ולדורף דו לשוני ברמלה

ולדורף דו לשוני ברמלה

למרות ואולי דווקא בגלל האירועים הקשים שחווינו לאחרונה בישובים מעורבים, יוזמת "זרעים – בוז'ור", שקיימה עד היום סמינר ולדורף המשותף לנשים ערביות ויהודיות, מעלה הילוך לקראת הקמת מערך חינוך ולדורף ברמלה

אולפת אבו לבן אל טורי, ילידת לוד, מתגוררת ברמלה ומזה כארבע שנים עוסקת בסבלנות אין-קץ, מתוך אמונה לוהבת ברוח האדם בהקמת מערכת חינוך ולדורף בערים המעורבות לוד ורמלה.

עד לפני חודשיים משפט כזה היה יכול לעבור מתחת לרדאר כעוד יוזמת חינוך ערבית-יהודית בישראל, ולא שיש לנו הרבה כאלה, אך נהוג לראות בהן זרעי שפיות ותקווה במציאות מסוכסכת, נחלתם של תמימים שהמציאות וודאי תטפח בקרוב על פניהם. עכשיו, מעט יותר מחודש אחרי מהומות הדמים בלוד, עכו, יפו וירושלים (בין היתר), הופכת היוזמה של אולפת ושותפה נועה לֶשֶם לחזון שנשמע כמעט בלתי ישים אך למעשה הוא לא פחות מהכרחי.

לפני שנתיים, בימים נאיביים יותר, בגיליון הפסטורלי "ולדורף בעולם" שעל עטיפתו מופיעות פרות חוצות את רחבת הגתאנום, ראיינתי את אולפת למדור "5 שאלות". היא הייתה אז בעיצומה של הובלת השנה הראשונה של היוזמה שלה ושל נועה – "זרעים" או בערבית "בוז'ור"– סמינר ולדורף משותף לגננות ולמורות דוברות ערבית ועברית. עתה, אחרי שנת קורונה שכמעט שיתקה את היוזמה וחודש אחרי הפּרעות, הן מסיימות שנה שלישית ומתמקדות במטרה שאולפת ראתה לנגד עיניה כשהתחילה במסע המפרך הזה.

"כשלמדתי חינוך, לפני דיי הרבה שנים, יצאנו לסיור היכרות עם שיטות חינוך שונות בבתי ספר שונים. בין היתר ביקרנו בבית הספר ולדורף בכרכור, ואני זוכרת שכשיצאתי משם ידעתי שפגשתי משהו מאוד משמעותי. עמדתי שם בחוץ, לבי נשאר בבית הספר ועלתה בתוכי שאלה - שאז לא ידעתי שאני למעשה מפנה אותה לעצמי: 'מי יביא את החינוך הזה אלינו, לחברה הערבית?'

אחרי שסיימתי את לימודיי, עבדתי כאחראית תחום קהילה ערבית בלוד ואיכשהו הגיעה אליי קריאה מהכשרת חינוך ולדורף לגיל הרך בטבעון, שמחפשות נשים ערביות ללמוד ולהביא ולדורף לקהילה הערבית. החיבור שלי לזה היה מיידי. במשך שנה נסעתי מדי שבוע ליום לימודים בטבעון ובשנה שלאחר מכן המשכתי ללמוד בסמינר בתעוז – שם פגשתי את נועה. זה התחיל מזה שחיפשתי מישהי שתבוא ללמד עברית אצלנו.

בזמנו ניהלתי הכשרה מטעם משרד החינוך להשלמת השכלה לנשים ערביות ושאלתי בקבוצה מי רוצה ויכולה. נועה הציעה את עצמה, וכך נולד הקשר ביננו. דיי מהר ראינו שיש צורך עצום בגן ולדורף בקהילה הערבית של לוד ורמלה אך כשהחלטנו להקים אותו הבנו שאנחנו צריכות קודם כל ליצור צוות. להכשיר עוד גננות מלבדנו. כך נולד סמינר 'זרעים'. השאלה שהפניתי לעצמי לפני כל כך הרבה שנים הלכה ותפסה צורה ברורה: הקמת מערך חינוך ולדורף שלם מהגן, ועד בית הספר, כולל הכשרות וליווי הורים במבנה אחד, גדול בעיר רמלה."

אולפת אבו לבן אל טורי. חזון בלתי ישים והכרחי באותה מידה

למה דווקא רמלה?

"התהליך בלוד קשה, ובפרט אחרי הפרעות שהיו שם השנה. המצב הזה מצריך תהליך הכנה חברתי רחב טווח ועמוק, הרבה לפני שבכלל נכנסים לנושא הגנים ובית הספר. הקהילה עדיין לא מוכנה לשיתוף פעולה ברמה הזאת, הפצעים עדיין מדממים. אנחנו מתחילות עם רמלה בתקווה שהיא תהווה דוגמה לזה שכן אפשר להקים חינוך משותף בעיר מעורבת."

מה הצעד הבא?

"השבוע אנחנו לוקחות שני חברי מועצה מעיריית רמלה לסיור בבית ספר ולדורף, אחד מהם הוא האחראי מטעם המועצה לחינוך בחברה הערבית ברמלה והשני אחראי לפעילויות משותפות בין ערבים ליהודים. בשלב הבא נשב יחד ונראה איך העירייה יכולה לסייע לנו, במבנה, במשאבים ובליווי."

כששוחחנו לפני שנתיים דיברת על ההעדר הכמעט מוחלט של יוזמות חינוך ולדורף מהחברה הערבית. זה עדיין כך?

"כן. למעט היוזמה בשפרעם, שהיא יוזמה ותיקה ולמרבה השמחה קיבלה השנה אישור להתרחב לתיכון. לא רק גנים או בתי הספר חסרים - החוסר נוגע גם בעניין ההכשרה. נכון שלמדתי עברית ואני יודעת אותה על בוריה, אך אנתרופוסופיה וחינוך ולדורף צריך ללמוד בשפת האם שלך, עם הניואנסים התרבותיים שהיא נושאת. זה חיוני בעיקר בגיל הרך. גם מבחינת חומר כתוב, יש ממש חוסר בתרגומים לערבית של תכנים אנתרופוסופיים, אני מאמינה שזאת אחת הסיבות לכך שיש כל כך מעט יוזמות ולדורף בציבור הערבי בישראל."

לפני שנתיים אמרת שאת ממש רואה את בית הספר לנגד עיניך, זה חזון שמתקרב או מתרחק?

"דווקא על רקע החולי, הפרעות והקושי האנושי אני רואה את החזון שלי מתקרב ומתממש. ככל שהקושי בעולם גדול יותר כך הצורך בריפוי גדול ודחוף יותר והוא יבוא דרך חינוך. חינוך לערכים, סובלנות, אהבת אדם, עזרה הדדית ומפגש אנושי. את כל אלה הוולדורף מביא. אני מאמינה שהריפוי יגיע כשנשים ערביות ויהודיות תדענה שעתיד ילדיהן הוא משותף ולא נפרד. אנחנו חייבות ללמוד להתאחד ולהכיר אלה את אלה, את התרבות, את השפה. הילדים שלנו ייפגשו הרי באוניברסיטה, יישבו על אותו ספסל, תחת קורת גג אחת – ואם לא נתקרב ונכיר – תהיה ביניהם הזרות הזאת שעומדת בין יהודים לערבים עכשיו. ככל שהקרבה בינינו תעלה, כך אני צופה עתיד טוב יותר למדינה שלנו, להבנה שהמדינה זה כולנו יחד.

מי שהדברים האלה מדברים ללבה ומרגישה שיש לה (או לו) יכולת וצורך לעזור – מוזמנים ומוזמנות לבוא ולהשתתף ביוזמה שלנו."

פרטים נוספים להשתתפות ולהתנדבות יופיעו במדור "שימו לב" בגיליון אדם עולם הקרוב.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך