כיצד יכולים אנו "לשכוח את עצמנו ולזכור את מקורנו"? אילו מגבלות מונעות מאתנו לגלות את מהותנו האמיתית? קריאה חוזרת בלוח השנה לנפש קרא עוד »

הזמן הוא מפגש תמידי של שני כיווני זרימה, זה הבא מן העתיד וזה הזורם מן העבר. ההווה הוא לא רק נקודת המפגש – הוא גם המחולל של שניהם. הפרי נמצא כאפשרות ממשית בזרע; האיש הבוגר שוכן בילד קרא עוד »

כיצד נדע בן כמה היקום שלנו? גם אם נסכים על כך שאנחנו חיים ב"מצב הצורה" ה-174 ושכל מצב צורה מכיל 7 תקופות תרבות, שכל אחת מהן אורכת 2,160 שנים – עדיין, איך נחשב את תקופות השינה הייקומית ששטיינר מכנה ״פרלאיה״? נראה שנידונו לחיות את ההווה – וזאת כנראה ממילא, במצב התודעה הנוכחי שלנו, האפשרות היחידה קרא עוד »

נולדתי בקיבוץ כפר החורש כבן הבכור להוריי, ניצולי שואה שעלו לארץ מהונגריה. הוריי עזבו את הקיבוץ ובתקופת ילדותי נדדנו דרך מקומות מגורים רבים. רובּה עברה עליי בירושלים ובסביבתה. ברזומה ההשכלתי שלי הסעיף היחיד הוא שיחסיי עם בית הספר היו בעייתיים באורח קיצוני, וזה בלשון המעטה. מעולם לא החזקתי מעמד בשום בית ספר למעלה משנתיים. אפשר לומר שמאומה בילדותי לא רמז ... קרא עוד »

במשך עשרות שנים הייתה עבורנו חוות סקם האנתרופוסופית במצרים כמו העיר האסורה: כל כך קרובה, אך כל כך רחוקה ובלתי נגישה. כנס בינלאומי שהתקיים בסוף השבוע האחרון בחווה אפשר לשני ישראלים, גלעד אלון ונועם שרון, לבקר לראשונה בחווה ולהתרשם מהעבודה שנעשית שם. להלן דיווח ראשוני מהחווה. הדיווח המלא, הכולל ראיון עם חילמי אבו לייש (מייסד שותף של החווה), יתפרסם בגיליון אדם עולם הקרוב קרא עוד »

האם קיימת ישות מאחורי עולם התופעות? שהרי, אם התופעות "מדברות" משמע יש מאחריהן דובר קרא עוד »

איך ייראו חיינו אם נתייחס אליהם כאל יצירה פילוסופית שהאני מחולל? אורי בן דוד קורא (שוב ושוב) בפילוסופיה של החירות ומגלה שאת "יסודות החיים" של שטיינר – אלה שהופכים את חיינו ליצירת אמנות מתהווה – ניתן להטמיע בשינון קפדני, כאילו אנו לומדים בעל פה פרטיטורה של היצירה שאנחנו עומדים לבצע. היישום? הוא מתאפשר במרחב החברתי קרא עוד »

עוטה גופים ופושט גופים, חוצה זמנים ומתרועע עם ישויות מההיררכיה העליונה. האני הפרטי שלנו, החלק הקרוב לנו ביותר ועם זאת המסתורי ביותר, הוא זה שקובע – עוד לפני שאנחנו נולדים – אילו תכונות וכישורים יהיו לנו וכיצד ייראו חיינו קרא עוד »