ההתפטרות הגדולה ומה היא אומרת על מצב התודעה של העובדים

ההתפטרות הגדולה ומה היא אומרת על מצב התודעה של העובדים

הקורונה כתופעה בריאותית כבר אחרינו, אבל ההשפעות החברתיות שלה ממשיכות לאתגר את המבנים החברתיים המסורתיים. המחסור החריף בעובדים, שמורגש בכל העולם המערבי, מביא אותנו לחשוב מחדש על ערכו ומעמדו של העובד

תחושה של חיים שהם למטה מכבוד האדם היא הגורם האמיתי לזעזועים הפוקדים את החברה האנושית, את הגוף החברתי.

שטיינר, עקרי הבעיה החברתית ופתרונה

אחת התופעות המפתיעות שהביאה הקורונה לפתחנו היא שינוי עמוק בכל הקשור לעבודה ופרנסה. מאז פרוץ המגיפה מספר המתפטרים בעולם המערבי, ובתוכו ישראל, עלה בצורה ניכרת, בתופעה שזכתה לכינוי "ההתפטרות הגדולה". נראה שכמעט כל סקטור במשק מתקשה היום לגייס עובדים, והמצב החמור ביותר ניכר במקצוע ההוראה, וכן במקצועות השירות והמכירות, אך פוגע גם במקומות מעטירים או בטוחים כגון ענף ההי-טק או משטרת ישראל. ההסבר המקובל לתופעה נעוץ בימי החל"תים והקורונה, הסגרים, העבודה מהבית והשהיה בחיק המשפחה שהפכו למצע פורה לשינויים בתפיסות עולם שלפני כן נראו יציבות ובטוחות – כגון הצורך ביציבות ובביטחון כלכלי.

אז לאן נעלמו העובדים ואיך קרה שה"מוצר" הזה ששמו "עובד", או ה"סחורה" הזאת, שנקראת "עבודה", הפכו למוצרים במחסור?

נדמה שהתשובה נמצאת בגוף השאלה. המחשבה שעובד, או עבודה, הוא מוצר או סחורה, מייצגת תפיסה שגויה עליה הצביע שטיינר במאמריו החברתיים לפני יותר מ-100 שנים. בהתייחסו לעבודה בספר "עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה – הגוף החברתי התלת איברי" (הוצאת מיכאל), כותב שטיינר: "בעוד שבחיים המודרניים התפתחו דפוסי החיים המתאימים ולבשו צורה, כגון: מחזור הסחורות, מחזור הכסף, מערכת ההון, רכוש, מקרקעין וכו' – התגבש בתוך החיים המודרניים דבר, שאין מכנים אותו במפורש בשמו, ושהפרולטר המודרני אינו חש אותו במודע, אף שדבר זה מהווה את עצם הדחף היסודי לרצייה הסוציאליסטית-חברתית שלו. וזה הדבר: המערך הכלכלי הקפיטליסטי מכיר רק בסחורה בתחום פעילותו. הוא יודע שלכל סחורה יש את הערך שלה. ובתוך הקפיטליזם המודרני הפכה העבודה לסחורה, והפועל חש שלעבודתו אסור להפוך לסחורה". ה"מיסחור" של העבודה הוא, לפי שטיינר, המקור לחוסר השקט החברתי, לפחות בתקופתו.

יוצאים מהמשחק

מי שיכולים להצביע מכיוונם על התופעה הזאת הם המתפטרים עצמם. בשיחות עם המתפטרים המתפרסמות בתקשורת עולה התמונה שהעצירה במרוץ החיים שהביאה הקורונה גרמה אצל רבים, רובם צעירים, להסתכלות מחודשת על החיים ומשמעותם. "כל השנים הלבשתי את הרצון לביטחון ויציבות על התחום הכלכלי," אומר אחד מהם,"ואז היה לי באופן קבוע מקום להרגיש לא מספיק בטוח ויציב. בבידוד היה לי זמן לחשוב כי לא צריך את זה יותר, נולד בי איזה רצון חדש שאפשר לחיות אחרת." (כלכליסט, "העבודה מפוטרת", 18.11.21).

כשמגיעים למצב תודעתי חדש, כבר אי אפשר לחזור לאחור. רבים מחפשים היום עבודה עם יותר משמעות ותשוקה, כזו שירגישו שבה הם תורמים ושותפים למשהו גדול וחשוב המצדיק את המאמץ הפיזי והמנטלי הרב שהם משקיעים. הערכים של "יציבות" ו"בטחון כלכלי" מפנים את מקומם לערכים של "חופש", "הגשמה", "מימוש עצמי". אפשר לעבוד מהבית, אפשר לנסות להיות עצמאי, לעשות הסבה מקצועית ובכלל לעבוד פחות שעות, גם אם זה אומר להרוויח קצת פחות. ניתן לומר שאת השאיפה לרמת חיים גבוהה מחליפה השאיפה לאיכות חיים גבוהה. "שנה וחצי של חל"ת גילתה לנו שאפשר לחיות אחרת, משהו שהרגשנו וידענו אך רק עתה אנו גם חווים אותו" אומרים המתפטרים. החופשה הארוכה הזאת עם גב כלכלי אפשרה לנו לגלות מה מתאים לנו, "כאילו ראינו את האור." (שם)

במובן מסוים כולם חוו לראשונה סוג של חופש. חופש במובן של רוח חופשית ולא רק רצון חופשי. רוח שהשתחררה לרגע מחשיבה קפיטליסטית שמתרגמת כל דבר בעולמנו המודרני לפעילות של סחר, זו שקובעת לכל סחורה את הערך שלה בתוך המערך הכלכלי, כולל כוח העבודה של כל אדם.

עקרון "השילוש החברתי", אותו הגה שטיינר ופרסם לראשונה בספר שממנו אני מצטט, מצביע על כך שכמו שלאדם יש מבנה משולש המורכב מגוף, נפש ורוח, כך גם לאורגניזם החברתי ישנם שלושה "איברים", או "מרחבים", המתנהלים במקביל וזה לצד זה: המרחב התרבותי-רוחני ששם במרכז את הכישרון האינדיבידואלי של האדם ובו הערך המרכזי הוא חופש; המרחב הפוליטי שמסדיר את זכויות האזרח וחובותיו, ובו הערך המרכזי הוא שיוויון; והמרחב הכלכלי שבו האדם מספק את צרכיו החומריים, ובו הערך המרכזי הוא אחווה. באחווה, אם כן, נמצא את המניע לרווחה כלכלית שיש בה כבוד הדדי וחופש יצירה.

כיצד מביאים את ערך האחווה לתוך החיים הכלכליים? זאת שאלה גדולה מאוד, כיוון שעצם מהותה של הכלכלה הקפיטליסטית, ולמעשה אופי האדם, מביאים אותנו לפעול מתוך נקודת מוצא אנוכית. ועדיין, אציג שני רעיונות שיכולים להצביע על הכיוון הנכון.

  1. לערב את העובד בתמונה המלאה של מחזור חיי המוצר.

בגוף חברתי בריא אין ייעודו של עובד להיות מרוכז בחלק קטן ומוגבל של תהליך הייצור. כבוד העובד מצריך שיידע ויכיר את מחזור החיים השלם של המוצר, מאין הוא מגיע ולאן הוא הולך. הוא צריך להשתתף בשיחות ודיונים על המתרחש בארגון כדי ליצור עולם מושגים המשותף לעובד ולמעביד כאחד. למעשה, כך נוטל העובד חלק גם בפן החברתי תוך כדי מילוי תפקידו בייצור המוצר. לכל התהליך הזה יש השפעה חברתית הנובעת מהוויה משותפת שהיא פרי של עבודה המבוצעת בצוותא. העובד הוא שותף לעשייה ולכן היחסים בינו למעביד אינם מבוססים על חילוף סחורה תמורת עבודתו אלא קבלת חלק יחסי כמשתף פעולה בהפקת המוצר.       ובנוסף, בגישה שכזאת כישוריו האינדיבידואליים החופשיים של העובד יתפתחו באופן נכון.

חינוך ולדורף, למשל, מיישם את העיקרון הזה מאז היווסדו. לכל מורה יש את התמונה השלמה של בית הספר, והוא גם שותף אופרטיבי בהחלטות ובביצוע מטלות. במקביל, בהוראתו בכיתה הוא מיישם את כישוריו האינדיבידואלים עם תלמידיו. בתמורה להשקעתו הוא מקבל שכר הולם שנקבע על ידי הנהלת בית הספר, שמורכבת מהורים ומורים.

  1. יצירת איגודים כלכליים שיעניקו לעובדים תחושה של שוויון.

רעיון האיגודים הכלכליים הוא נושא מרכזי ב"עיקרי הבעיה החברתית", אך אפשר לומר שמימושו נמצא כרגע רק בחיתוליו. הרעיון הבסיסי אותר כי יש ליצור פורומים שמפגישים בין הצדדים השונים בתהליך הכלכלי, המיוצגים באופן ארכיטיפי ע"י היצרן, הסוחר והצרכן, כדי שיחשבו ביחד על התהליך הכלכלי ויגיעו במשותף להבנות לגביו. המחשבה העומדת מאחורי הרעיון הזה היא שבמפגש האנושי הבלתי אמצעי אנו לומדים להבין משהו לגבי האדם האחר, ויכולים ליצור לעצמנו תמונות ביחס אליו. אותם איגודים כלכליים, מתוך הסכמה והיכרות עם המציאות, יגיעו להחלטות מתאימות לגבי מחירים, מכסות ייצור, איכות וכו'. העבודה המשותפת הזאת יכולה להיות מבוססת על אחווה וחוויה אנושית באיכות שלא ניתנת ליישום על ידי היחיד או המדינה. כל מה שנמצא היום בסמכויותיו של משרד האוצר יעבור לתחום הפעולה של האיגודים הכלכליים שיש בהם חופש פעולה ואיזון לכל הגורמים החשובים בתהליך הכלכלי.

המתפטרים החדשים מחפשים היום מולדת נפשית-רוחנית מחוץ לארגונים החברתיים כלכליים הישנים אשר מטבעם מעכבים התפתחות אינדיבידואלית. הם רוצים שיראו אותם, רוצים ללמוד ולהתפתח במקום העבודה, להרגיש שותפים ואפילו לדעת איך החברה שאני עובד בה משפיעה על העולם והחברה. ארגונים שיתאימו עצמם לתפיסה זו של העובד את עצמו הם אלה שיצליחו לעבור בצורה בריאה לעולם התעסוקתי החדש.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

2 תגובות

  1. הגר דרור מליניאק

    מאמר יפה וחשוב. תודה גבע

  2. חלק גדול מהמורים התפטרו כי הכריחו אותם להזריק לגוף שלהם תכשיר רפואי על מנת שיוכלו לנמשיך לעבוד. גם בבתי"ס וולדורף. בושה גדולה לבתי הספר ששיתפו עם זה פעולה.

העגלה שלך