נשבר

"חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ

שִׂים לֵב לפִעְיִמַת המְַּטֻטֶּלתֶ בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם

וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם יֵשׁוּת עוֹלָם אָדָם" - רודולף שטיינר

 

השבוע הצטרפתי לצעדת השלום בתל אביב; הלכנו, כמה אלפי אנשים חמודים, מכיכר רבין לכיכר הבימה, הקשבנו לנאומים נרגשים, חזרנו בדואט מתוזמר ומשועשע אחר קריאות "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים", ומחאנו כפיים כשהיה צריך. אחר כך עמדתי עם שותפי למסע חצי שעה בתור לפיתה של איל שני ושתינו צ'ייסרים של עראק, התייאשנו מלחכות, נדדנו בין המוני מוצ"שניקים חוגגים ובסוף אכלנו המבורגר טבעוני. היה כיף, מזמן לא הייתי בתל אביב. זהו. מה יש להגיד? כמו לא היה מירון, כמו לא קרסה טריבונה בבית כנסת בערב החג, כמו לא אישה אחת, קשישה, רצה למקלט מאימת הפצצות, מעדה ומתה. כמו לא נשברו נמעכו פוצצו למוות 61 ילדים בעזה, חלקם תינוקות, כמו לא מת נער (חייל) מאליקים, כמו לא מתו נערה ואביה בכפר דהמש במרכז הארץ, כי לא היה להם לאן לברוח, כמו לא מת ילד בן חמש בשדרות, כמו לא התפוצצו לרסיסים משפחות שלמות בעזה, כמו לא עסוקים שם עכשיו בחילוץ גופות ושברי אנשים חצי חיים מבין ההריסות, כמו לא נרצח גבר יהודי בלוד באש פורעים ערבים, כמו לא נרצח גבר ערבי בלוד באש פורעים יהודים, כמו לא התעוררה מפלצת של שנאה, כמו לא נאמרו כבר כל המילים הכי איומות בעולם. כמו לא נותצו לבלי תָקן חיי המבכּים את יקיריהם.

לי נגמרו המילים.

גיליון יער, עליו עבדנו בין לבין, היווה לי בימים אלה מקלט של שפיות והשראה, אופק ירוק ונשימה עמוקה. מקווה שיהיה כזה גם בעבורכם.

שלכם,

סימונה

הגיליון הבא: אבא.

לכולנו יש או היה אבא, רבים מכם הם אבות בעצמם. איזה אבא יש לך? איזה אבא אתה? איזה אבא היית רוצה? דמות האב עברה בעשורים האחרונים מסע עומק – דרך ציפיות, אכזבות וגילוי מחודש. גיליון הקיץ שלנו הוא הזדמנות לפגוש את האבהות מחדש.

 

את גיליון ״יער״ מלווים ציוריה של עפרה אייל ציירת ומאיירת, מורה ומרצה, בוגרת התואר השני בבצלאל, בת 48 , אמא לנועם ותובל. חיה ויוצרת ברמת גן.