איחוד זרמים למען איחוד אחים: החינוך האלטרנטיבי לומד להאבק למען מטרה משותפת

במציאות הישראלית התזזיתית, שבה החדשות הבוערות של היום יעטפו למחרת לדגים וירטואליים, קל לשכוח ששנת הלימודים כמעט ולא התחילה, ושמערכת החינוך בישראל, שמנוהלת על ידי משרד החינוך, נמצאת במצוקה עמוקה שנמשכת שנים ארוכות. בתוך כך, גם מגזר החינוך האלטרנטיבי, שנוצר ומתעצם כשיקוף לאותו משבר חמור ומתמשך, אינו יכול שלא להיות מושפע מהממשקים הקיימים עם אותו משרד ואותה מערכת.

שתי החלטות של משרד החינוך משפיעות לאחרונה באופן עמוק על החינוך האלטרנטיבי: האחד, הורדת גיל העלייה לכיתה א' לגיל שש, במקום שבע, כנהוג בחינוך והאנתרופוסופי; והשני, ביטול נוהג "איחוד אחים", הנותן עדיפות בקבלה לתלמידים שיש להם אחים גדולים בתוך המערכת. הדבר הטוב שיצא מאותן החלטות, שמשפיעות באופן עמוק על האופי הקהילתי והייחודיות הפדגוגית של החינוך האלטרנטיבי, הוא שלראשונה נוצר איחוד כוחות בין הזרמים האלטרנטיביים בישראל, ובעיקר שלושת העיקריים שבהם: האנתרופוסופי, הדמוקרטי ומונטסורי. איחוד כוחות זה התבטא, בין היתר, בשני כנסים שנערכו לאחרונה, האחד וירטואלי (ב-23.8.22) והשני פיסי, בבית ברל ב-28.9.22.

בועז הירש. ארגון גג לחינוך האלטרנטיבי

בעז הירש, נציג עמותת "שקד" מקרית טבעון, נכח בשני הכנסים וטוען שמבחינתו, הדבר החשוב ביותר שעלה מהם הוא המחויבות שיש בקרב הזרמים האלטרנטיביים להיאבק למען חופש הבחירה בחינוך. המאבק הזה, כך נראה, עומד להיעשות בספרה הפוליטית. בשני הכנסים נכח חבר הכנסת משה טור-פז (יש עתיד), ובכנס בבית ברל השתתפה גם חברת הכנסת שרן השכל, שסיפרה כי במסגרת כהונתה כסגנית יושב ראש ועדת החינוך בכנסת היא סייעה להסדיר את מעמדו של חינוך מונטסורי בישראל. שני חברי הכנסת הדגישו את חשיבות הקשר של נציגי החינוך האלטרנטיבי עם הרשויות המקומיות והארציות, ואכן, הפעולות האופרטיביות שנולדו מתוך הכנסים יהיו במישור הפוליטי. "הבנו שעלינו להקים ארגון גג שמקדם את צרכיו הפדגוגיים של מגזר הזרמים האלטרנטיביים, ופועל למען מיצוי זכויותיו", אומר הירש.

אין חרטה על ההסכם

מי שעוד נכח באותם כנסים היה גלעד גולדשמידט, לשעבר יו"ר הפורום הארצי לחינוך ולדורף, ולעולם מחנך הוולדורף הראשון בישראל. גולדשמידט מסכים עם האבחנה שהמיקוד של הכנסים היה פוליטי, ומסביר זאת בדומיננטיות של החינוך הדמוקרטי באותן התארגנויות. "הפוליטיקה היא 'הלחם והמים' של החינוך הדמוקרטי. הוולדורף והמונטסורי, לעומתו, מפנים יותר את המבט פנימה. במובן הזה, הכנס חידד את ההבדלים שבין הזרמים, לגבי האופן שבו עלינו לפעול בסוגיית החופש בחינוך".

לצד האבחנה הזאת, גולדשמידט מדגיש שאין בהבדלים הללו מניעה מלעבוד יחדיו. יחד עם זאת, הוא אינו תולה תקוות גדולות בעבודה בלעדית במישור הפוליטי-מפלגתי. "המישור הפוליטי הוא אחד מארבע מישורים שיש לפעול בהם. המישורים הנוספים הם הקמת ארגון גג שיאפשר את שיתוף הפעולה בין הזרמים, הידברות עם משרד החינוך והמישור המשפטי".

ד"ר גלעד גולדשמידט. צילום: טל גליק

כיו"ר הפורום הארצי לחינוך ולדורף, הוביל גולדשמידט את המהלך המשמעותי ביותר בחיי חינוך ולדורף מאז היווסדו: הסכם ההסדרה וההכרה של משרד החינוך בייחודיות הפדגוגית של חינוך ולדורף. הסכם זה, שהתקבל בתופים ומחולות לפני חמש שנים, זוכה כעת לביקורת, בשל התגלותם של הפגמים המובנים בו. למרות הביקורת שעולה, גולדשמידט טוען שההסכם היה טוב, ושאנו נהנים מפרותיו עד היום, כאשר הפרי המרכזי הוא הירידה המשמעותית בתשלומי ההורים בבתי ספר שעברו ממעמד של "מוכר שאינו רשמי" למעמד "מוכר ורשמי".

גולדשמידט אינו מסכים עם הטענה שמאז ההסכם טבעת הפיקוח של משרד החינוך התהדקה, ואומר שגם לפני ההסכם הפיקוח היה מחמיר, אולי אף יותר. בנוגע לבעיות המובנות בו, שעכשיו צפות, הוא אומר שבנושא הזה לא היה לנו כל מוצא אחר: "היו כמה וכמה נקודות שהיו לחלוטין מחוץ לשיח בשל מורכבות משפטית, למשל גיל העלייה לכיתה א' או שאלת איחוד האחים. נושאים אלו אכן מהווים בעיה מבחינה משפטית, הן בעבורנו והן בעבור משרד החינוך, אשר נתון ללחצים מצד גופים שעותרים לבג"צ בשל הנושאים שהוצגו לעיל." לגולדשמידט נראה שהפתרון המשמעותי הוא בתחום החקיקה, או לחילופין במערכה משפטית מאוד מורכבת ויקרה, כמו זו שמתנהלת בימים אלה ביוזמת החינוך הדמוקרטי בנושא איחוד משפחות.

האכזבה המשמעותית שיש לגולדשמידט מהסיטואציה הנוכחית היא שהתבדו התקוות שההסכם יקל על הקמת בית ספר חדשים, או הסבת בתי ספר קיימים לחינוך ולדורף. הסיבה לכך, לדבריו, היא ש"משרד החינוך אינו מדבר בשפה אחת, כיוון שהוא ארגון בירוקרטי עם הרבה זרועות שאינן מתקשרות אחת עם השנייה. במובן הזה יש רבה 'משרדי חינוך': ההסכם נחתם עם גורמים שמסכימים איתנו לגבי הצורך בהסרת ההגבלות שמושתות על הקמת בתי-ספר חדשים, אך הבעיה היא שכוחם בתוך המשרד אינו משמעותי מספיק".

הפתרונות נמצאים בתוכנו

מי שחווה מקרוב את הקשיים שבפעילות של החינוך האנתרופוסופי תחת משרד החינוך הוא גלעד גנבר, גם הוא מחנך ולדורף מהרדוף, אשר חינך מספר שנים בבית ספר ולדורף 'עליה' שבשכונת בת גלים, חיפה. בית ספר עליה, שפועל בשכונה קשת יום בעיר התחתית, הוא בית הספר היחיד בארץ שהפך מ'רגיל' לוולדורף בקיץ אחד, על ששת כיתותיו ומאות תלמידיו. לדבריו של גנבר, הדוגמה הקיצונית הזאת הופכת את בית הספר למקרה קיצון של העדר אוטונומיה ניהולית. "בית הספר הוא ציבורי לחלוטין, ונתון להתערבות ישירה של העירייה ומשרד החינוך. מצב שכזה מפקיר לחלוטין את בית הספר לגחמותיו של משרד החינוך, בבחינת 'בעל המאה הוא בעל הדעה'. בעקבות התנסות זו, להערכתי אין אפשרות לקיים בית ספר שמתנהל הלכה למעשה לאור חינוך ולדורף, מבלי שתפעל בו עמותה".

גלעד גנבר. החופש לאחריות

לאחרונה תרגם גנבר לעברית את ספרו של ולנטין ומבר, "החופש לאחריות" (הוצאת הפורום הארצי לחינוך ולדורף), אשר עוסק בשאלת הארגון והניהול של בתי ספר ולדורף. דווקא בתקופה שבה מגיעים אתגרים גדולים מבחוץ, מציע גנבר, ברוחו של ומבר, להפנות את המבט פנימה. "עבודתו הפדגוגית של ומבר מספקת כלים להתמודדות עם האתגרים החיצוניים, בבקשו להפנות את המבט פנימה. יתכן מצב שבו לבתי ספר יש אוטונומיה רבה, ולמרות זאת הם אינם מממשים את הפוטנציאל הגלום בהם ליצירת קהילה חינוכית חופשית, ואינם לוקחים אחריות על הפעילות החינוכית והניהולית מתוך מקסימום אקטיביות. אם מממשים את החופש לאחריות שמציע ומבר, אזי ההתמודדות עם הגורמים החיצוניים נהיית אפשרית יותר, ויש גם סיכוי גדול יותר של הידברות טובה איתם. במצב שכזה, גם בית ספר ולדורף שפועל תחת משטר מגביל ביותר, אם ישכיל לעשות עבודה פנימית, יוכל להתמודד עם האתגרים החיצוניים בצורה טובה יותר".

פה זה לא אירופה (בקטע טוב)

המשותף לגלעד גנבר וגלעד גולדשמידט, מלבד הבקשה לפנות פנימה, הוא הטענה שבהשוואה לעולם, מצבו של חינוך ולדורף בישראל הוא לא פחות ממצוין. "עצם העובדה שחינוך ולדורף מוכר בישראל מהווה הישג עצום, שכן בכל העולם, להוציא שתי מדינות, הוא עדיין מוגדר כחינוך פרטי ומשכך נחשב גם כמאוד אליטיסטי", טוען גולדשמידט. ואילו גנבר אומר כי "אפשר גם להתעודד מכך שבתי ספר ולדורף בישראל זוכים, להבנתי, לאוטונומיה רבה יחסית לעומת מדינות כמו אנגליה, שבה ההתערבות הממשלתית הגסה בפדגוגיה הפנימית של בתי ספר ולדורף מטילה בספק את האפשרות שלהם לפעול ברוח הגישה". עוד על מצבו של חינוך ולדורף בעולם, בכתבה הבאה בסדרה.

ביחד עומדים, בנפרד נופלים – לכתבה הראשונה בסדרה