/09/09/einstein-and-the-bees-should-you-worry/
תודה למגיב "אדם" על ההתייחסות ועל ההפניה למאמר החביב של פול רוג'רס. במאמרנו, יש לציין, לא נאמר שאיינשטיין אמר את המשפט הנ"ל אלא שזה ציטוט מפורסם שמיוחס לו. גם לגבי המשפט עצמו לא נטען במאמרנו שהוא נכון ומוכח מעל לכל ספק, אלא שהוא מדגים את הדאגה שמעורר הצמצום הדרמטי באוכלוסיית הדבורים בעולם. אגב, לפי התפיסה הביודינמית הסיבות לתופעה מורכבות בהרבה מאלה שמוצעות במאמרו של רוג'רס, וניתן למצוא על כך חומר רב בכתביו של ר. שטיינר. מה שחשוב בעיניי בדבריו של הילמר הוא המחשבה הפרקטית והחיובית שמתמקדת בהצעת פתרונות ובתשומת לב אכפתית ואוהבת.
במידה ולא רציתם ליצור רושם מוטעה לגבי עובדה שידעתם שהיא שגויה לא הייתם צריכים להשתמש בא מלכתחילה
הוספתם חטא על פשע
תודה רבה!
תודה לך דפנה יקרה.