נבואת שלושת האגוזים
חן וגנר (מימין) וסוג'וד בלעום. צילום: שי פרץ

נבואת שלושת האגוזים

התמזל מזלי, ובתחילת אפריל הוזמנתי לראות את תלמידות יוזמת זרעים بذور מגישות את "מעשה בשלושה אגוזים" בעברית ובערבית בפני ילדי "גן הזית", ברחוב יפת ביפו. המעשייה על שלושת האגוזים שמביאים ברכה ונדיבות לכל המאמין בסודם, מתחילה, אצל לאה גולדברג, מהגמד שבנה את ביתו ביער, והסנאי שקיפץ בשמחה ולא חשב על החורף. אלא שבמקום סיפור מוסר על נמלים וצרצרים, בפנינו אגדה על קבלת הזולת על צרכיו העמוקים, ללא שיפוט (על אישיותו החסרת-אחריות כביכול, במקרה של הסנאי), ומתוך נכונות לחלוק את מה שיש על בסיס אמונה תמימה בקסם. בחירה מופלאה להצגה ראשונה של 12 תלמידות היוזמה שהוקמה על ידי אולפת אבו-לבן אלטורי ונועה לשם. הראשונה היא אקטיביסטית חברתית מלוד שלמדה חינוך ומסיימת כעת תואר במשפטים, והשנייה אמנית צעירה שכבר זכתה בפרסים והכרה; הן הכירו ב-2014 ועבדו יחד בפרויקט העצמה לנשים בלוד ורמלה לפני שפנו להקים סמינר דו-לשוני ורב-תרבותי דרכו לממש את החזון המשותף והצומח שלהן.

שלושה אגוזים - סיפור קלאסי של לאה גולדברג. איר שמואל כץ

בוורסיה של זרעים, את הגמד משחקות שתי נשים עטויות בכובע גמדים צבעוני, אחת מהן עם חיג'אב שמסתיר את שערה. מחזוריות השאלות, התשובות, וה"פזמון" של המעשייה - אתן לך שלושה אגוזים / ובהם שלושה סודות ורזים / והיה – כל מי שיפתור את סודם / אין כמותו מאושר בעולם -- משרתים היטב את הדו-לשוניות; ההצגה דוברת עברית ברובה, אך לפעמים מילותיהם של הסנאי, חוטבי העץ, הגמד וכו' נאמרות גם בעברית וגם בערבית, ולעיתים בערבית בלבד. הסטודנטיות חששו מאפשרות של אי-הבנה, אבל קהל הגמדים שהקשיב להן היה מרותק; היה ברור שכל הילדים מבינים את העלילה היטב, ודוברי העברית חווים את הערבית כנגישה, דומה לעברית, קלה לעיכול. הנוכחות האינטימית של שפת האם – בין אם של הילדים או של המציגות – יצרה חמימות ונוחות עבור כולם.

את ההצגה, שנפתחת בשירה מעודנת, כמעט חרישית, של כל המציגות יחד, ביימה בקשב רב זהר שיטרית, שעובדת עם התלמידות על דרמה ודוברת ערבית שוטפת. תמי הרצברג, מורת ולדורף ותיקה למוסיקה ואמנות, הלחינה והובילה את השירה והמוסיקה. זכיתי לצפות בה עם הגננת הירושלמית הוותיקה והאהובה דליה לפיד - שהיתה הגננת של בתי - שגם היא מלמדת כעת במסגרת היוזמה. אחרי ההצגה פנינו לארוחה משותפת במסעדה סמוכה, שם היה קל לראות את הכנות, הפתיחות והתמיכה ההדדית שנרקמים בין הנשים.

אחרי הארוחה, ובעוד הקבוצה פונה לשיעור עם דליה במתנ"ס יפואי במרחק מספר צעדים מהמסעדה ומגן זית, שוחחתי קצת עם אולפת, המייסדת הפעילה, שכמו נועה השתתפה גם היא בהצגה. היא סיפרה על המפגש הראשון שלה עם החינוך האנתרופוסופי בביקור בבית ספר רימון בפרדס-חנה. "מי הבן-אדם שיביא את החינוך הזה אלינו? שאלתי את עצמי," היא אומרת בחיוך. "מי הבן אדם…" הסתבר שלפחות לגבי מרכז הארץ, התשובה כבר החלה לנבוט בגוף השואלת. היא סיפרה על הרצון המידי להכיר את נועה כשנפגשו בסמינר מבוא לאנתרופוסופיה בתעוז, על האינטואיציה שיוכלו לעשות דברים יחד, ועל האופן הבלתי-אמצעי שבו נועה התחברה ליוזמה אחרת של אולפת להעצמת נשים ברמלה והחלה ללמד שם עברית. (עוד על אולפת ראו במדור חמש שאלות, אדם עולם, גליון יוני.) אולפת מדברת בבהירות על הצורך והמשמעות של הלימוד בשפת האם ועל החזון המשותף והמתפתח של נועה ושלה לסמינר וולדורף דו-לשוני, הראשון מסוגו בארץ. היא מציעה שההנכחה המשותפת של העברית והערבית מאפשרת לחשוב עליהן – ולחוות אותן – כשתי ישויות שמסתדרות יחד. בסוף הראיון, היא הציעה גם הסתכלות מרתקת נוספת: שחינוך זה סוג של נבואה. כמי שקשורה לעולם המופע, אני פוגשת כמעט מדי יום את המושג Utopian Performative – ביצוע של אוטופיה. הרעיון הוא לא לדבר או לתאר חזון עתידני טוב יותר, אלא שמופעים מסוג מסוים מחיים ומאפשרים חוויה מיידית של עולם מיטיב לקהל ולצופים/משתתפים גם יחד. ההסתכלות של אולפת מביאה את אותה תפיסה מרוממת – ועדיין ריאלית – לחינוך. ב"מעשה בשלושה אגוזים" הסנאי מציג את שלושת האגוזים שלו כנושאי סוד וקסם, והנכונות של הגמד, חוטבי העצים, השר הגדול וכן ארוסתו החומרנית להאמין בקסם הזה, יוצרת שרשרת של טוב והצלה מאסונות. אין כמו הסיפור הזה לגלם את הנבואה החבויה בנוכחות המשותפת של העברית והערבית בסמינר זרעים, ובשרשרת האינסופית של ילדים, הורים, ומורים בהם הוא נוגע.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

2 תגובות

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך