דבר העורכים- גליון 55- אוטיזם

כשלאדם ה"רגיל" נודע שהוא עומד להיות הורה, המחשבה הראשונה שחולפת בראשו היא "שרק ייוולד בריא". ואכן, בימינו משגשגת תעשיית הבדיקות במהלך ההיריון כדי שנוכל להימנע מלידת ילדים חולים ובעלי "ליקויים". אנחנו מאתרים אותם בזמן, מפילים ושולחים חזרה מעלה, אל עולם הרוח — מונעים מהם להתגשם ולתקן את הקארמה שלהם במקום היחידי שבו היא ניתנת לתיקון: כאן על האדמה. כתגובה קוסמית, צצות לקויות חדשות, כאלה שאי אפשר לאבחן ולסכל לפני הלידה. למשל אוטיזם.

בגיליון הנוכחי ניסינו לתת תמונה של תופעת האוטיזם מנקודת מבט אנתרופוסופית. אודי לוי ניהל במשך 13 שנים מוסד אנתרופוסופי שוויצרי שטיפל בין היתר באוטיסטים ברמת תפקוד בינונית ונמוכה. במאמרו המקיף מציג לוי את התפיסה הרווחת אצל רופאים ומטפלים אנתרופוסופיים, לפיה האוטיזם הוא מחלה מודרנית המשקפת באינדיבידואל את מצבה של החברה שלנו — מנוכרת, חסרת חום אנושי, ריקה — וקורא עליה תיגר. מתוך ניסיונו בעבודה עם עשרות אוטיסטים, הוא טוען כי לכל אוטיסט עולם פנימי עשיר, שרק צריך למצוא את הדרך להגיע אליו.

עולם פנימי עשיר הוא בוודאי מנת חלקה של חמוטל (שם בדוי), בתה של מיכל הולר, מתכנתת ויוצרת חזותית. עולמה של חמוטל נגלה בציורים של יצירי דמיון פלאיים, המהווים שותפים לעלילת חייה. מאמרה של הולר מתאר את מאבקה של חמוטל בתה לגשר בין העולם הפנימי העשיר שבו היא חיה לבין הדרישות של העולם החיצוני.

כזה הוא גם מאבקה של הסופרת האוסטרלית דונה ויליאמס, שספריה אף אחד בשום מקום ומישהו איפשהו תורגמו לעברית והוצאו לאור בידי אורה פין, מחנכת ולדורף ותיקה. פין כותבת על מסעה ההירואי של ויליאמס מ'העולם שלה' ל'עולם', ועל הצלחתה לתפקד בו בצורה מעוררת השתאות.

מאידך, לא כל אוטיסט יכול או צריך "להשתלב בעולם". בכפר שמעון מציעים לאוטיסטים מקום ואפשרות לחיות בצורה מיטבית בהתאם לסט הכישורים שעמם הגיעו לעולם. ציוריהם של הדיירים בכפר שמעון מלווים את הגיליון הזה. אילן בלום, איש חינוך המנהל את המוסד בשבע השנים האחרונות, הוא אדם שראוי להקשיב לו.

על האוטיזם מנקודת מבט מעשית במיוחד לאנשי חינוך כותבות מירי מתתיה ומיריה רון — רון על חווית החיים של הילד האוטיסטי דרך פריזמת החושים, ומתתיה על התמודדותם של הורים ואנשי חינוך עם הגילוי.

האוטיזם היא תופעה חדשה יחסית, שאובחנה וקיבלה שם כעשרים שנה אחרי מותו של שטיינר. ההתייחסות האנתרופוסופית לאוטיזם היא אפוא מקרה בוחן ליכולתה לבנות נדבך חדש של ידע ופרקטיקה על בסיס התשתית שהניח שטיינר, אך חופשייה מ"שטיינר אמר". עד כמה היא מצליחה? קראו את הגיליון והיווכחו בעצמכם.

לסיום, אנו מודים לאודי לוי ולאור אלטרמן-ברנע על ייעוצם למערכת לקראת הכנת הגיליון.

אוטיזם הוא נושא רגיש ואם נפלנו בלשוננו, או טעינו באופן שבו אנו מציגים את הנושא, אנו מתנצלים על כך מראש ונשמח לכל משוב מקוראינו.

שלכם,

סימונה, יפתח, נועם